עריכת הדף "סעודת הודיה"

{{אין תמונה}}
'''סעודת הודיה''' הוא מנהג שנהגו בו שכל איש או אשה שניצלו מסכנה כגון תאונת דרכים או מפיגוע או יום הולדת המנהג לעשות סעודת הודיה בה הוא מודה להשם על הנס שגמלו והצילו מן הפורענות טעם המנהג כדי לתת '''הודאה לבורא''' שתרגומה ופירושה '''הכרת הטוב לבורא''' והיא הערך העליון ביותר ביהדות ובתורת משה.
סעודה זו, יש לה דין של סעודת מצווה, ולכן ראוי לנהוג בה ככל [[סעודת מצווה]], ולכתחילה לאכול בה לחם.
לדעת הפוסקים אם יש אפשרות שיהיה מנין בסעודה מה טוב אך זה לא חובה.

==מהות הסעודה==
עיקר הסעודה זה לא האוכל, אלא השירים והתשבחות להקב”ה על הטובות שעושה עמנו תמיד. ולכן נוהגים לומר פסוקי הודיה, כנשמת כל חי, מזמור לתודה וכמובן דברי תורה.

==המקור להודאה להשם==
ההודאה להשם היא מידה טובה ויקרה ומקורה '''כי כל המצוות וההלכות הרבות ביהדות טעמם כדי להכיר טובה ולהודות לבורא''' כפי שכותב הרמב"ן בפירושו לתורה (שמות יג, טז); "ולפיכך אמרו (אבות פ"ב מ"א) הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה - שכולן חמודות וחביבות מאד ש'''בכל שעה אדם מודה בהן לאלהיו''' וכוונת כל המצות ש'''נאמין באלהינו ונודה אליו שהוא בראנו''' והיא כוונת היצירה שאין לנו טעם אחר ביצירה הראשונה ואין אל עליון חפץ בתחתונים '''מלבד שידע האדם ויודה לאלהיו שבראו''' וכוונת רוממות הקול בתפלות וכוונת בתי הכנסיות וזכות תפלת הרבים זהו שיהיה לבני אדם מקום יתקבצו '''ויודו לאל שבראם''' והמציאם ויפרסמו זה ויאמרו לפניו בריותיך אנחנו".

== מקורות להודאה בסעודת הודיה ==	
מידת הכרת הטוב היא אחת מהערכים החשובים בתורה. התורה מחנכת להכיר טובה אפילו לדומם ולצומח וקל וחומר לאדם חי{{הערה|ראה רש"י שמות ז, יט, ושם ח, יב}}, המסגל לעצמו מידה זו של הכרת הטוב במה שמקבל מחברו, יודע גם להכיר בטובות הבורא{{הערה|משנת ר' אליעזר פרק ז}}.

חז"ל ראו בהודאה לבורא חיוב מצד הסברה, של הכרת הטוב, כיוון שנהנה צריך להודות למי שבראם{{הערה|({{גמרא|ברכות|לה|א}}) סברא הוא: אסור לו לאדם שיהנה מן העולם הזה בלא ברכה}}. גם הפסוק בתהילים קורא להודות לבורא{{הערה|תהלים פרק קה, א. קו, א}} {{ציטוטון|הוֹדוּ לַייָ קִרְאוּ בִשְׁמוֹ, הוֹדוּ לַייָ כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ}}{{הערה|ספר עבד המלך, לרבי שמואל הומינר, תהילים שם}}.

==מעלת ההודאה ==
רש"י על הפסוק{{הערה|({{תנ"ך|משלי|טז|ד}}}} כֹּל פָּעַל יְיָ לַמַּעֲנֵהוּ. מסביר שמטרת הבריאה כדי להודות ולשבח לבורא, והמילה 'ענו' משמעותה הודאה בקול, כמו ענו לה' בתודה (תהלים קמז). כדבריו משמע במדרש האומר: "אמר הקדוש ברוך הוא, אפתח לשון פה של כל בני בשר ודם, כדי שיהיו מקלסין לפני בכל יום וממליכין אותי בארבע רוחות העולם, שאלמלא שירה וזמרה שהם אומרים לפני בכל יום לא בראתי את עולמי{{הערה|מדרש אותיות ר' עקיבא אות ת'}}.

