עריכת הדף "ארבעת השבויים"

{{בעריכה}}{{למ}}{{ויקיזציה}}{{חשיבות}}{{עריכה}}{{לשכתב}}{{מקורות}}

'''ארבעת השבויים''' הינו סיפור שנכתב בספר הקבלה להראב"ד על ארבעה תלמידי חכמים. שהפליגו מנמל בארי ונשבו על ידי שודדי ים,

== הסיפור ==
בשנת [[ד'תש"ס]] (בערך) [[רבי שמריהו]], [[רבי חושיאל]], [[רבינו משה בן חנוך]] (שהפליג יחד עם אשתו ובנו חנוך) ורב רביעי ששמו לא ידוע הפליגו מנהר בארי לשם [[פדיון שבויים]]. ובמהלך ההפלגה נשבו על ידי שודד הים איבן רומחיז. 

איבן רומחיז נסע לנמל אלכסנדריה של [[מצרים]], שם פדו יהודי מצרים את רבי שמריהו כדי לקיים את [[מצוות פדיון שבויים]].

רבי שמריהו השתקע בעיר פוסטאט (הסמוכה לקהיר). ומונה שם לרב הראשי.

איבן רומחיז המשיך עד לעיר קירואן. שם פדו יהודי קירואן את רבי חושיאל.

כאשר הציעו לו לכהן כרב, סירב. כיון שחברו, רבי שמריהו, נולד בקירואן ורבי חושיאל רצה שרבי שמריהו יבוא לכהן כרב בעיר מולדתו. הוא שלח איגרת לידידו שהיה, בפוסטאט – וביקש ממנו לבוא לכהן כרב בקירואן. רבי שמריהו לא רצה להסתכן בנסיעה נוספת ורבי חושיאל הסכים לכהן כרב.

הוא השתקע בעיר וייסד ישיבה גדולה, שבה למדו גדולי ישראל. מהמפורסמים שבהם היו [[רבינו חננאל]] בנו של רבי חושיאל, [[רב ניסים גאון|ורבינו ניסים גאון]],

איבן רומחיז המשיך בנסיעה [[ספרד|לספרד]], שם מכר את השבוי השלישי ששמו אינו לא ידוע,

בדרך לספרד איבן רומחיז נתן את עיניו באשתו של רבי משה, שהייתה אישה יפה מאוד. וניסה לפתותה, היא שאלה את בעלה האם מי שמאבד את עצמו לדעת בכאלו נסיבות יזכה לחלק [[עולם הבא|לעולם הבא]].

רבי משה השיב לה, מהפסוק [[תהלים|בתהלים]]: {{ציטוטון|מבשן אשיב, אשיב ממצולות ים}}<ref>[[תהלים ס"ח|ס"ח]] כ"ג</ref>. כששמעה זאת קפצה לים.

לבסוף עגנה האונייה בקורדובה שבספרד. ורבי משה ובנו חנוך נפדו שם על-ידי הקהילה, הם השתתפו בשיעורים בישיבה, אך לא התערבו בויכוחים כך שאיש לא ידע מגאונותם.

באחד הימים, כשרבי משה ישב בשיעור של רבי נתן. דיין העיר, קלטו אוזניו שגיאה של רבי נתן. לאחר השיעור ניגש רבי משה – שהיה ידוע בקורדובה בכינוי "השבוי" – אל רבי נתן והעיר לו על השגיאה, 

רבי נתן יצא אל חבריו והודיע להם שהוא לא ישמש עוד כדיין העיר מכיוון שגאונותו של ה"שבוי" עולה עליו. וביקש למנות את רבי משה כדיין העיר.

== התייחסות מהרבי ==
ישנם חוקרים שטענו ש'סדר הקבלה' להראב"ד אינו מדויק, [[רבי מנחם מענדל שניאורסון (כ"ק אדמו"ר שליט"א)|והרבי]] התייחס לחלק מטענות אלו במכתב שכתב לגרשון דוד כהן,  והסביר שאין הראב"ד המציא ושיקר, וכך דברי [[רבי מנחם מענדל שניאורסון (כ"ק אדמו"ר שליט"א)|הרבי]]:<blockquote>"שלום וברכה... הביאור שמציע במאמרו שהראב"ד בעל ס' הקבלה הוא המציא הסברה שהיו שבויים, ר' חנוך וכו', ושנשבו והגיעו בעונה אחת למקום פלוני ופלוני וכו'... הרי אין סברא זו מתקבלת בשכל כלל, והטעם פשוט: הרי אין כל ספק שהראב"ד הי' שומר תורה ומצוה וידע הציווי מדבר שקר תרחק, וגם חי בתקופה ובמקום שלא הי' במרחק מופלג בזמן ומקום מתקופת הד' שבויים. ולכן אין הדעת סובלת שהראב"ד המציא הענין של ארבעה השבויים בכדי לחזק סברותיו ושיטתו, ולא עוד אלא שרוב המכריע של בני דורו קבלו חידושו בלי כל פקפוק!"<ref>[[אגרות קודש (אדמו"ר שליט"א)|אגרות קודש]], מכתב ח'תי</ref></blockquote>

== הערות שוליים ==
<references />
[[קטגוריה:ראשונים]]