עריכת הדף "אכילה" (פסקה)

{{פירוש נוסף|נוכחי=מושג האכילה|ראו=[[אכילה (פירושונים)]]}}

'''אכילה''' היא צורך ופעולת האדם לקבל [[מזון]] לגופו מדי זמן קצוב, התלוי לפי כוח האדם והדורות השונים. אכילת [[לחם]] בצורת קבע נקראת [[סעודה]].

הזמן הארוך ביותר בממוצע בו אדם מסוגל להתקיים ללא אכילה הוא חודש עד חודשיים (אך עם שתיית נוזלים), אך רק בין שלושה ימים לשבעה ימים ללא נוזלים. בדורות קודמים היו אנשים שסיגפו את עצמם ולא אכלו ולא שתו במשך שישה ימים דהיינו תענית משבת לשבת, שהוא כמעט פסק הזמן הארוך ביותר שאדם מסוגל להתקיים ללא אכילה וללא שתייה, כך גם היה מנהג ה[[בעל שם טוב]], מנהג לו מצויות הדרכות מפורטות בספר [[צוואת הריב"ש]]. למרות זאת דעתם של גדולי החסידות היה כי בזמן הזה עיקר העבודה אינה על ידי תעניות וסיגופים אלא על ידי העלאת האכילה לשרשו, שנעשית באכילה בקדושה וטהרה.

כך למשל מורה הבעל שם טוב: 
הרוצה לקבל עליו עול מלכות שמים בשלמות יפנה מחשבתו מהרהורים. ואפי' כשהוא אוכל ושותה ישים מחשבתו כדי שיהיה חזק לעבודתו ית', צריך להגביר תענוג הרוחני על תאות הגשמי, ומזה יהיה לו יותר כח מרוחניות המאכל, וזהו מה יפית ומה נעמת [[אהבה]] בתענוגים, פירוש שיהיה לך [[אהבה]] בתענוגים.

תיבת אכילה מורכבת מהמילים "אכל - [[י-ה]]". וענינה הפנימי מרמז על השפע שמקבלים [[זעיר אנפין]] ו[[מלכות]] מ[[אימא עילאה]]. היום היחיד בשנה שבו אין צורך לנפש להתקיים מאכילה הוא [[יום הכיפורים]], שבו זעיר אנפין ומלכות עולים ומתעלים לדרגת אימא עילאה, ומתקיימים מה[[הבל]]ים שבאימא עילאה על ידי עלייתם לדרגתה.

העלייה של המאכלות מסוגלת להתבצע רק ב[[כשרות|מאכלים כשרים]], ולא ב[[מאכלות אסורות]], שהחיות שבהם "אסורה" וקשורה ביד ה[[סטרא אחרא]].