עריכת הדף "קונטרס ההתפעלות" (פסקה)

{{קובץ|קונטרס ההתפעלות}}
"'''קונטרס ה[[התפעלות‏‏]]‏‏'''" הוא [[קונטרסים (אדמו"ר האמצעי)|קונטרס]] שנכתב על ידי [[אדמו"ר האמצעי]] ונשלח ל[[חסידים]] בשנת [[תקע"ד]] (שנה לאחר [[הסתלקות]] [[אדמו"ר הזקן]]).

בקונטרס אגרת לכלל [[חסידי חב"ד]] העוסקת בדרכי ההתפעלות‏‏‏‏ ב[[לב]] וב[[מחשבה]] על פי דרך [[חב"ד]] ושילובם ב[[עבודת השם]] החבדי"ת. נקודת העניין היא ש"התפעלות"‏ [[אמת|אמיתית]]‏ מושגת רק על ידי [[התבוננות]] עמוקה בחסידות כאשר בעקבות [[התבוננות]] זו נוצרת התפעלות הלב בדרך ממילא במדרגותיה השונות ביחס לעומק ההתבוננות.

הקונטרס מחולק להקדמה, שהיא אגרת נפרדת, שבה מבאר הרבי את חיוב ההתפעלות, ושולל את המתפעלים "התפעלות חיצונית", הנקראים בפיו "הדרכים הישנות" מחד, ומאידך את אלה שחוששים, כביכול, להתפעל (כאן הכוונה לחסידי חב"ד שהבינו בטעות כי ההתפעלות פסולה באופן מוחלט). הרבי מבכה את המצב שרוב החסידים לא מתעוררים להתפעלות ומסביר את הסיבות למצב.

הקונטרס עצמו מחולק למספר חלקים בהם מסביר [[אדמו"ר האמצעי]] את המדרגות בהתפעלות כמו שהם מחולקות לחמש דרגות [[נפש]] הבהמית הנקראת אהבת עולם או בלשון הקונטרס התפעלות חיי בשר, ולחמש דרגות [[נפש]] האלוקית הנקראת [[אהבה]] רבה או בלשון הקונטרס התפעלות חיי אלוק, הדרכים להגיע אליהן ואת מונעי ההתפעלות.