עריכת הדף "לא תהיה משכלה תשי"ב" (פסקה)

{{תבנית:מאמרי רבותינו נשיאינו}}
'''לא תהיה משכלה''' הוא שמו ([[דיבור המתחיל]]) של ה[[מאמר חסידות]] אותו אמר הרבי ב[[התוועדות]] [[שבת מברכים]] [[חודש אדר]] [[תשי"ב]]. [[הנחה]] מהמאמר נכתבה על ידי החסידים וחלק ממנה [[מוגה|הוגה]] על ידי הרבי ויצא לאור ב[[ליקוטי שיחות|ליקוט]] לרגל שבת משפטים תשל"ט{{הערה|לקוטי שיחות, חלק טז, משפטים (ד).}}.

חלקו הראשון של המאמר עוסק בשרשן של ה[[מצוות]] באלקות ומידת החשיבות שלהן בעיני הקב"ה, במאמר מבואר כי על אף שהפסוק אומר "אם צדקת מה תתן לו ואם רבו פשעך מה תעשה לו"
שאין בקיום המצוות והפכן משמעות כלפי [[עצמות ומהות]] בנוגע לכללות המצוות שעניינן הפיכת החושך לאור הרי זה נוגע בעצמות ומהות ולכן כתוצאה מכך יבורך האדם מצד הקב"ה עצמו כפי שהוא למעלה מ[[שם הוי"ה]] ודרגת [[משה רבינו]].
בחלקו השני של המאמר מתרגם הרבי את הברכות (ציווים) "לא תהיה משכלה ועקרה ואת מספר ימיך אמלא". [[משכלה]] ו[[עקרה]] הם עניינים שונים המונעים מהאדם הולדת [[מידות]] [[אהבה]] ו[[יראה]] בנפשו. ומלבד זאת תפקידו של האדם להיות עסוק אך ורק במילוי שליחותו ואילו חסר לו בזה מחסיר הוא מימיו. ועל ידי ה[[תשובה]] תתקיים בו הכתוב "את מספר ימיך אמלא".

תוכן המאמר, אופיו וצורת אמירתו פעלו רושם עז על המשתתפים במעמד אמירתו. בעת אמירת חלקו השני של המאמר התרגש הרבי מאוד ובכה בכי ממושך, ומתוך התאפקות המשיך את אמירתו. בשל כך זוכה מאמר זה לפרסום רב בין החסידים וה[[תמימים]].