עריכת הדף "פרשה"

{{פירוש נוסף|נוכחי= חלוקה של החומש לפסקאות|אחר= פרשות הנקראות בבתי הכנסת בשבת|ראו= פרשת השבוע}}

'''פרשה''' במובנה המקורי{{הערה|כיום משמש המונח "פרשה" בדרך כלל ככינוי לאחת מ[[פרשת השבוע|פרשות השבוע]].}} היא פסקה בספר תורה. ספר התורה מחולק לפסקאות, כאשר בין פסקה לפסקה מופיע רווח בגודל 9 אותיות{{הערה|ובין ספר לספר רווח 4 שורות ריקות (שו"ע רע"ג). ישנו דיון לגבי איזה אותיות: יש הדורשים 9 אותיות גדולות (כגון א, ב) ויש המסתפקים ב9 קטנות (כגון י' ו'). להלכה נפסק שלכתחילה צריך גדולות, ובדיעבד גם רווח של קטנות כשר.}} – וכל פסקה כזו נקראת "פרשה".

קיימים שני סוגי "פסקאות" - "פרשה פתוחה" ו"פרשה סתומה", כאשר ההבדל ביניהן הוא '''מיקום''' הרווח שלפני הפרשה (כפי שיפורט בהמשך).

==טעם החלוקה==
הפסוק "ואם מן הצאת קרבנו"{{הערה|ויקרא א' י'.}} מתחיל בתורה בפסקה חדשה, ולא מובן - שהרי הוא המשך ישיר לפסוק הקודם? עונה על כך המדרש{{הערה|ילקוט שמעוני ויקרא רמז תמה (ומובא ברש"י על הפסוק).}} "ליתן ריוח למשה להתבונן בין פרשה לפרשה ובין ענין לענין. והלא דברים קל וחומר, ומה אם משה שהיה מבין ברוח הקדש ושומע ברוח הקדש תמיד צריך להתבונן בין פרשה לפרשה ובין ענין לענין - על אחת כמה וכמה הדיוט מהדיוט".

על פי רוב החלוקה עניינית, ומספר הפסוקים בפרשה משתנה בהתאם לנושא (מפסוק אחד ועד עשרות רבות). בדרך כלל פרשה פתוחה תכיל נושא גדול שלפעמים יהיה מחולק למספר נושאים קטנים באמצעות החלוקה לפרשיות סתומות{{דרוש מקור}}. אולם יש סיבות אחרות לקיומם של פרשות. לעיתים יש הפסקה של פרשה סתומה באמצע עניין, ואפילו באמצע פסוק, לפני דיבור של ה'{{הערה|למשל, לפני יהושע ה' ט, לפני יהושע ז' י, שמ"א י' כ"ב, שמ"א ט"ז ב'.}} (יש שניצלו עיקרון זה כדי לטעון במקרה ספציפי (למשל יהושע ו' פסוק ב') בו נראה שפרשה חדשה מתחילה בעניין חדש שבעצם הפרשה החדשה היא המשך ישיר של הקודמת). 

במספר מקומות מועט ישנו רווח פרשה באמצע פסוק{{הערה|בראשית ל"ה כ"ב, במדבר כ"ו א.}} (והפרשנים דנים בסיבת הדבר{{הערה|יש המפרשים, שהסיבה היא אירוע מצער בפרשה המסתיימת.}}), והמקרה הבולט ביותר הוא ב[[עשרת הדיברות]]{{הערה|גם בשמות וגם בדברים.}}, שם כל  דיבר הוא פרשה סתומה בפני עצמו ("לא תרצח" "לא תנאף" "לא תגנב" וכו').

==ההבדל בין חלוקה זו לאחרות==
החלוקה לפרשות היא היחידה ב[[ספר תורה]] כשר{{הערה|למעט החלוקה לספרים.}}, ואילו החלוקה ל[[חלוקת הפרקים בתנ"ך|פרקים]] או ל[[חלוקת התנ"ך לסדרים|סדרים]] אינה קיימת בספר תורה כשר (אלא רק בדפוסים ובתנ"ך). חלוקה זו (לפרשות) נמסרה לנו ע"י משה רבנו{{הערה|ונזכרת ב[[מגילות ים המלח]] מתקופת [[בית המקדש השני|בית שני]], בספרות התלמוד וב[[ספרא]] דבורא דנדבא.}} כחלק אינטגרלי מהתורה, וטעות בגודל הרווח או במיקומו פוסל את ספר התורה<ref>{{צ-ספר|שם=מסכת סופרים פרק א' הלכה י"ד|קישור=https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A1%D7%9B%D7%AA_%D7%A1%D7%95%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%9D_(%D7%93%D7%A4%D7%95%D7%A1_%D7%90%D7%9E%D7%A1%D7%98%D7%A8%D7%93%D7%9D_%D7%AA%22%D7%93)/%D7%94%D7%9B%D7%9C}}</ref>. 

