עריכת הדף "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ"

בזמן הגאולה, לא יהיה רע וטומאה, ולא יהיה שייך מציאות הרע, כי יהיה גילוי אלקות כל כך נעלית שמציאות הרע יתבטל, ויתירה מזו הרע (החושך) יתהפך לאור.

== מקור הייעוד ==

=== טהרת האדם - אך יש עדיין מציאות של רע<ref name=":0">אג"ק חי"ז ע' שנז.</ref> ===

==== טהרת עם ישראל ====
לעתיד לבא הקב"ה יטהר את כללות עם ישראל, ויהיו מציאות חדשה, עם לב חדש:
{{ציטוט|תוכן=וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם. וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר|מקור=יחזקאל לו, כה-כו}}
ובנוסף לכך (עכשיו כולנו טמא מת, אך) [[מלך המשיח]] יעשה [על ידי [[אהרן הכהן|אהרון הכהן]]<ref>פרה עשירית ע"י אהרן (דלא כפרה הא' שהי' ע"י אלעזר) ש"פ תשא תשמ"ז, בלתי מוגה.</ref>] את הפרה אדומה העשירית, ובני ישראל יטהרו.
{{ציטוט|תוכן=וְתֵשַׁע [[פרה אדומה|פָּרוֹת אֲדֻמּוֹת]] נַעֲשׂוּ מִשֶּׁנִּצְטַוּוּ בְּמִצְוָה זוֹ, עַד שֶׁ[[חורבן בית המקדש השני|חָרַב הַבַּיִת בַּשְּׁנִיָּה]] רִאשׁוֹנָה עָשָׂה [[משה רבינו|מֹשֶׁה רַבֵּנוּ]], וּשְׁנִיָּה עָשָׂה [[עזרא|עֶזְרָא]], וְשֶׁבַע מֵעֶזְרָא עַד חָרְבַּן הַבַּיִת; וְהָעֲשִׂירִית עוֹשֶׂה הַ[[מלך המשיח|מֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ]], מְהֵרָה יִגָּלֶה אמן כן יהיה רצון.|מקור=רמב"ם הלכות פרה אדומה סוף פ"ג}}

=== טהרת העולם ===

==== ביטול הרע באופן שלא שייך מציאות של רע<ref name=":0" /> ====
{{ציטוט|תוכן=וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת . . אֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ|מקור=זכריה יג, ב}}{{ציטוט|תוכן=לעתיד לבא מביאו הקב"ה ליצר הרע ושוחטו בפני הצדיקים ובפני הרשעים צדיקים נדמה להם כהר גבוה ורשעים נדמה להם כחוט השערה|מקור=סוכה נב, א}}

==== הפיכת הרע לטוב ====
{{ציטוט|תוכן=וְלַיְלָה כַּיּוֹם יָאִיר|מקור=תהילים קלט, יב}}
פירוש הפשוט של הפסוק היא, שלגבי הקב"ה חושך ואור שווה, וחושך לא מחשיך לגביו יתברך. 

אך חסידות מסבירה את הפסוק בלשון עתיד, שלעתיד לבא לא זו בלבד שהחושך יתבטל בגלל הגילוי אור<ref name=":1">ד"ה בלע המוות תשכ"ה, סה"מ מלוקט ח"ב.</ref> הכי נעלית באופן שלא יהיה שייך מציאות של חושך ורע<ref>ד"ה קץ שם לחושך תשכ"ד, סה"מ מלוקט ה.</ref>, כי אם שגם החושך עצמו יתהפך לאור ויאיר יתרון האור מתוך החושך<ref>ד"ה ציון במשפט תשמ"א, סה"מ מלוקט ב, אות ה.</ref>.

== [[כבר היה לעולמים]] ==

==== טהרת האדם ====
מעין הענין של וזרקתי... הוא אצל צדיק שאין לו [[יצר הרע]].

לב חדש מיד (שהרי בלתי אפשרי לחיות רגע ללא לב) כבר היה לעולמים, "ויהי ביום השמיני" אהרן נהיה מציאות חדשה [- כהן גדול], ועל דרך זה גם היה אצל כל אחד מבני ישראל במתן תורה, שנהייו מציאות חדשה מיד<ref>מוצ"ש פ' שמיני תשל"ח, שיחו"ק החדש ע' 236.</ref>.

==== טהרת העולם, הקב"ה שוחט היצה"ר ====
[[המבול]], מטרתו היתה לטהר את העולם, ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ<ref>ש"פ חוקת תשמ"ה.</ref>.

