עריכת הדף "עדים" (פסקה)

{{פירוש נוסף|נוכחי=ראייה המקיימת מקרה בפני בית דין באמצעות עדים שראו את המקרה|אחר=אחד משולשת הסוגים של המצוות|ראו=[[עדות]]}}
'''עדוּת''' היא אחד האופנים להביא ראיה בעלת תוקף הלכתי, באמצעות עדים שראו את המעשה ומעידים עליו. ברוב דיני התורה, על מנת שבית דין יאמינו לדברי העדים, צריכה העדות להתקיים על פי שני עדים לכל הפחות, שראו בעצמם או שמעו בעצמם את המקרה עצמו (ולא שסומכים על אדם אחר ששמעו מפיו, "עד מפי עד"), והנאמנות ניתנת תמיד לעדים שהעידו באחרונה, אם עמדו בדרישות ובחקירות של הדיינים.

את העדות ניתן לקבל רק מפיו של העד{{הערה|על פי הכלל "מפיהם ולא מפי כתבם", וזאת על מנת שנוכל גם לחקור ולשאול את העדים. החריג היחיד מכלל זה הוא שטר בחתימת עדים, שאנו מקיימים את השטר על פי חתימתם.}}, ולאחר שהעדים מעידים, אינם יכולים לחזור ולהתחרט ("כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד").

ההלכה מחלקת בין רוב מקרי העדות שהם 'עדי בירור', כלומר שהעדים באים להעיד ולברר לנו מה היתה המציאות, לבין 'עדי קיום', שבלעדיהם הדין לא חל, כגון עדי קידושין. בשונה מעדי בירור שצריכים להיות כשרים בשעה שברצוננו לברר את המעשה, עדי קיום מספיק שיהיו כשרים בשעת המעשה עצמו, גם אם נפסלו לאחר מכן.