עריכת הדף "המלך בשדה"

'''המלך בשדה''' הינו ביטוי נפוץ שנלקח ממשל שלימד [[אדמו"ר הזקן]] האומר שבחודש [[אלול]], [[הקב"ה]] נמשל ל"מלך בשדה" - הוא יוצא מארמון המלוכה, מקבל בחיוך פני כל [[יהודי]] בכל מקום שהוא, ושומע את בקשותיו, כמו מלך שיוצא לאנשי עירו כשהם בשדה ושומע את בקשותיהם.

==המשל בלשונו של אדמור הזקן==
בספר [[לקוטי תורה]] כותב שבחודש אלול מאירים [[י"ג מידות הרחמים]] ואז הקב"ה קרוב לכל יהודי. להבנת העניין מביא אדמו"ר הזקן את המשל הבא:

"משל ל[[מלך]] שקודם בואו לעיר יוצאין אנשי העיר לקראתו ומקבלין פניו בשדה ואז רשאין כל מי שרוצה לצאת להקביל פניו הוא מקבל את כולם בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם. ובלכתו העירה הרי הם הולכים אחריו. ואח"כ בבואו להיכל מלכותו אין נכנסים כ"א ברשות ואף גם זאת המובחרים שבעם ויחידי סגולה". (ליקוטי תורה, פרשה ראה, לב, א).

על משל זה כתבו אדמו"רי חב"ד דרושי חסידות רבים המבארים עד כמה דייק אדמו"ר הזקן בלשונו, וכמה מקביל כל פרט במשל לנמשל. הרבי הרחיב ביאורים אלו בעשרות של שיחות קודש ומאמרים ואף הזכיר את הביטוי 'המלך בשדה' אלפי פעמים באגרות ששלח בחודש אלול ובסמיכות לו. 

כשהעתיק ה[[אדמו"ר הריי"צ]] משל זה, הוא הוסיף בו כמה מילים כשהדוגמא המוחשית להוספות מתבטאת במשפט "אז רשאין כל מי שרוצה לצאת להקביל פניו" שם הוסיף אדמו"ר הריי"צ "רשאים '''ויכולים'''", או בסיום המשל שם כתב אדמו"ר הזקן "הרי הם הולכים אחריו" והרבי הריי"צ כתב "'''כולם''' הולכים אחריו".

רמז לסיבת הדבר ניתן למצוא אולי בפעם הראשונה בה ביאר [[הרבי]] את מאמרו זה של אדמו"ר הזקן, בשבת פרשת נצבים ה'תש"י. זוהי לשון השיחה אותה אמר הרבי בבכיות עצומות:

"ויש לומר, שטעם השינויים הוא בהתאם להשינוי בהמעמד ומצב בדורו של אדמו"ר הזקן לדורנו זה – שבזמנו של אדמו"ר הזקן לא הי' צורך להבהיר ("באַוואָרענען") כל כך, משא"כ בדורנו זה.

– אחד ה[[חסיד]]ים שהי' בזמנו של אדמו"ר הזקן ואח"כ בזמנו של [[אדמו"ר האמצעי]] ו[[הצמח צדק]], אמר, שפעם היו אומרים "קורצע תורות" [שהרי גם המאמרים הארוכים של אדמו"ר הזקן הם "בקיצור" לגבי אריכות המאמרים בדורות שלאח"ז] שהיו פועלים פעולתם ("עס האָט דערנומען"), משא"כ כיום... ואם הדברים אמורים לגבי הזמן ההוא, בימינו אלה על אחת כמה וכמה!

וההסברה בזה:

בנוגע לשינוי הא' – בדורו של אדמו"ר הזקן הי' מספיק לומר ש"רשאין כל מי שרוצה לצאת ולהקביל פניו", ולא הי' צורך להוסיף יותר, משא"כ בדורנו זה צריכים להוסיף בפירוש ש"רשאים ויכולים כו' להקביל פניו".

ועד"ז בנוגע לשינוי הב' – שבדורו של אדמו"ר הזקן מספיק לומר ש"בלכתו העירה הרי הם הולכים אחריו", ומובן מאליו ש"הם" קאי על אלה שאודותם מדובר לפנ"ז; משא"כ בשביל דורנו זה – הדור שבו חי ("געלעבט און לעבט") כ"ק מו"ח אדמו"ר – הוסיף בהמאמר ששלחו בכל מרחבי תבל ש"כולם הולכים אחריו", כדי להבהיר בבירור (שלא יהי' מקום לטעות) שהכוונה היא לכולם ממש, גם אלה שהמלך הראה להם פנים שוחקות ולא הועיל להם, גם הם – כולם – הולכים אחריו."

==אירוע שמיימי==
בחודש אלול של שנת [[תשל"ג]], קרא הרבי לכנס את ילדי ישראל בכל מקום לכינוסים של [[תורה]], [[תפילה]] ו[[צדקה]], ובפרט ליד הכותל המערבי, "'''ולהסבירם המשל המובא בליקוטי תורה שבחודש אלול הקב"ה הוא כמשל צלך שקודם בואו יוצאין אנשי העיר לקראתו ומקבלין פניו בשדה'''... ובזה יפעלו 'מפי עוללים ויונקים יסדת עוז גו' להשבית אויב ומתנקם'".

כמה שבועות לאחר מכן, בעיצומו של יום הכיפורים תשל"ד, פרצה מלחמת יום הכיפורים - אז הובנה פשרה של הוראה זו...

ב[[א' באלול]] [[תשמ"ב]] מחה הרבי על אופן אמירת הדרשות ב[[חודש אלול]] באופן של רוגז, ואמר: המלך עומד בשדה, מראה לכל [[יהודי]] פנים שוחקות, ועומד לו אדם זה וצועק ומבזה את בן המלך, שומו שמים, והתירוץ - שאינו יודע את משלו של אדמו"ר הזקן, וגם אם היה יודע מי היה יודע אם לא היה אומר איפכא מסתברא...{{הערת שוליים|1=[http://video.chabad.info/newvideo/video.php?id=439 וידיאו].}}
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:ערכים בתורת החסידות]]