עריכת הדף "ביתא ישראל" (פסקה)

קהילת '''ביתא ישראל'''{{הערה|מכונים גם '''הפלאשים''', ובטעות מכונים לעיתים בהכללה גם '''בני הפלאשמורה'''.}}  הוא הכינוי המקובל ל'''עולי אתיופיה'''{{הערה|הדבר נתון במחלוקת החוקרים האם מדובר בגולים יהודים (מעשרת השבטים) שהתיישבו באזור עוד בזמן בית המקדש הראשון (ישנן דיעות נוספות בנושא, ראה באתר "המכלול" בערך "מוצא ביתא ישראל") או קבוצה מתושבי המקום שאינה קשורה לקהילה היהודית, שהוקעה על ידי הכנסייה הנוצרית, פרשה ממנה וקיבלה את התואר 'יהודים' ככינוי גנאי (ראה בערך הנ"ל). ההתייחסות המקובלת אליהם על ידי רובם ככולם של פוסקי ההלכה, היא כקהילה ספק יהודית בעלת עבר ומנהגים המעוררים דילמות הלכתיות. למעט הרב עובדיה יוסף, שהסתמך על פסיקתם המוקדמת של הרדב"ז והמהריק"ש שחיו מאות שנים לפני שהתעורר הפולמוס בדבר עלייתם לארץ הקודש, רוב הפוסקים סברו שהאתיופים הם ספק יהודים שצריכים גיור. [ראה שו"ת "ציץ אליעזר" להגרא"י ולדנברג, חלק יב, סימן סו, עמ' קעט-קפ. הגר"מ שטרנבוך, בשו"ת תשובות והנהגות, חלק א, אבה"ע, סימן תשסז (פוסק שחייבים גיור, ומותרים להתחתן רק בינם לבין עצמם). הגר"מ פיינשטיין בקובץ הפרדס, תשרי תשמ"ה, עמ' 20. וכן דעת הגרי"ש אלישיב והגרש"ז אויערבאך (האתיופים ספק יהודים וצריכים לעבור גיור כדין. קובץ "מעמדם האישי של בני העדה האתיופית" מאת הרב אברהם שרמן, עמ' 13). וכן דעת הבד"צ של העדה החרדית ובראשם בעל ה"מנחת יצחק" (האתיופים צריכים גירות גמורה. ובנוגע לעניין יוחסין יש לחוש. שם, עמ' 12). יש לציין כי הרב שמואל בארי, יהודי תלמיד חכם שחקר ובדק את שאלת האתיופים במשך 16 חודשים בהם שהה באתיופיה בשליחות הסוכנות היהודית, כותב, ש"ישנם ראיות ברורות שהם אינם מזרע ישראל כלל וכלל, אלא באיזה זמן מן הזמנים, קיבלו עליהם מצוות מסוימות, ע"י השפעות שונות" (שם, עמ' 6-4, הערות 5-4, ועיין שם הערה 6.)]}}, שהתיישבו באזור חבש. קהילה זו התקיימה לפי דיעות מסוימות עוד מתקופת בית המקדש הראשון (ולפי דיעות אחרות מאז חורבן בית המקדש השני) במשך אלפי שנים כקהילה נפרדת ומנותקת משאר קהילות ישראל, ושמרה על מנהגים ייחודיים, השונים באופן ניכר מהלכות ומנהגי היהדות כפי שהשתמרו בידינו.

בעבר החלו אנשי הסוכנות היהודית לפעול לבירור היסטוריית הקהילה והעלאתם לארץ הקודש, דבר שגרר פולמוס נרחב, בשל חששות הלכתיים. בעוד רבנים המקורבים לחוגי [[הציונות הדתית]] ותנועת ש"ס צידדו בהעלאתם לארץ וטענו שיש להתייחס אליהם כיהודים גמורים לכל דבר, רוב פוסקי ההלכה וגדולי ישראל טענו באופן מובהק שיש לדרוש מהם להתגייר כדי להסיר חששות הלכתיים, ועל כל פנים, לדרוש מהם לעבור [[גיור]] לחומרא.

[[הרבי]] נמנע באופן מובהק מלהתערב בצד ההלכתי של הסוגיה, בשל העובדה שהתערבו בה שיקולים פוליטיים, ובשל העובדה שהפסיקה ההלכתית מצריכה מחקר אובייקטיבי מקיף ומעמיק.

בשל החששות ההלכתיים, ההימנעות של הרבי מהכרעה בסוגיה, והפסיקה הגורפת של רבנים כה רבים בדבר ההכרח לגייר את עולי אתיופיה - ההתייחסות המקובלת בחב"ד לסוגיה היא כיבוד של חברי הקהילה כפרטים, ודרישה עקרונית להיענות לדרישות הרבנים ולהתגייר לחומרא.