עריכת הדף "מאיר וורזוב"

ר' '''מאיר וורזוב''' נולד בי"ב ב[[תמוז]] [[תש"ז]] בעיר צ'רנוביץ שבאוקראינה. 
==ילדותו==
משפחתו שמרה מעט על המסורת. אמו הייתה מדליקה נרות שבת ואביו הלך להתפלל בבית הכנסת. התפילות בבית הכנסת בימי ילדותו לא היו פשוטות שכן נציגי השלטונות עקבו אחרי הצעירים שהיו מגיעים לבית הכנסת. בשל כך מאיר לא זכה לבקר רבות בבית הכנסת מחשש שיבולע להוריו. אולם בפעמים הבודדות בהן התלווה לאביו לתפילות, היה זה ב[[ימים הנוראים]], אז הלכו יחדיו למניין חב"די בו התפללו חסידים ידועים שהגיעו לצ'רנוביץ אחרי המלחמה, ובהם: ה[[משפיע]] ר' [[מנחם מענדל פוטרפס]], ר' [[חיים זלמן קוזלינר]] ור' [[משה וישצקי]]. בימים ההם ר' מאיר הצעיר לא ידע מאומה על חב"ד. הוא ידע שהוא מתפלל עם יהודים, ותו לא. רק כעבור שנים רבות, כאשר הגיע לארץ הקודש, נודע לו מי היו היהודים שהתפלל עמם.

את ערכי היהדות קיבל מאמו שלימדה אותו כבר מגיל שלוש לומר '[[שמע ישראל]]', בהוסיפה כי בכל מצב, גם כשטוב וגם כשרע, צריך לומר 'שמע ישראל'. מאביו למד את כוחה של מצוות [[צדקה]].
תמיד היה סקרן לגבי יהדותו וסקרנות זו הביאה אותו להציץ באנציקלופדיה יהודית בשפה הרוסית בה ניסה לברר גם את הערך "[[חב"ד]]". באנציקלופדיה זו ראה הסבר קצר על המושג "חב"ד" ואף ראה את תמונת [[אדמו"ר הזקן]], אלא שאז לא ידע כי גם היום יש [[רבי]].

כשבגר, גויס לצבא האדום ושירת בחיל האוויר. כשרונותיו הביאו את מפקדיו למנותו לקצין והוא שירת בעיר סארטוב שעל נהר הוולגה, שם נפגש ביהדות מזווית חדשה. הוא הכיר במקום גר צדק בשם בנימין. יום אחד הזמינו הלה לארוחת ערב אצלו בבית, ובכדי שלא להגיע בידיים ריקות, קנה מאיר כמה גבינות. בנימין שראה את הגבינות אמר מיד כי בתור יהודים, אסור לאכול דברים כאלה. הוא עשה דייסה עם שמן וזה מה שאכלו השניים. מאיר לא כל כך הבין מדוע בנימין לא טועם מהגבינות הטעימות, אבל המקרה נשמר בליבו. מבנימין קיבל ספר [[תהילים]] עליו שמר מכל משמר.

==ארץ ישראל==
כעבור שנים הצליח לעלות עם רעייתו מרת שרה וילדיו ל[[ארץ הקודש]]. בטיסה הרגשות צפו, ובלי לחשוב מדוע ולמה, חבש כובע ופתח את ספר התהלים שהעניק לו בנימין. במהלך הטיסה פגש רב הקשור לסוכנות היהודית, ושאלו בהתרגשות מה אומרים כאשר מגיעים לארץ הקודש? הלה השיבו: "'שמע ישראל' אתה יודע לומר? ברכת 'שהחיינו' אתה יודע לומר? זה מה שתאמר"... ואכן, לאחר שירד עם בני משפחתו מכבש המטוס, העמיד את כולם בשורה ואמר איתם מילה במילה 'שמע ישראל' וברכת 'שהחיינו'.

