עריכת הדף "פרשה"

{{פירוש נוסף|נוכחי= חלוקה של החומש לפסקאות|אחר= פרשות הנקראות בבתי הכנסת בשבת|ראו= פרשת השבוע}}
'''פרשה''' או פרשיה הוא מונח המשמש כינוי לקטעים קצרים אשר מכונים '''פרשה פתוחה''' או '''פרשה סתומה''' בהתאם לצורת העימוד בתחילת הפרשה. החלוקה לפרשות היא החלוקה היחידה המופיעה ב[[ספר תורה|ספרי התורה]], לעומת החלוקה ל[[חלוקת הפרקים בתנ"ך|פרקים]] או [[חלוקת התנ"ך לסדרים|סדרים]] שלא מופיעה בהם. סימון לא נכון של פרשיות פתוחות או סתומות פוסל את ספר התורה<ref>{{צ-ספר|שם=מסכת סופרים פרק א' הלכה י"ד|קישור=https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A1%D7%9B%D7%AA_%D7%A1%D7%95%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%9D_(%D7%93%D7%A4%D7%95%D7%A1_%D7%90%D7%9E%D7%A1%D7%98%D7%A8%D7%93%D7%9D_%D7%AA%22%D7%93)/%D7%94%D7%9B%D7%9C}}</ref>. 

החלוקה לפרשיות מופיעה ב[[מגילות ים המלח]] מתקופת [[בית המקדש השני|בית שני]] ומוזכרת בספרות התלמוד וב[[ספרא]] דבורא דנדבא. 

כאשר קוראים בתורה, החלוקה לקוראים השונים (שבעה קוראים בשבת ושלושה בשני וחמישי) מתחשבת לרוב בחלוקה לפרשיות. כמו כן החלוקה לפרשות שבוע לרוב נחלקת בתחילת פרשיה וכך גם החלוקה ל[[חלוקת התנ"ך לסדרים|סדרים]]. 

כיום משמש המונח "פרשה" בדרך כלל ככינוי לאחת מ[[פרשת השבוע|פרשות השבוע]].

==סוגי פרשות==
'''פרשה פתוחה''' היא פרשה המתחילה בתחילת שורה, ומסמלת הפסקה גדולה יותר מאשר פרשה סתומה, והמרווח בינה לבין הפרשה הקודמת הוא בן תשע אותיות לפחות. בתורה ישנן 290 פרשיות פתוחות לפי [[כתר ארם צובא]] שבתורה הלכה נפסקה לפיו, לפי [[כתב יד לנינגרד]] יש 293 פרשיות ואילו בכל התנ"ך יש 1181 פרשיות פתוחות.

'''פרשה סתומה''' היא פרשה המתחילה בדרך־כלל באמצע שורה, והמרווח בינה לבין הפרשה הקודמת הוא בן תשע אותיות לפחות. אם אין מרווח של תשע אותיות, כך שניתן לכתוב את המילה הראשונה בפרשה באותה שורה, הפרשה תתחיל בשורה חדשה, מעט לאחר תחילת השורה. בתורה ישנן 379 פרשיות סתומות לפי כתר ארם צובא, לפי כתב יד לנינגרד יש 394 פרשיות סתומות ואילו בכל התנ"ך יש 1981 פרשיות סתומות.

ב[[ספר תורה|ספרי תורה]] [[תימן|תימניים]] הרווח המינימלי לאחר פרשה פתוחה או סתומה הוא כ-27 אותיות. לכן, במקרים רבים אחרי פרשה פתוחה יש רווח עד סוף השורה ובנוסף שורה ריקה לאחריה. כך גם, במקרים רבים לאחר פרשה סתומה יש רווח עד סוף השורה, והשורה הבאה מתחילה רק באמצעה.

==החלוקה לפרשות==

החלוקה לפרשות היא לרוב עניינית, וכל פרשה מכילה מספר לא קבוע של פסוקים (מפסוק אחד ועד עשרות רבות) בהתאם לנושא. בדרך כלל פרשה פתוחה תכיל נושא גדול שלפעמים יהיה מחולק למספר נושאים קטנים באמצעות החלוקה לפרשיות סתומות. 

אולם יש סיבות אחרות לקיומם של פרשות. לעיתים יש הפסקה של פרשה סתומה באמצע עניין, ואפילו באמצע פסוק, לפני דיבור של ה' (למשל, לפני יהושע ה' ט, לפני יהושע ז' י, שמ"א י' כב, שמ"א ט"ז ב). יש שניצלו עיקרון זה כדי לטעון במקרה ספציפי (למשל יהושע ו' פסוק ב') בו נראה שפרשה חדשה מתחילה בעניין חדש שבעצם הפרשה החדשה היא המשך ישיר של הקודמת. 

יש מספר מקומות בהם יש הפסקה של פרשה פתוחה באמצע פסוק (בראשית ל"ה כב, במדבר כ"ו א), והפרשנים דנים בסיבת הדבר. יש המפרשים, שהסיבה היא אירוע מצער בפרשה המסתיימת. המקרה הבולט ביותר הוא [[עשרת הדיברות]] (גם בספר שמות וגם בספר דברים), יש פרשה סתומה לכל דיבר "לא תרצח" "לא תנאף" "לא תגנב" וכו'.