==דעת הרמב"ם על ההודאה==
מעלת ההודיה מוזכרת על ידי הרמב"ם{{הערה|{{רמב"ם|אהבה|ברכות|י|כו}}}} שכתב: {{ציטוטון|כללו של דבר, לעולם יצעק אדם על העתיד לבא ויבקש רחמים, ויתן הודאה על מה שעבר, ויודה וישבח כפי כוחו, וכל המרבה להודות את ה' ולשבחו תמיד הרי זה משובח}}. מבואר בדבריו שאף על פי שחז"ל תקנו ברכות, המוסיף מעצמו הודאה על כל דבר ודבר שמקבל מהקב"ה הרי הוא משובח.

==סעודת הודיה של הרמב"ם==
הרמב"ם באגרת מספר שבאחת הנסיעות שלו באוניה הים רעש וכמעט הם מתו בספינה, ופתאום הסערה רגעה. הרמב"ם קבע את תאריך יום זה כ'''יום הודיה''' שבו הוא עורך סעודה וקובע אותו כיום טוב לו ולזרעו בכל שנה.

=== ימי הודאה וסעודת הודיה ===
{{ערך מורחב|ימי הודאה}}
ימים מיוחדים ב[[לוח השנה העברי]], נקבעו כדי להודות לאלוקים על [[נס|הניסים]] שעשה ל[[עם ישראל]]. למעשה, שם זה כולל את [[חנוכה]] שמוסיפים בו סעודת הודיה כפי שכתוב ברמ"א ואת ה[[פורים]] שמצוה לעשות בה סעודת הודאה ביום ונוהגים להרבות סעודה מהלילה, ומהווים ימי הודאה מוסכמים לכל הדעות, וכן את [[יום העצמאות]] ואת [[יום ירושלים]], לדעות מסוימות עם '''סעודת הודיה'''.

==ראש חודש וסעודת הודיה בו לה'==
ב'''ראש חודש''' נתקן לומר את פרקי ההלל, יש ממליצים לפני אמירת ההלל, לעבור על כל הדברים הטובים שהיו החודש, ואז לומר את ההלל ברגשי שמחה ואהבה{{הערה|מתוך ההקדמה לפנקס ההודיה בהוצאת לעולם אודך, אדר תשע"ט}} עם סעודת הודיה [[סעודת ראש חודש]] שבה נהגו לשורר שירי הלל והודאה.

== מזמור לתודה, ואמירתו בסעודת הודיה ==
{{ערך מורחב|מזמור לתודה}}
[[מזמור לתודה]] הוא מזמור מיוחד, שנכתב ב[[תהילים]] כדי לתת לאדם את המילים המתאימות כדי להודות לבורא. מזמור זה היה נאמר על ידי המקריב [[קרבן תודה]] ב[[בית המקדש]]. בזמן [[הראשונים]] תקנו לאמרו בתפילת [[שחרית]] כדי להודות לבורא על החסדים, שקוראים לאדם במשך היום{{הערה|טוב להודות על מזמור לתודה}}.

אמירת המזמור צריכה להיות בצורה של הודאה, כמובא בשולחן ערוך{{הערה|הלכות פסוקי דזמרא (או"ח נ"א, ט')}} {{ציטוטון|מזמור לתודה יש לאומרה בנגינה, שכל השירות עתידות ליבטל חוץ ממזמור לתודה}}, המקור לכך הוא מהפסוק (תהלים קמ"ז) "ענו לה׳ בתודה", כאשר המילה "ענו" הוא אמירה בניגון{{הערה|ספר "אורחות חיים" לר' אהרון הכהן מלוניל}}. מזמור זה יש נוהגים לאומרו בכל עת בו הם מרגישים צורך להודות לבורא{{הערה|[https://drive.google.com/open?id=1qF_jzPiSPmjs5W9poQ2qqzUAm8DFJQjs חוברת טוב להודות על מזמור לתודה]}}.
ב'''סעודת הודיה''' הרבה נוהגים להגיד מזמור לתודה.

