עריכת הדף "דבר מלכות ויצא" (פסקה)

'''דבר מלכות ויצא''' היא [[שיחה]] שאמר [[הרבי]] בשבת [[פרשת ויצא]], [[ט' כסלו]] [[תשנ"ב]], ו[[מוגה|הוגהה]] על ידי הרבי ב[[לשון הקודש]].

השיחה עוסקת בשלימות של חיי הצדיק הרוחניים, שמתבטאת דוקא בשלימות חייו הגשמיים, וב[[תכלית ירידת הנשמה לעולם הזה]] המתבטאת ב[[הליכת יעקב לחרן|יציאת יעקב מבאר שבע והליכתו לחרן]] שדוקא בעבודה בעולם הגשמי, מגיעה הנשמה לדרגות נעלות יותר. וכן, שחיבור האלוקות עם הגשמיות, הוא בעיקר על ידי ה[[חסידות]] ובמיוחד על ידי ה[[אדמו"ר האמצעי]].

שיחה זו היא חלק מהרצף של שיחות הרבי המוגהות שנאמרו במשך השנה האחרונה בה שמענו שיחות על ידי הרבי, המכונות [[דבר מלכות]].

{{ציטוט צף|'''והדבר היחיד שחסר הוא – שיהודי יפקח את עיניו כדבעי, ויראה איך הכל כבר מוכן לגאולה!''' יש כבר את ה"שולחן ערוך", יש כבר את הלויתן ושור-הבר ויין המשומר, ויהודים כבר יושבים סביב השולחן – "שולחן אביהם" (מלך מלכי המלכים הקב"ה), יחד עם משיח צדקנו (כפי שכתוב בספרים שבכל דור ודור ישנו "א' מזרע יהודה שהוא ראוי להיות משיח"), '''ובדורנו נשיא דורנו כ"ק מו"ח אדמו"ר'''; ולאחרי ארבעים שנה מאז הסתלקות כ"ק מו"ח אדמו"ר יש כבר גם "לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע"}}