עריכת הדף "יעלה ויבוא" (פסקה)

{{חלונית
|כותרת=יַעֲלֶה וְיָבוֹא
|רוחב=30%
|תוכן=אֱלֹקֵינוּ וֵאלֹקֵי אֲבוֹתֵינוּ, יַעֲלֶה וְיָבוֹא וְיַגִּיעַ, וְיֵרָאֶה וְיֵרָצֶה וְיִשָּׁמַע, וְיִפָּקֵד וְיִזָּכֵר זִכְרוֹנֵנוּ וּפִקְּדוֹנֵנוּ, וְזִכְרוֹן אֲבוֹתֵינוּ, וְזִכְרוֹן מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד עַבְדֶךָ, וְזִכְרוֹן יְרוּשָׁלַיִם עִיר קָדְשֶׁךָ, וְזִכְרוֹן כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל לְפָנֶיךָ, לִפְלֵיטָה לְטוֹבָה, לְחֵן לְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים וּלְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם, בְּיוֹם

בראש חודש: רֹאשׁ הַחֹדֶשׁ הַזֶה בפסח: חַג הַמַּצּוֹת הַזֶה בשבועות: חַג הַשָּׁבוּעוֹת הַזֶה בראש השנה: הַזִּכָּרוֹן הַזֶה בסוכות: חַג הַסֻּכּוֹת הַזֶה בשמיני עצרת: שְׁמִינִי עֲצֶרֶת הַחַג הַזֶה

זָכְרֵנוּ ה' אֱלֹקֵינוּ בּוֹ לְטוֹבָה, וּפָּקְדֵנוּ בוֹ לִבְרָכָה, וְהוֹשִׁיעֵנוּ בוֹ לְחַיִּים טוֹבִים. וּבִדְבַר יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים, חוּס וְחָנֵּנוּ, וְרַחֵם עָלֵינוּ וְהוֹשִׁיעֵנוּ, כִּי אֵלֶיךָ עֵינֵינוּ, כִּי אֵ-ל מֶלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם אָתָּה.
|מקור=[[סידור אדמו"ר הזקן]]
|ניקוד=כן}}
[[קובץ:יעלה ויבוא.jpeg|250px|ממוזער|שמאל|שמש [[בית הכנסת 770]] הרב [[נחום קפלינסקי]] תולה שלט המזכיר לומר יעלה ויבוא בזאל הגדול של 770. תשפ"ב]]

'''יַעֲלֶה וְיָבוֹא''' הוא קטע תפילה אותו מוסיפים ב[[ברכת המזון]] וב[[תפילת העמידה]] שנאמרת בחגים וב[[ראש חודש|ראשי חודשים]] (פרט ל[[חנוכה]] ו[[פורים]]). תפילה זו תוקנה על ידי [[חז"ל]] ועניינה הוא בקשה שה' יזכרנו לטובה, בניין [[בית המקדש]] והשבת עבודת הקרבנות. 

תוספת זו נאמרת בברכת "רצה" (ברכת "עבודה") שב[[תפילת העמידה]], ב[[ערבית]], [[שחרית]] ו[[תפילת מנחה|מנחה]] (אך לא ב[[תפילת מוסף|מוסף]]) ובברכת "בונה ירושלים" שב[[ברכת המזון]]. ב[[ראש השנה]], ב[[יום הכיפורים]] וב[[יום טוב]], התפילה נאמרת בברכה האמצעית של [[תפילת העמידה]].

מיקום התוספת הוא בברכה העוסקת בבנייתו מחדש של [[בית המקדש]] וחידוש העבודה בו, ובברכה המקבילה לה בברכת המזון - "רחם ה' אלוקינו על ישראל עמך... ועל הבית הגדול והקדוש שנקרא שמך עליו...". משמעות בחירת המיקום הזה היא שבהזכרת החג בתפילה ובברכת המזון מתפלל היהודי לאלוקיו שיחדש את עבודת בית המקדש, וכך יתאפשר הביטוי המקורי של החג - הקרבת ה[[קרבן|קרבנות]] המיוחדים לו בבית המקדש{{הערה|רש"י ותוספות בגמרא שבת כד, א.}}.

בזמן שבית המקדש היה קיים, כללה העבודה בו בראשי חודשים ובמועדים תקיעה בחצוצרות, להעלות את זיכרוננו לפני ה' עם הקורבנות. כנאמר בתורה{{הערה|במדבר א, ח.}}: "וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם, ותקעתם בחצוצרות .. והיה לכם לזכרון לפני ה'". לאחר שנחרב בית המקדש תפילת "יעלה ויבוא" באה כתחליף לתרועת החצוצרות בבית המקדש{{הערה|לבוש אורח חיים סימן תפז.}}.