== בגאולה סעודת הודיה ==
{{ערך מורחב|חמשה קולות}}
אחד מהמאפיינים בנביא של זמן ה[[גאולה]] היא ההודיה לבורא, באותה תקופה תרבה ההודאה לבורא על כל הניסים שעשה לעם ישראל. כנאמר בפסוקי הנחמה ב[[ישעיהו|ישעיה]] (נ"א, ג'): "כִּי נִחַם ה' צִיּוֹן נִחַם כָּל חָרְבֹתֶיהָ וַיָּשֶׂם מִדְבָּרָהּ כְּעֵדֶן וְעַרְבָתָהּ כְּגַן ה' שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יִמָּצֵא בָהּ תּוֹדָה ''וְקוֹל זִמְרָה".''

כך גם נאמר בנבואת ירמיה{{הערה|ירמיהו פרק לג, י-יא}} {{ציטוטון|כֹּה אָמַר יְיָ עוֹד יִשָּׁמַע בַּמָּקוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים חָרֵב הוּא מֵאֵין אָדָם וּמֵאֵין בְּהֵמָה בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחֻצוֹת יְרוּשָׁלִַם הַנְשַׁמּוֹת מֵאֵין אָדָם וּמֵאֵין יוֹשֵׁב וּמֵאֵין בְּהֵמָה: קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה קוֹל אֹמְרִים הוֹדוּ אֶת יְיָ צְבָאוֹת כִּי טוֹב יְיָ כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ מְבִאִים תּוֹדָה בֵּית יְיָ כִּי אָשִׁיב אֶת שְׁבוּת  הָאָרֶץ כְּבָרִאשֹׁנָה אָמַר יְיָ}}. מפסוק זה למדו חז"ל, שבתקופה מסוימת בגאולה, יתבטלו כל התפילות והבקשות, ורק ההודאה לבורא תישאר{{הערה|מדרש ויקרא רבה פרשת צו פרשה ט}} ואז יסעדו סעודות הודיה להשם בשמחה וטוב לבב.

== זמני הודאה ומצוות שטעמם הודאה ==
=== בתורה ===
מצוות רבות בתורה מטרתם היא '''ההודאה לבורא'''. ביניהם: [[ברכת המזון]], [[כיבוד הורים]], [[ביכורים]], [[קרבן יולדת]]{{הערה|ראה בחינוך מצוות ת"ל, ל"ג, תר"ו, צ"א, קס"ח}} [[ברכות התורה]]{{הערה|מצוה טו במניין המצוות לרמב"ן}}.

בפירוש הספורנו על התורה{{הערה|ספורנו שמות פרק כג פסוק יז}}. כתוב שגם [[שלושת הרגלים]] הם שלשה זמני הודאה. [[פסח]] נועד להודיה על החירות ועל האביב [[שבועות]] להודיה על הקציר ו[[סוכות]] להודיה על האסיף בסוכות כי ממנו הכל, ולכן עושים סעודות בימים טובים '''כי הם סעודת הודיה כללית של ישראל'''.

הרמב"ן בפירושו לתורה העמיד את ההודיה כתכלית כל המצוות. כך הוא כותב:{{ציטוטון|וכוונת כל המצוות שנאמין באלוקינו ונודה אליו שהוא בראנו, והיא כוונת היצירה, שאין לנו טעם אחר ביצירה ראשונה, ואין לעליון חפץ בתחתונים מלבד שידע האדם ויודה לאלוקיו שבראו}}{{הערה|{{ויקיטקסט|רמב"ן על שמות יג#פסוק טז|רמב"ן על שמות פרק יג פסוק טז}}}}

=== בחז"ל ===
חכמים תקנו מצוות רבות שמטרתם היא '''ההודאה לבורא''' עד שההודאה מלווה את היהודי במשך כל מהלך היום. בקומו בבוקר דבר ראשון שאומר זה '[[מודה אני]]' על החזרת הנשמה. לאחר מכן פותח בסדרה של [[ברכות השחר]] – ברכות הודאה על כל דבר טוב שיש לנו.