ב[[מתן תורה]] היתה מעין ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ, שהרי פסקה זוהמתן<ref>לקו"ש חי"א ע' 8.</ref>.

מעין ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ היה זה שהחכמים ביטולו את היצר הרע של [[עבודה זרה]]<ref name=":0" />.

==== הפיכת הרע לטוב ====
ב[[יציאת מצרים]] היתה אור בזמן של הקרבת ה[[קרבן פסח]] (שלכן היו יכולים [[ברית מילה|למול]]), ואז לא היתה לילה<ref>ב' אייר תשל"ה. ח"י ניסן תשט"ו תו"מ ע' 321ב.</ref>.

== [[מעשינו ועבודתינו|מעשינו ועבודתנו]] ==

=== לבטל את החושך והרע על ידי הוספה באור ===
על ידי שמאירים את חושך הגלות, מעט אור דוחה הרבה חושך, נר מצוה ותורה אור, הבא לטהר (אחרים)<ref>אג"ק ח"ד ע' רפג. חי"ד ע' שכט.</ref>.

מביאים את אור הגאולה על ידי שמבטלים חושך הגלות, על ידי שמאירים את נר הוי' [[נשמה|נשמת]] אדם<ref>סה"ש תשמ"ח ח"ב ע' 584…</ref>. על ידי גילוי ה[[יחידה]] מתבטל הסיטרא אחרא לגמרי<ref>קרוב לסוף של ד"ה פדה בשלום תשמ"ו, סה"מ מלוקט ה'.</ref>.

על ידי שמעלים קליפת נוגה לקדושה, בטל [[שלוש קליפות הטמאות]], כי בטל הממוצע, ויהיה גאולה נצחי<ref>ליל ב' דחה"פ תשי"ט, שיחות קודש (החדש) ע' 287. וש"נ.</ref>. 

על ידי העמדת מחיצה ב[[בית כנסת|בית הכנסת]], מחיצה בקדושה, יתבטל ה[[לעומת זה]]<ref>אגרת מתאריך י"ד תמוז תשי"ח, נדפסה בתשורה (לנגזם) ט"ז אדר תש"ס, לקט אג"ק בעניני גאומ"ש מכ' תצג.</ref>. 

על ידי שחיטת ה[[יצר הרע]], [[הקדוש ברוך הוא|הקב"ה]] ישחט את ה[[יצר הרע]]<ref>אג"ק ח"א ע' קצ.</ref>.

על ידי קיום תורה ומצוות (לא באופן שמוסיף חיות לקליפות - חושך<ref>הלכות תלמוד תורה לאדמו"ר הזקן פ"ד ה"ג.</ref>, כי אם) באופן שהם מעשים טובים ומאירים<ref>ש"פ קרח תשכ"ב, לקו"ש ח"ד ע' 1052 ואילך.</ref>, שזה בא על ידי הקדמת עבודת התפילה, שאז המעשים טובים מאירים, ואז על ידי כל מצוה מוסיף אור בעולם, ומגרש אך החושך, שזה יביא ל"ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ<ref>לקו"ש ח"ב ע' 600.</ref>.

על ידי [[מבצע נרות שבת קודש|נש"ק]]<ref>ב' אייר תשל"ה. ג' דסליחות תשל"ה.</ref>.

ע"י טהרת עם ישראל<ref>אג"ק חט"ז ע' רז.</ref>, ומעין זה צ"ל עתה<ref>אג"ק חט"ז ע' עט.</ref>. על דרך שיציאת מצרים היתה בזכות נשים צדקניות<ref>אג"ק חכ"א ע' קנג. חכ"ב ע' תכד.</ref>.

מקוה טהרה<ref>התוועדויות תשמ"ה ח"ד ע' 2358.</ref>. טהרת המשפחה<ref>ש"פ שמיני תשל"ח, שיחו"ק (החדש) ע' 239.</ref>.

ע"י שש מצוות תמידיות<ref>אג"ק חכ"א ע' יב.</ref>

=== הפיכך החושך לאור ===
כשעומדים בנסיון, זדונות נעשו לו כזכויות, ולילה כיום יאיר<ref>פורים תשי"ט, שיחו"ק (החדש) ע' 266.</ref>.

ע"י עבודה דאתהפכא ממרירו למתקא<ref>אג"ק ח"כ ע' שלד.</ref>.

