עריכת הדף "גלות אדום"

'''גלות אדום''' היא הרביעית מבין הגלויות{{הערת שוליים|ארבעת הגלויות רמוזות בדברי ה' שבברית בין הבתרים: "והנה אימה חשכה גדולה נפלת עליו". ולמרות שארבעה גלויות הן, מכל מקום באופן כללי מתחלקים הגלויות לשתיים; גלות ישמעאל שענינו [[חסד דקליפה]], וגלות אדום שענינו [[גבורה דקליפה]]. ובני ישראל צריכים להתיחס ולהאבק בגלות, בכל מקום לפי ענינו.}} שבני ישראל שרויים בהן.
==מהותה==
בזיקה לכללות ענין הגלות, הנה גם גלות אדום שבו אנו שרויים לפני ה[[גאולה]] הקרובה, אין זה רק ענין של עונש, אדרבה, עיקר ענין הגלות היא השליחות והירידה לברר את הניצוצות ולהעלותן לקדושה, ועל ידי זה להכין את העולם לקראת היעוד המקווה ש"[[עתידה ארץ ישראל שתתפשט בכל הארצות]]".

וכמאמר [[רבי אלעזר]]: "לא הגלה [[הקב"ה]] את [[ישראל]] לבין האומות אלא כדי שיתוספו עליהם [[גרים]], שנאמר: {{ציטוטון|וזרעתיה לי בארץ}}, כלום אדם זורע סאה - אלא להכניס כמה כורין".

ומבואר ב[[תורת החסידות]], שבמושג "גרים" כאן, הכונה ל[[ניצוצות]] ה[[קדושה]] השרויים ב[[גלות]] אצל [[אומות העולם]], ונמצאים בתוך [[קליפת נוגה]] שבמאכלים ומשקים וכו', ועל ידי שבני ישראל המפוזרים בגלות, משתמשים בדברים הגשמיים לשם שמים - ל[[עבודת הבורא]], הריהם מבררים את הניצוצות מהקליפה, ו"מגיירים" ומעלים אותם לקדושה.

ואילו לא חטאנו, היינו נשלחים אל ארצות העמים לברר הניצוצות בלי יסורי גלות, ובאופן מכובד.
אבל "מפני חטאינו גלינו מארצנו" - בדרך הסבל וה[[יסורים]] רח"ל.

והיינו כשאדם עושה מעשה אדום, שמלביש בחינת פנימיות נקודת [[לב]]בו ונשמתו הטהורה, בעניני ה[[נפש הבהמית]] שבו - ב[[לבושים צואים]] דמילי דעלמא ותאוות העולם הזה, או בעניני המוחין והשכל מהיכלות הטומאה, הרי זה גורם שגם בגשמיות אנו כבושים בגלות מרה, ונשלטים על ידי האומות - מלכות הרשעה.

ואף על פי שגם בתוך קושי הגלות,  עושים ישראל ומבצעים שליחותם בבירור הניצוצות מהגלות, אבל עושים זאת בדרך הקשה - בסבל ויסורים רח"ל.

ולא זו בלבד אלא כמארז"ל: "גלו לאדום שכינה עמהם", דהיינו כשאדם עושה מעשה אדום, [[נפש אלוקית|ונפשו האלקית]] -המלובשת [[נפש הטבעית|בנפשו הטבעית]] ובגופו- גם היא יורדת ומושפלת בתוך הקליפות, הנה על ידי זה מוריד וממשיך לשם גם את בחינת וניצוץ אלקות המחיה את [[נר"נ]] שלו, שהיא השכינה.
==גלות השכינה==
וזאת היא [[גלות השכינה]], כשנמשכת ויורדת הארת אלקותו ית' - הנקרא בשם [[שכינה]] - ומתלבשת ב[[קליפה]], וה[[ע' שרים]] של [[קליפת נוגה]] יונקים חיותם וקיומם מהשכינה, ועל ידי זה מתחזקים ברע ומרגישים עצמם לישות נפרדת מה' - [[כפירה]] באחדותו ית' האמיתית, הרי אין לך צער ובזיון לשכינה גדול מזה.
===החלק החיובי===
אך יש גם היבט חיובי לגלות השכינה, וזה מתבטא בשני ענינים:

א) שהשכינה אינה עוזבת ואינה מתנתקת מנשמות ישראל גם בהיותם בארץ אויביהם, "שאף כי ידע איניש בנפשו איה מקומו - שהוא בתחתית המדריגה בגלות אדום ו[[ישמעאל]] כו', שהם המה המדות הרעות תאוות וכעס ודומיהן, מכל מקום לא יפול לבו בקרבו לאמר אבדה תקותי, כי ה[[אמת]] אינו כן, שאפילו בגלות - שכינה עמהם, הנותנת לו חיות-אלקות אפילו בעודו עובר על רצונו ית', שיוכל לקבוע במוחו ומחשבתו ענין אמונת אחדותו ית' האמיתי כו'".

ב) כשהשכינה שרויה בגלות ביחד עם ישראל, הנה כשם שעם ישראל מבצע את שליחותו בהעלאת הניצוצות מהגלות, על אף שהדרדרו למדריגה שפלה, הנה כך השכינה שעמהם - פועלת פעולתה על ידי נשמות ישראל, בבירור הניצוצות.

וזהו סוד גלות השכינה מבחינה חיובית, כשיורדת לגלות לברר ולהעלות את ניצוצות הקדושה.

ועל ידי מעשינו ועבודתינו ב[[עבודת הבירורים]] בגלות אדום, מגיעים לקיום ה[[נבואה]] ששם ה' בפי [[בלעם]]: {{ציטוטון|והיה אדום ירשה והיה ירשה שעיר איביו וישראל עושה חיל. וירד מיעקב והאביד שריד מעיר}} וכן אמר הנביא: {{ציטוטון|ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר [[עשיו]] והיתה לה' המלוכה וגו'}}, ב[[גאולה]] האמיתית והשלימה.

{{סגל}}
{{מבט}}