משדה התעופה הגיע למרכז קליטה ב[[טבריה]], וההשתוקקות ליהדות הלכה וגברה. הוא ביקש למצוא בית כנסת קרוב. תוך כדי הליכה ברחוב, נעצר לידו [[טנק]] המצוות שעליו התנוססה תמונה גדולה של הרבי. הטנקיסט שאל אותו אם כבר הניח [[תפילין]]. למאיר היתה זו שאלה מוזרה, שהרי מ[[בר מצווה|בר המצווה]] לא הניח תפילין. התפילין הונחו, ר' מאיר אמר בהתרגשות 'שמע ישראל' ולאחר מכן תהה לפשר התמונה המתנוססת על הטנק. הוא נענה כי אם יש לו בעיות במהלך הקליטה בארץ ישראל, הוא האיש שיוכל לסייע לו. ר' מאיר לקח את הדברים ברצינות רבה, לקח מהטנקיסט את הכתובת ושקל אם לכתוב בקשה לעזרה.
 
בהשגחה פרטית מופלאה, בו ביום מצא באולפן ספר ברוסית בשם '[[תשובה]]' שכתב פרופסור [[ירמיהו ברנובר]]. תוכן הספר מצא חן בעיניו ובמיוחד העובדה שניתן להיות גם פרופסור וגם ל[[אמונה|האמין]] בבורא עולם. בספר גם מצא חומר מרתק על הרבי. הוא חשב כי אם יצטרך עזרה, יבקש אותה מפרופסור ברנובר הנמצא בארץ ישראל. 
ההכנות לכתיבת המכתב ארכו שעות ארוכות, כמעט יום שלם, במהלכו כתב טיוטות רבות עד ששיגר מכתב בו ביקש הבהרות בנוגע לאמונה, והאפשרות להיות פרופסור ומאמין גם יחד, וכיצד לשמור שבת כאשר קרובי המשפחה רוצים לצאת יחד לכנרת.

המכתב נשלח, אולם פרופסור ברנובר שהה באותם ימים בחו"ל ובינתיים חסיד חב"ד אחר ששהה במרכז קליטה, הקים במקום בית כנסת מאולתר. ר' מאיר היה בין אלו שהפעיל לחץ על הנהלת המקום בכדי לאשר את הקמת בית הכנסת. בערב [[ראש השנה]] [[תש"מ]] עלו בראשו תמונות מאמו מתפללת ליד [[נרות שבת]], והוא החליט בהחלטה נחושה להשפיע על העולים במרכז הקליטה להדליק נרות לכבוד ראש השנה. ר' מאיר רכש מאות נרות ופירסם זאת בלוח המודעות. הרעיון נחל הצלחה רבה – עד מהרה נוצר תור ארוך ליד החדר של משפחת וורזוב, ולקראת כניסת החג הודלקו מאות נרות על ידי עולים שהגיעו לא מכבר מאחורי מסך הברזל. ההמשך היה עוד יותר טוב; בית הכנסת שבמרכז הקליטה היה גדוש ב[[יום הכיפורים]] במתפללים עולים חדשים. בסוכות נבנתה סוכה ומשפחת וורזוב עם עוד כמה משפחות ישבו בסוכה לסעודות החג. 

בימי חול המועד הופתע לקבל פתאום שיחת טלפון מפרופסור ברנובר ששב מחו"ל. מיד בראותו את המכתב, הרים טלפון והודיע כי הוא מגיע לטבריה. עוד ב[[חול המועד]] נסעו פרופסור ברנובר ורעייתו מהישוב עומר שבנגב עד טבריה כדי להיפגש עם משפחת וורזוב. השיחה ביניהם קלחה, הפרופסור הבהיר לר' מאיר שאלות קשות הקשורות לדת ואמונה והזמין את משפחת העולים להתארח אצלו בשבת. השבת עם הפרופסור חיזקה את ר' מאיר ורעייתו ביהדותם והם החלו בהתייעצות עם פרופסור ברנובר והרב אויערבך מטבריה בקשר למגורי קבע. הציעו לו את [[ירושלים]] או את [[קרית מלאכי]], אך הוא חשב דווקא על [[בני ברק]]. מי שהכריע את הכף היה הרב [[אהרן חזן]] שפעל רבות בקרב העולים; הוא לקח אותו לבקר בקרית מלאכי, וההחלטה נפלה בו במקום – עוברים לקרית מלאכי. 

ר' מאיר שיגר מכתב לרבי בו שאל האם כדאי לעבור לנחלת הר חב"ד. לאחר שקיבל תשובה חיובית, עבר לגור בנחל'ה בסיועו הנמרץ של הרב אהרן חזן.

