עריכת הדף "החכמה מאין תמצא" (פסקה)

[[איוב]] אמר (כח, יב): "'''וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא'''". בפשוטו של מקרא זו שאלה רטורית שבאה בהמשך למשל בתחילת הפרק "כִּי יֵשׁ לַכֶּסֶף מוֹצָא וּמָקוֹם לַזָּהָב יָזֹקּוּ". כלומר, בניגוד לכסף וזהב ושאר הדברים הגשמיים שיש להם מקור ממנו הם באים, הרי החכמה מאין תמצא?! אין לה מקור ממנה ניתן לדלות אותה.

בתקוני זהר מפרש את הפסוק לא בסימן שאלה אלא ב[[טעמים#אתנחתא|אתנחתא]]. כלומר שמקורה של החכמה הוא מן האין. והטעם, כי [[ספירת החכמה]] היא הספירה הראשונה מעשרת הספירות שנאצלו מהאור אין סוף ובהם ברא העולם. כיון שכך הופעתה היא בדרך חידוש.

דהיינו, החכמה נבראה בדרך של [[יש מאין]], היש הוא [[עולם האצילות]] ותחילתו בחכמה. והאין הוא ה[[כתר]] שנעלה ממנו ובו נמצא כח הבריאה.

וכך מפרשת [[תורת החסידות|החסידות]] פסוק זה: '''והחכמה, מאין''' דכתר '''תמצא'''.

דרגת ה[[אין]] היא אחת מ[[אריך אנפין|שלושת הראשים שבאריך אנפין]].