עריכת הדף "שתיקה" (פסקה)

'''שתיקה''' משמשת ב[[לשון הקודש]] להעדר או הימנעות מן הקול והדיבור הפיסיים. מושג זה
קשור לבחינת ה'[[כתר]]', בהתאם לפסוק באיוב "[[כתר לי זעיר]]".

כתר פירושו: חכה בשקט, בשתיקה. היות והשותק - גם במישור של הפשט - מפגין 'ביטול' והעדר
הבעה, לכן 'שתיקה' ב[[חסידות]] מורה על '[[ביטול]]'{{הערה|מבוסס על הביטאון "[[פרדס חב"ד]]".}}.

שתיקה ענינה העלם, בשונה מדיבור שענינו גילוי, וכאן יש שני סוגים של העלם, העלם כזה שלמעלה מגילוי מכיון שהענין נעלה מלהתגלות ויש העלם שלמטה מגילוי, חושך, שהעולם מסתיר על אלוקות{{הערה|על פי מאמר ד"ה "ע"כ קראו לימים האלה [[פורים]] ע"ש הפור" [[תשי"ג]] אות ו'.}}.

בגמרא ב[[מסכת מגילה]] נאמר: "כי אתא רב דימי אמר: אמרי במערבא – מלה בסלע משתוקא בתרין"{{הערה|מגילה יח, א}}. כלומר שאם מחירה של המילה הוא סלע (מין מטבע), אזי מחירה של השתיקה יהיה שני סלעים. דהיינו שהשתיקה עדיפה כפליים על הדיבור.

ופירשו חסידים על דרך הצחות{{הערה|מפי הרב [[עופר מיודובניק]]}}, שבאם ישב אדם וישתוק כל היום יקבל רק תרי. אך באם ידבר, יקבל על כל דיבור ודיבור סלע כך שיבוא על שכרו בריבוי גדול. הדברים אמורים במעלת ההידברות בין חסידים, [[התוועדות|התוועדויות חסידיות]] וכדומה.

עוד נאמר שם בגמרא בהקשר לפסוק בספר תהלים{{הערה|תהלים סה, ב.}} "לך דומיה תהילה" - "סמא דכולה משתוקא" שמבחר כל הסממנין היא השתיקה שלא להרבות דברים.