==פעולותיו בארה"ק==
עם הזמן הפך לחסיד מן השורה ובשנים הבאות הוסיף וכתב לרבי בתדירות. בחודש [[תשרי]] [[תשמ"ה]] שהה לראשונה [[770|בחצרות קדשנו]]. 

ר' מאיר היה חסיד אמיתי. הלהט שלו לכל הנהגה חסידית, היה לשם דבר. עוד לפני למעלה מעשרים שנה, כאשר עבד כמהנדס במפעל 'טלרד', ביקש להקים חנוכיה ומכשולים רבים נערמו בדרכו.

למעלה מעשרים שנה פעל ר' מאיר ללא לאות למען [[אנ"ש]] בנחלת הר חב"ד בפעילויות שונות, לצידו של הרב [[אברהם פרידלנד|אברהם (בומי) פרידלנד]]. הפעילויות היו מגוונות: פעילות עם ילדים בשבתות ובימי דפגרא, [[שמחת בית השואבה]] בלילות חוה"מ [[סוכות]], [[התוועדות|התוועדויות]] בימי חגים, [[קידוש לבנה]] ברחובה של נחל'ה, הוצאת קבצים תורניים, וגם אטרקציות מיוחדות שליוו את תהלוכות [[ל"ג בעומר]]. בכל פעולה ניצב ר' מאיר הכן לסייע. את מרצו וכשרונותיו רתם לפעולות הנזכרות, והכל בצניעות ובביטול האופייניים לו.

כשהחלה הפרסטרויקה וניצני העולים החלו להגיע לארץ ישראל, עוד לפני שהיה מדובר בזרם, התכנסו ראשי ארגון [[חמ"ה]] בקרית מלאכי, והחליטו על תנופת פעילות עם העולים. למשימה הוצב ר' מאיר וורזוב. לא, הוא לא היה מובטל הוא גם לא חיפש עבודה נוספת. עבודתו כמהנדס אלקטרוניקה במפעל טלרד, היתה מבטיחה וגם מכניסה משכורת מכובדת. אך הוא עזב הכל, נטל חופשה ארוכה ללא תשלום למשך מספר שנים בהן החל לעבוד עם העולים החדשים. 
תחילת דרכו בארגון הייתה בשנת [[תשמ"ח]]. עשרות עולים הגיעו לאירועים קטנים שהתקיימו בצידו המערבי של בית הכנסת המרכזי בנחלת הר חב"ד. הפעילות התפתחה ובמרכז נחל'ה נבנה בניין מפואר עבור הפעילות של חמ"ה והפעילות רק הלכה והתעצמה כשר' מאיר מנצח עליה בגדול. 

ב[[חנוכה]] [[תנש"א]] התייסד במרכז חמ"ה מניין לעולים חדשים, מניין שקיים ברציפות עד עצם היום הזה. ר' מאיר לצד ידידו הרב [[שלום בער גורליק]], היו ממייסדי המניין ומנהליו כל השנים.

תקופה מסוימת עבד עם העולים החדשים מטעם [[אגודת חסידי חב"ד]] בראשות הרה"ח ר' [[שלמה מיידנצ'יק]], כאשר לאחר מכן התלבט אם לשוב לעבודתו במפעל, אלא שאז קיבל הצעה מצעירי חב"ד לפעול בקביעות בקרב העולים החדשים. בשלב זה נכנס להתלבטות קשה, מצד אחד יש לו עבודה מבטיחה במפעל אך מצד שני מציעים לו תפקיד שיגרום לו לסיפוק ואושר. את לבטיו כתב לרבי, וקיבל מענה נדיר: "יחליט בעצמו".

ר' מאיר ישב יחד עם כל בני משפחתו ולאחר דיון רציני הוחלט להיכנס לעבודה במסגרת צעירי חב"ד. ההחלטה נשלחה לרבי, והתשובה הגיעה עד מהרה: "ברכה והצלחה". מאז, במשך קרוב לעשרים שנה ([[תשנ"ב]]-[[תשע"א]]) עבד במלוא המרץ לקירוב העולים לאביהם שבשמים.