ה[[רמב"ם]], מונה בהלכות ספר תורה את כל הפרשיות הפתוחות והסתומות על פי הספר הידוע שהגיהו [[אהרן בן אשר|בן אשר]], שרבים מזהים אותו כ[[כתר ארם צובא]].

לפני חלוקת התנ"ך לפרקים היה נהוג להפנות אנשים לפסוקים מסוימים לפי הפרשיה בהם הם נמצאים, למשל בפירושו של [[רש"י]] לספר שמות כז' ה': "כבר שמענו בפרשת 'מזבח אדמה תעשה לי': 'לא תעלה במעלות' וגו'". אפשר לשים לב ששם הפרשיה הוא לא בהכרח מהמילים הראשונות בפרשיה, כמו כן ההפניה בדוגמה זאת היא לפרשיה סתומה ולא בהכרח לפרשיה פתוחה.

===מנהגים שונים לגבי החלוקה לפרשיות ב[[פרשת צו]]===
[[קובץ:פרשת צו בספר התורה של הרב דוד כוכב.png|ממוזער|בספר תורה זה, של הרב דוד כוכב מירושלים, שתי הפרשיות פתוחות]]
במנותו את פרשיות [[ספר ויקרא]], כותב הרמב"ם{{הערה|{{רמב"ם|תפילין ומזוזה וספר תורה|ח|ד|ספר=אהבה}}.}} שיש פרשה פתוחה בפסוק "וידבר" שלפני "דבר אל בני ישראל". והעיר על כך ב[[הגהות מיימוניות]] שיש בפרשת צו, [[s:ויקרא ז|בפרק ז']], שני פסוקים שעונים להגדרה זו: פסוק כ"ב ופסוק כ"ח. וכתב על כך: {{ציטוטון|ובדקתי ודרשתי בכל הספרים הטובים אשר מצאתי, ומצאתי שתיהם פתוחות... וכן מצאתי שוב בתיקון ספר תורה אשר עשה הה"ר [[יוסף נקדן]] המומחה והעתיקו מן המיימוני ז"ל: דבר כל חלב פתוחה, דבר המקריב פתוחה}}. כלומר, בכל ספרי התורה שהיו לפני בעל הגהות מיימונית שתי הפרשיות היו פתוחות. לפי עדויות גם ב[[כתר ארם צובא]], שרבים מזהים אותו עם הספר שעליו הסתמך הרמב"ם, הייתה פרשה בשני המקומות. לעומת זאת, במסורת העדות השונות יש פרשה אחת: בספרי התורה של יהודי תימן יש פרשה רק לפני פסוק כב, ואילו בספרי התורה של יהודי אשכנז ספרד והמזרח יש פרשה רק לפני פסוק כח{{הערה|ראו תנ"ך חורב, מהדורת הרב [[מרדכי ברויאר]] בספר ויקרא עמוד 162, ובסיום הספר "על המהדורה" עמוד 7 ובהערה 2.}}. הנושא נידון באחרונים ובעל [[קסת הסופר]] הכריע שספר תורה שנעשתה בו פרשה פתוחה לפני פסוק כב אין לפסלו{{הערה|ראו [[שפתי כהן]] על {{שולחן ערוך|יורה דעה|רעה|ללא=שם}} [[S:ש"ך_על_יורה_דעה_ערה#סעיף_ב|ס"ק ו']], ובקסת הסופר חלק ב פרשת צו פרק ז}}.

==מספור הפרשות==
כאשר הרמב"ם סופר את הפרשות הפתוחות או הסתומות הוא בעצם מונה את הרווחים בספר התורה שמסמלים את הפרשות. הרמב"ם כותב שיש 43 פרשות פתוחות בספר בראשית ו-48 פרשות סתומות ובסך הכל 91. אולם, אם אנו נמנה את הפסקאות עצמם נקבל מספר קצת שונה, לפי מניין הרמב"ם הפסקה הראשונה לא נספרת, כי אין שם רווח, אולם פסקה זו היא בעצם הפרשה הפתוחה הראשונה כי היא מתחילה בתחילת שורה ולכן מנין הפרשות הפתוחות הוא 44 לפי ספירת הפיסקאות. אם נתייחס לפרשיה סתומה בתור תת-נושא בתוך פרשיה פתוחה{{דרושה הבהרה}} נקבל שיש בספר בראשית 30 פרשיות פתוחות ללא חלוקה משנית ועוד 14 פתוחות שמתחלקות ל-62<ref>48 פרשיות סתומות לפי הרמב"ם שהם בעצם אחרי ההפסק ועוד 14 שהם הפסקאות הראשוניות של 14 הפרשיות הפתוחות שמתחלקות, כי לפי הרמב"ם סופרים רק את הרווחים ולא את הפסקאות.</ref> פרשיות סתומות וסך כולל של 92 פרשיות.

{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:חלוקת התנ"ך]]
[[קטגוריה:ספר תורה]]
{{קרד}}