עריכת הדף "לייב בוימגארטען"

הרב '''יצחק יהודה ”לייב” בוימגארטן''' ( [[כ"ז באייר|כ"ז אייר]] [[תר"כ|תר”ך]] - [[כ"א בתשרי|כ"א תשרי]] [[תשי"ט]]) היה מחסידי קאמארנא והמייסד של ישיבת שלמה קלוגר - תלמוד תורה הראשונה בארצות הברית שלמדו לימודי קודש בבוקר דוקא. ונתקרב ל[[חסידות חב"ד]] בעקבות נכדיו הרב [[דובער בוימגרטן|דובער]] והרב [[מנחם מענדל בוימגרטן|מנחם מענדל]] וזכה ל[[יחידות|יחידיות]] וקירובים עם [[רבי יוסף יצחק שניאורסון (אדמו"ר הריי"צ)|אדמו"ר הריי"צ]] ו[[רבי מנחם מענדל שניאורסון (כ"ק אדמו"ר שליט"א)|הרבי]].

== תולדות חיים ==
נולד בעיר סטרי שבגלציה ב[[כ"ז באייר|כ"ז אייר]] [[תר"כ|תר"ך]], לרב הרב אברהם בוימגארטן, בן אחר בן להמקובל הרב אברהם פרוסטיטץ מתלמידי רבי יונתן אייבשוץ ומחבר ספר כפת המנעול ועוד. ולחנה.

נשא את צירל בת הרב דובער ויאכעט גארפינקל מצאצאי רבי [[יחיאל מיכל מזלוטשוב]].

בציערותו סייע לאדמו"ר מקאמארנא בעל ה"דמשק אליעזר"  וקיבל ממנו ברכה לחיות עד לגיל של מאה שנים.

בשנת [[תרנ"ג]] היגר ל[[ארצות הברית]] עם משפחתו וחמיו וחמותו. ר' לייב לא קצץ מעולם את שערות זקנו, על אף המקובל בתקופה זו בארצות הברית.

בשנת [[תרס"ב]] ייסד את 'ישיבת רבינו שלמה קלוגער' הישיבה (החסידית) הראשונה בכל ארצות הברית, והישיבה הראשונה בה למדו לימודי קודש בשעות בוקר.

=== אצל אדמו"ר הריי"צ ===
בהיות ר' לייב ממקורבי בית קאמארנא, וידע היטב מהותו של 'רבי', ולכן באותם השנים, אף שאדמורי"ם רבים ביקרו ארצות הברית ר' לייב לא הכירם כ'רביים' (על אף גדלותם בתורה). בשנת [[תרפ"ט]], כאשר פורסם בעיתונים, ונתלו מודעות 'פלאקעטן' בבתי הכנסיות ש[[רבי יוסף יצחק שניאורסון (אדמו"ר הריי"צ)|הרבי הריי"צ]] מגיע [[ארצות הברית|לארצות הברית]] לביקור, פנה ר' לייב אל בנו ר' זאב, ואמר כי שמע ש'רבי אמיתי' הגיע לחופי ארצות הברית, וברצונו שיסדר עבורו פגישה עם [[רבי יוסף יצחק שניאורסון (אדמו"ר הריי"צ)|הרבי הריי"צ]]. כאשר נכנס ר' זאב ל[[יחידות]] עם אביו, הביע  הרבי הנאה בראיית פניו של ר' לייב עטורות בזקן מלא (מראה נדיר באמריקה בשנים ההם), עד שקם מלוא קומתו לקראת ר' לייב, וביקש ממנו לשבת. אף שאביו ר' לייב היה מבוגר מהרבי הריי"צ בעשרים שנים, ולא נמנה על חסידי חב"ד, בכל זאת סרב לשבת כשהרבי עומד והתבטא: "פאר א רבי זיצט מען נישט". ר' לייב הגיב "דער רבי זאל זיך אראפזעצן (שהרבי יתיישב)". הרבי מיאן אף הוא להתיישב ראשון, וחפץ לכבד את ר' לייב, כך נשארו שניהם עומדים לכמה רגעים "און זיי האבן זיך געאמפערט", עד שר' לייב אמר: "איר ווייסט וואס, מיר וועל ביידע ציילן ביז דראיי, וועלן מיר זיך ביידע זעצן" [=אני אספור עד שלוש, ושנינו נתיישב ביחד]. בעת היחידות, על כל משפט שאמר הרבי הריי"צ, השיב ר' לייב עם ציטוט מפסוקים ומאמרי חז"ל , כדרכו בכך. כשיצא ר' לייב מהיחידות, הוא היה אפוף התפעלות, והתבטא לבנו "עס איז פאראן א רבי, א רבי אויף אלע רבי'ס".

בסוף שנות התר"צ (שנות ה-30) התקרבו נכדיו לחסידות חב"ד באמצעות הרב [[ישראל ג'ייקובסון]] שהתגורר בשכונת [[בראונזוויל]] סמוך לביתם, כשיסד [[רבי יוסף יצחק שניאורסון (אדמו"ר הריי"צ)|הרבי הריי"צ]] את [[ישיבת תומכי תמימים|תומכי תמימים]] בארצות הברית בשנת ת"ש הם היו מהתמימים הראשונים בישיבה, בעקבות נכדיו התקרב ל[[חסידות חב"ד]].