מאות אלפי עולים חדשים הגיעו מארצות חבר העמים לארץ הקודש. היה זה גל עצום של עליה, כאשר הממשלה נכנסה להילוך גבוה כדי לדאוג להם למקומות מגורים ולתעסוקה. ר' מאיר נטל על עצמו את המשימה העצומה, והחל לפעול בכל דרך במטרה להגיע לכמה שיותר עולים חדשים, כדי להביא להם מעט אידישקייט.

הפעילות המפורסמת ביותר שלו הייתה עריכת קונצרטים לעולים לקראת החגים. ר' מאיר וחבורת כליזמרים שהקים, נסעו ברחבי הארץ, מעיר לעיר ומיישוב ליישוב, להופעות שאורגנו על ידי בתי חב"ד בכל מקום. 
ר' מאיר נתן בכל מקום הופעה מרשימה באומר ובזמר, כשאליו מצטרפים חבורת כליזמרים שיחד עמם עיבד מנגינות ידועות ברוסית בעלי מסרים יהודיים. 
בכל הופעה הקפיד לומר עם כולם 'שמע ישראל' לפי מה שלימדה אותו אמו – לומר 'שמע ישראל' בכל מקום ובכל עת. את 'שמע ישראל' היה אומר בכוונה גדולה ובקול רווי רגש וכולם היו עונים אחריו. 
ההופעות היו חלק מחייו. עשרים שנה, לפני כל חג ומועד, הסתובב בכל רחבי הארץ והופיע.

רבדים נוספים היו לעבודתו כמנהל אגף הקליטה והעליה בצעירי חב"ד. הוא עסק בעריכה ובהוצאה לאור של לוח שנה ברוסית, [[שיחת השבוע]] ברוסית כמו גם עלוני יהדות וחגים ברוסית. חוברות הסברה אלו הגיעו למאות אלפי עולים חדשים. בצניעות אופיינית דאג ששמו לא יוזכר.  
==פטירתו==
לאחר פסח [[תש"ע]], חלה במחלה קשה ובמשך חודשים ארוכים סבל יסורים קשים. למרות זאת שמר על ארשת שמחה שהיתה חלק בלתי נפרד מאישיותו. גם את עבודות הקודש שלו לא נטש. הוא הרים טלפונים והמשיך בעריכת 'שיחת השבוע' ברוסית, בטפלו בנושאים אין ספור. הוא עבד עד אשר אושפז.

בחורף [[תשע"א]] הדרדר מצבו. מספר ימים לפני פטירתו, ביקש לארגן במחלקה בה אושפז, אירוע לכבוד חודש [[אדר]]. הוא טלפן לידידו הרב [[אהרן פרוס]] מצעירי חב"ד, והנחה אותו כיצד לארגן 'הופעה' כפי שהיה רגיל מימים ימימה. איזה רמקול לקחת, אלו שירים ישירו, ואפילו ביקש להשיג אוזני המן.

ר' מאיר הודיע לבני משפחתו כי ישתתף באירוע למרות המצב הרפואי שבגינו הוא חייב להיות רתוק למיטתו. באירוע עצמו הוא ישב על כסא. ביום רביעי י"ב ב[[אדר א]]' הלך לעולמו והוא בן 63. 

הלוויתו יצאה מבית הכנסת המרכזי בנחלת הר חב"ד, לאחר דברי פרידה מפי המרא דאתרא ועברה דרך בית הכנסת של חמ"ה שם פעל במשך השנים. משם המשיכו המלווים דרך הישיבה אותה ייסד מורו הרב [[מרדכי קוזלינר]].

מנחל'ה המשיך מסע ההלוויה ל[[ירושלים]], שם נפרד ממנו בדברים מרגשים הרב [[זלמן גרליק]], מנהל בית חב"ד [[באר שבע]], שהודה לו בשם כל השלוחים שנהנו מפעילותו ומעזרתו הרבה למען העולים החדשים.
==משפחתו==
* '''רעייתו''' מרת שרה וורזוב.
;בניו
*ר' יוסף וורזוב - מוסקבה.
*ר' מנדי וורזוב – נחלת הר חב"ד.
;בנותיו
* מרת ציפורה גרליק – מוסקבה.
* מרת רות אשכנזי – נחלת הר חב"ד.
* מרת איטא גבירץ – נחלת הר חב"ד.
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר שליט"א|וורזוב מאיר]]