עריכת הדף "עלמא דאתגליא" (פסקה)

'''עלמא דאתגליא''' פירושו "העולם המגולה". מבואר בתורת הקבלה וה[[חסידות]] שבעולם זה, אף על פי שה[[נברא|נבראים]] מקבלים חיותם מה[[אלקות]], בכל זאת הם במצב של מציאות וישות ונפרדים בפני עצמם, משום שחיותם הוא מ[[שם אלקים]] המסתיר על [[שם הוי']].

ב[[תורת החסידות]] ה[[משל]] לעלמא דאתגליא היא היבשה. כמו היבשה שהברואים שעליה החיים מהאדמה, כמו הצמחים ובעלי החיים - נמצאים גלויים מעל האדמה ומתקיימים בנפרד ממנה.

[[אדמו"ר האמצעי]] מביא{{הערה|ראו הנחות - תקע"ז, וירא ישראל, נה}} שעל פי הקבלה הים ויבשה הוא בחינת [[עלמא דאתכסיא]] ועלמא דאתגליא שהוא בחינת הוי' פנימי שבמח' ורצון הנ"ל והוי' חיצוני הנ"ל. ומוסיף כי קודם בריאת העולמות היה הכל מים, על דרך משל שעלמא דאתגליא היה נכלל בעלמא דאתכסיא ולא היה יכול להיות בריאת העולמות כמו למשל אדם הטרוד במחשבת עצמו לא יוכל להיות שום השפעה לזולתו ממנו, כי' איידי דטריד במחשבת עצמו' - לא פליט להשפיע לזולתו, וכשרוצה שיומשך מאתו השפעה לזולתו צריך שיסתלקו המח' עצמו.