==המחלוקת בצורת הפרשות{{הערה|על פי ערוך השולחן יו"ד סימן ער"ה.}}==
המקור הראשון{{הערה|ישנו מקור נוסף – בסוף פרק ראשון של מסכת סופרים, אבל א. הוא מאוחר יותר מהירושלמי, ב. הלשון שם קשה ולכאורה סותרת את עצמה: "איזהו פתוחה - כל שלא התחיל בראש השיטה. ואיזהו סתומה - כל שהניח באמצע השיטה. וכמה יניח בראש השיטה ותהא נקראת פתוחה - כדי לכתוב שם של שלוש אותיות. וכמה יניח באמצע השיטה ותהא נקראת סתומה - כדי לכתוב שם של שלוש אותיות. גמר כל הפרשה בסוף הדף – ישייר שיטה אחת למעלה. ואם שייר מלמטה כדי לכתוב שם של שלוש אותיות – מתחיל מלמעלה".}} לצורת הפרשות הוא בגמרא ירושלמי{{הערה| מגילה פרק א' הלכה ט'.}} "פתוחה מראשה - סתומה, פתוחה מסופה - פתוחה, פתוחה מכאן ומכאן - סתומה", וממנה הסיק הרמבם שיש שתי צורות לפרשה פתוחה ושלוש צורות לסתומה - אבל לרא"ש הייתה גירסא אחרת בירושלמי, ולכן פוסק לגבי צורת הפרשות באופן שונה בתכלית מהרמבם.

והנה, למרות שפסק שו"ע כהרמבם{{הערה|בעיקר משום שעסק בנושא זה בלהט וטעם נוסף שסמך על ספר מוסמך שהיה בידיו.}}, מאחר ויש צורה אחת של פתוחות/סתומות שמוסכמת גם על הרמבם וגם על הראש נהגו לעשות בכל מקום שאפשר{{הערה|למעט תפילין, מאחר וכל אחת מהפרשות בהם נכתבת בעמוד בפני עצמה וממילא מתחילה בתחילת עמוד אין אפשרות לעשות את הפרשה הרביעית (שצריכה להיות סתומה) מתאימה לשתי הדיעות. ויש בזה מנהגים שונים: לשיטת הרמ"א עושים גם פרשה זו (והא"ש) פתוחה (למרות שבתורה באופן כזה היא פסולה), להט"ז עושים באופן שלדעתו כן יוצא ידי שניהם (אלא שרבים חלקו עליו שאינו לדעת אף אחד משניהם, וכן פסק אדמו"ר הזקן), ורוב העולם נוהגים כהרמבם (ולהראש התפילין שלהם פסולות). ראה בכל זה בבאר הייטב על שו"ע סימן לב.}} רק באופן זה (יוצא מהכלל הם[[ספר תורה|ספרי תורה]] ה[[תימן|תימניים]], שם נהגו לעשות בדווקא כהרמבם. היינו, שרווח כל הפרשות הפתוחות הוא בדווקא '''שורה ריקה שלימה''' לפניהן).

==המחלוקת בחלוקת הפרשיות==
במקום אחד ישנה מחלוקת לגבי מספר ומקום הפרשה. בפרשת צו מונה הרמבם פרשה פתוחה '''אחת''' "בפסוק 'וידבר' שלפני 'דבר אל בני ישראל'". בו בזמן שישנם בפרשה זו '''שני''' פסוקים כאלו{{הערה|כפי שמעיר ב[[הגהות מיימוניות]], פסוק כ"ב ופסוק כ"ח.}}, והנה, ב[[כתר ארם צובא]] יש בשני המקומות פרשות פתוחות, בספרי יהדות תימן יש רק פרשה אחת - לפני פסוק כב, ובספרי אשכנז ספרד והמזרח יש רק פרשה אחת - אבל לפני פסוק כח{{הערה|ראה תנ"ך חורב, מהדורת הרב [[מרדכי ברויאר]] בספר ויקרא עמוד 162, ובסיום הספר "על המהדורה" עמוד 7 ובהערה 2.}}. הנושא נידון באחרונים ובעל [[קסת הסופר]] הכריע שספר תורה שנעשתה בו פרשה פתוחה לפני פסוק כב אין לפסלו{{הערה|ראו [[שפתי כהן]] על {{שולחן ערוך|יורה דעה|רעה|ללא=שם}} ס"ק ו', ובקסת הסופר חלק ב פרשת צו פרק ז}}.

==מניין הפרשות==
ה[[רמב"ם]], מונה (בהלכות ספר תורה{{הערה|פרק ח' הלכה ד'.}}) את כל הפרשיות הפתוחות והסתומות על פי הספר הידוע שהגיהו [[אהרן בן אשר|בן אשר]], שרבים מזהים אותו כ[[כתר ארם צובא]].  לשיטה זו (שהיא שנפסקה להלכה) ישנן בתורה 290 פרשיות פתוחות{{הערה|לפי [[כתב יד לנינגרד]] יש 293 .}} פרשיות ו379 סתומות{{הערה|ולפי כתב יד לנינגרד 394 סתומות}}, ובכל התנ"ך 1181 פתוחות ו1981 סתומות.

==השימוש בפרשות כציון מקום==
לפני חלוקת התנ"ך לפרקים היה נהוג לציין למקור הפסוקים לפי הפרשיה בהם הם נמצאים, למשל בפירוש [[רש"י]] לשמות כז' ה': "כבר שמענו בפרשת 'מזבח אדמה תעשה לי': 'לא תעלה במעלות' וגו'". מעניין לציין ששם הפרשיה אינו בהכרח המילים הראשונות שבה אלא תוכן עניינה.

==פרשת השבוע==
החלוקה לשבעת הקוראים בפרשת השבוע{{הערה|וכן החלוקות לשלושה קוראים (בשני וחמישי, תענית ציבור, חנוכה ופורים), ולארבעה (בר"ח וחוה"מ), ולחמישה (בחגים) ולשישה (ביום הכיפורים).}} מתחשבת לרוב בחלוקה לפרשיות.

{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:חלוקת התנ"ך]]
[[קטגוריה:ספר תורה]]
{{קרד}}