=== אצל הרבי ===
בהגיעו לאמצע שנותיו התשעים, אחרי קיץ תשי"ג, נחלש כח ראייתו של ר' לייב, והוצרך לעבור ניתוח בעיניו הנקרא "קאטאראקט". והיתה ספק אצלו, אם יעבור הניתוח על שתי עיניו בבת אחת או לא, להיות כי בימים ההם היתה הניתו מתבצעת על ידי סכין כפשוטו, וכן היה לו שיעול "הוסט" קבוע, והיה חשש גדול, שאם באמצע הניתוח ישתעל ר' לייב אפילו פעם א', יהיה סכנת מות חס ושלום. הבנים רצו ללכת אל הרופא עינים הכי טוב שיש, ולכן הלכו לדר. רוזענהאוך,  שטיפל בגדולים וטובים במדינת פולין, והגיע לדור בארצות הברית. ואצל היה תמונה מכל האדמורי"ם, גם מ[[רבי יוסף יצחק שניאורסון (אדמו"ר הריי"צ)|הרבי הריי"צ]], אבל עוד לא היתה אצלו תמונה מה"רבי החדש". הדוקטור העלה חשש הנ"ל, אודות השיעול. בנו ונכדיו שאלו [[רבי מנחם מענדל שניאורסון (כ"ק אדמו"ר שליט"א)|הרבי]] מה לעשות בזה, ו[[רבי מנחם מענדל שניאורסון (כ"ק אדמו"ר שליט"א)|הרבי]] הורה לעבור הניתוח בשתי העינים בבת אחת. כשהגידו להדוקטור את הוראת [[רבי מנחם מענדל שניאורסון (כ"ק אדמו"ר שליט"א)|הרבי]], ביקש הדוקטור לתמונה מ[[רבי מנחם מענדל שניאורסון (כ"ק אדמו"ר שליט"א)|הרבי]], ונכדו ר' מענדל הוציא מכיסו תמונה, ונתנו לדוקטור. קבעו תאריך להניתוח, וכברכת ה[[רבי מנחם מענדל שניאורסון (כ"ק אדמו"ר שליט"א)|הרבי]], הניתוח עברה בהצלחה. 

אך לאחרי הניתוח, הזהיר הרופא לר' לייב ובניו, שלא ירד מהמטה כלל, כי בדוק ומנוסה שאיש בגילו של ר' לייב שיירד מהמטה לפני שלשה ימים, בודאי יקבל קרישי דם. אך ר' לייב לא שמע אליו ירד מהמטה להניח תפילין וכו’, וכצפוי, הוא קיבל קרישת דם. הדוקטור, בשמוע מעשה ר' לייב, התרגז מאוד, ואמר שהוא משוגע, ואינו נותן לו יותר מתשעה שעות לחיות. נכדיו ר' בערל ור' מענדל רצו ושאלו את ה[[רבי מנחם מענדל שניאורסון (כ"ק אדמו"ר שליט"א)|הרבי]] מה לעשות. [[רבי מנחם מענדל שניאורסון (כ"ק אדמו"ר שליט"א)|הרבי]] ענה להם בפשטות "סוועט ארויסגיין" (הקריש יתעלם).

בשמוע הדוקטור את הרבי החדש, מתוך דרך ארץ, הציע שיקחו תמונה חדשה לראות אם נשאר הקריש. והקריש התעלם, הרופא צעק מרוב התפעלות "א מופת, א מופת"! ולכל מי שנכנס, התחיל לצעוק אליהם "האם שמעתם על הרבי החדש" וכו'.

כשהגידו נכדיו את זה לרבי, שהרופא צועק שהרבי עשה מופת, הרבי לא הכחיש העובדא שזה מופת והרבי ענה להם בזה"ל: "הלואי זאל מען אויסנוצן די מופתים, און....".והרבי הורה שיקיים כל הוראות הרופאים, ובהוראת הרבי שמע ר' לייב וקיים הוראת הדר. מאז.

לאחר שנתרפא. ר' לייב רצה לבקר אצל [[רבי מנחם מענדל שניאורסון (כ"ק אדמו"ר שליט"א)|הרבי]], להודות לו על ברכתו, ונכנס ליחידות. ובהכנסו ליחידות, שאל הרבי את ר' לייב "למה הנך הולך במקל, בעת שנראה בעליל שהנך בריא ברגליך, ואין לך צורך במקל"? וענה ר' לייב ש'הוא בשביל עין הרע'. וכשהרבי שאל ר' לייב את גילו, ענה שהוא "בר מצוה" (כי היה אז בן צ"ג, וחייו של אדם הם שמונים שנה, ולכן משנת השמונים מתחילים החיים עוד הפעם). אחרי היחידות, יצא ר' לייב מלא התפעלות על גדלותו של הרבי.

ר' לייב נשאר בדעתו צלולה עד רגעו האחרון ממש, וברכת הצדיק מקאמארנא לאריכות ימים התקיימה במילואה. ונפטר ב[[הושענא רבה]] [[תשי"ט|תשי”ט]] בגיל תשעים ושמונה.

== משפחתו ==

* בנו ר’ [[זאב בוימגרטן|זאב בוימגארטן]]
* נכדו התמים הרב [[דובער בוימגרטן]] - שליח הרבי לבואנוס איירס, [[ארגנטינה]]
* נכדו, התמים הרב [[מנחם מענדל בוימגרטן]] - שו"ב ב[[קראון הייטס]]
* בעל נכדתו, התמים הרב [[שלום בער אייכהורן]]