עריכת הדף "היסח הדעת" (פסקה)

היסח הדעת, פירושו להסיח הדעת ולא להשים לב למחשבות אלו, ולהעסיק את המחשבה בענינים שאין להם כל שייכות כלל למחשבה הקודמת, אפילו לא לשלילת המחשבה, כי אם בענין שונה לגמרי{{הערה|שם=:0|אגרות קודש חכ"ג מכ' ח'תתד.}} ומה טוב באותיות התורה ותפלה, שהרי אם מעט אור דוחה הרבה חשך עאכו"כ הרבה אור.

מבואר ומובן גם בשכל פשוט שהיסח הדעת אין ענינו מלחמה עם המחשבה לא טובה{{הערה|למי שהיה אומר תהילים לפני השינה, כדי לתקן או להנצל מענין הידוע, הרבי כתב לו שזה שהוא אומר תהלים - הוא היפך מהיסח הדעת, וק"ל. (אגרות קודש כרך כב ח'רמב).}} ולא מלחמה נגד הענין ולא שקלא וטריא בו אפילו בשלילת הדבר, כי הרי זה '''היפך''' הענין של היסח הדעת, וענינו הוא כפשוטו להסיח דעתו לגמרי מכל אפילו מתקונו ומחשבות איך שרע הענין וכו'{{הערה|שם=:1}}.

אבל כיון שהמחשבה משוטטת תמיד הרי היסח הדעת אפשר רק באופן שישקיע מחשבתו בענינים מסוג אחר לגמרי, ומה טוב בענין של תורה, ואם מעט אור דוחה הרבה חשך עאכו"כ הרבה אור ובפרט הלימוד במאור שבתורה מקור האור שזוהי פנימיות התורה כמבואר בכ"מ, וההכרח בהיסח הדעת דוקא מבאר בכ"מ ומיוסד ג"כ על תשובת הצ"צ הידועה (נדפסה בשו"ת שלו שער המילואים סי' ס"ב){{הערה|שם=:1|אגרות קודש כרך טז מכ' ה'תתנא.}}.