כיון שבבוא השבת יקויים היעוד "את רוח הטומאה אעביר מן הארץ", יש צורך להפוך את הענינים דלעו"ז שבהם מעורבים גם עניני טוב, כשנמצאים עדיין בגלות – צריך לזכור שזהו רק ה"[[משל]]", וצריך לראות את ה"נמשל", ואז, הרי הוא רואה – לא את הענינים הגשמיים, כמו הפלדה שממנה נעשה ה"טנק", וכח אבק השריפה בפגזים כו', אלא את הכח האלקי שבזה – "בדבר הוי' שמים נעשו", שזהו כח הפועל בנפעל, ו"מהוי' מצעדי גבר כוננו", שזהו הכח שמביא את הטנק ומכוון אותו לירות למקום הראוי, כך, שענין זה נתהפך לטוב במחשבתו, וכיון שיהודי הוא בעה"ב על העולם, מתהפך גם העולם לטוב, כך, שהטנק נעשה שלו, וביכלתו לכוון אותו כרצונו, ויכולים לסמוך עליו, כיון שבודאי יכוון אותו כפי רצונו של הקב"ה<ref name=":2" />.

== טעימה, מעין, והתחלה ==
ההתחלה בזה בדורנו זה היתה כשראינו שאדם אחד נעמד נגד ממשלה של 180 מליון איש, וניצח, ולא רק באופן שנתבטלו, אלא יתירה מזה – ש"עמדו זרים ורעו צאנכם", ולא בדרך מלחמה, אלא באופן ש"בשובה ונחת תושעון"<ref>י"ב תמוז תשכ"ז.</ref>.

זהירות מציורי חיות בלתי טהורות<ref>לקו"ש חכ"ה ע' 311. כ' חשון תשמ"ה.</ref>.

על ידי התקשרות להקב"ה למעלה ממדידה והגבלה, שייך גם עתה המעמד ומצב דלעת"ל, ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ<ref>ב' אלול תשי"ג תו"מ ע' 152.</ref>.

עליית ה[[שלוש קליפות הטמאות|ג' קליפות]] יהיה רק לעת"ל, ערב ש"ק יש התחלת הענין, על ידי [[יחודא עילאה ויחודא תתאה|יחו"ע ויחו"ת]]…<ref>ש"פ עקב תשי"ג, תו"מ ע' 122-124.</ref>.

עבודת ה' מעין זה, באופן שבעולמו של היהודי הוא לא שייך לעשות דבר שהוא היפך רצון העליון [אין שני דרכים, אין [[בחירה חופשית|בחירה]]], הוא כל כך קשור להקב"ה עד כדי כך שלא צריך אפילו לחשוב איך להתנהג כי אם "מנפשי' כרע", ובאופן ד"[[אין עוד מלבדו|אין עוד]]"<ref>ש"פ ראה תשמ"ט אות ד-ז, התוועדויות ע' 201 ואילך.</ref>. לכל אחד ישנם זמנים מיוחדים, בשעת התפילה, או בשעת עסק התורה, או בשעה שהוא מקיים מצוה דהוה זהיר בה טפי, או אפילו בשעה שהוא עוסק בדברי הרשות לשם שמים, שבשעה זו הוא [[מסירת נפש|מוסר]] את כל מציאותו לאלקות, ועל ידי זה אינו שייך לבגדים הצואים<ref name=":1" />.

(בששת ימי המלחמה?) הקב"ה הראה לנו דוגמא להפיכת הלעומת זה לטוב שיהיה לעתיד לבוא כשנמצאים עדיין בזמן הגלות, ש"מצרים" (ו"כל הגלויות נקראו על שם מצרים") היה להם כלי זיין, שזהו ענין של שלש קליפות הטמאות לגמרי, כך, שלכאורה לא תתכן מציאות שיהפכו לזכיות, ולפועל ראו, שאותם כלי זיין עברו לרשות צד הימין, לבני ישראל, ונעשו ל"זכיות", על ידי זה שהתחילו לירות אל הכיוון השני!

וכפי שכתבו בעיתון – "מאת הוי' היתה זאת היא נפלאת בעינינו", כך, שזהו אמנם כלי זיין של ג' קליפות הטמאות לגמרי, שאכן הי' מכוון לצד ירושלים עיר הקודש וכו' וכו', ואעפ"כ, "כהרף עין", "בשעתא חדא וברגעא חדא", קיבלו בני ישראל את אותם כלי זיין, והיו צריכים רק להטותו מצד שמאל לצד ימין, ואז זה נעשה ענין של קדושה לגמרי, ובאופן שאינו דורש ביאורים, ומתקבל אצל כל אחד בפשיטות!<ref name=":2">י"ב תמוז תשכ"ז, תו"מ ע' 181.</ref>.