ב[[תפילת שחרית]] תקנו חכמים לומר [[פסוקי דזמרא|פסוקי דזמרה]] – פסוקי הודאה ושבח לבורא, הפותחים בפתיחה: 'הריני מזמן את פי להודות ולהלל ולשבח את בוראי'. ומסיימים באמירת [[שירת הים]] להודות לה' על נס יציאת מצרים וקריעת הים.

בתפילת [[תפילת שמונה עשרה|שמונה עשרה]] תקנו חז"ל את [[ברכת ההודאה|ברכת מודים]] - בספר תורת חיים כתב שהסיבה שתיקנו את הברכה היא: {{ציטוטון|לפי שהוא מן הנמנע שהאדם ישבח ויודה לבורא יתברך מבוקר ועד ערב, לכן תקנו חז"ל את ברכת ההודאה בתפילת ערב בוקר וצהרים, שבה כוללים כל הטובות שעושה עמנו הקב"ה.}}{{הערה|תורת חיים על מסכת בבא קמא דף טז ע"א}} עם סיום התפילה מודה היהודי על הזכות להתפלל בתפילת [[עלינו לשבח]].

'''במהלך היום''' ישנם מאה תזכורות של הודאה, [[מאה ברכות]] – להודות לה'. תקנה זו מיוחסת ל[[דוד|דוד המלך]] מחמת מעשה שהיה בימיו, שהיו מתים כל יום מאה נפשות מישראל, ולא היה ידוע למה. וחקר דוד ברוח הקודש הסיבה ונתברר לו כיון שלא משבחים ומודים כראוי. לכן תיקן לומר מאה ברכות ביום, ומאז פסקו למות{{הערה|במדבר רבה פרשה יח סימן כא}}.

=== הנהגות טובות ===
ה'חפץ חיים' כתב, חובה על כל יהודי בכל יום לקיים מצות [[אהבת ה']] מתוקף הציווי "ואהבת את ה' אלוקיך", על כן פעם אחת ביום יקיים דברי 'חובת הלבבות' להתבונן בהתמדת טובותיו של הבורא מיום היותו על הארץ ומתוך כך תתחדד בלבו אהבת ה'{{הערה|הכהן, ר' ישראל מאיר מראדין חתימת ס' שמירת הלשון פ"ב}}.

יש מייעצים דרך לפַתֵּחַ את ההודיה וההלל לה', לקבוע לעצמו זמן מיוחד מדי יום להודיה לה' על כל החסדים שהוא נותן{{הערה|שעריהודיה,עמ' ע"ב}}

'''תפילה''' היא זמן של הודאה, הגרש"ז אויערבך המליץ לעבור על כמה חסדים לפני התפילה, ובברכת מודים להיזכר בדברים הטובים ולהודות עליהם{{הערה|מובא בהקדמה לפנקס ההודיה הוצאת ארגון לעולם אודך}}.

'''שבת קודש''' הוא זמן מומלץ על ידי חז"ל כיום בו "טוב להודות לה'"{{הערה|תהילים צ"ב ובתפילת שחרית של שבת}}, יש ממליצים לעבור על החסדים שהיו במשך השבוע. למנות אחד לאחד את חסדי ה' משבת שעברה ועד ליום השבת הזה ולהודות עליהם{{הערה|ספר חי בתודה}} ואחד מהטעמים לסעודת שבת כי היא סעודת הודיה להשם על כל הטוב שגמלנו כל השבוע. 

== הערות שוליים ==
{{הערות שוליים}}