עריכת הדף "נהמא דכיסופא"

"'''נהמא דכיסופא'''"<ref>ראה ירושלמי ערלה פ"א ה"ג. לקו"ת צו, ז, ריש ע"ד. ובכ"מ.</ref>, פירושו 'לחם בושה', כמו אדם עני שמקבל לחם ללא שמתייגע, שזהו לחם בושה שאין מה להתגאות בו.

הקב"ה "טבע הטוב להיטיב"<ref>ראה בהנסמן בלקו"ש חכ"ד ע' 334 הערה ד"ה מספרי. וש"נ.</ref> רוצה הקב"ה ליתן לבנ"י תכלית שלימות הטוב, והוא יכול ליתן לבני ישראל כל הענינים גם בלי שום עבודה ויגיעה, באופן שיהיו ניזונים מחסדו הגדול של הקב"ה<ref>ראה פסחים קיח, א.</ref>.

=== שאלה ===
למה צריכה להיות אצל כל אחד מישראל [ש"לעמל יולד"] עבודה באופן מושלם, כדי שיהיה לו את השלימות שלו, ורק אחר כך הקב"ה ממשיך לו המשכות הטובות.

הרי מכיון שהקב"ה הוא עצם הטוב שטבעו להיטיב, למה צריכים יגיעה (הקשורה עם עבודה ויגיעה להסיר את ההעלמות והסתרים, מניעות ובלבולים), כי בהשקפה ראשונה זהו היפך משלימות הטוב?!

=== ביאור ===
{{הפניה לערך מורחב|יגיעה}}הרבי מסביר<ref>שיחת י"א ניסן, ה'תשל"ב התוועדויות ע' 57. וראה גם לקו"ש חט"ו ע' 94 ואילך.</ref> כי אם הקב"ה היה נותן ליהודי תהיה באופן שאין שום השתתפות והשתדלות מצדו של היהודי, יהיה לו אמנם את הטוב במילואו, אבל הוא לא היה יכול ליהנות מזה, מכיון שהיה מקבל זאת בתור "נהמא דכסופא".

כמו שרואים בטבע האדם, שבשעה שמקבל דבר ללא השתדלות מצדו (אפילו לא באופן שעשה לו איזשהו נחת שירצה לתת לו מתנה בשביל זה"<ref>ראה מגילה כו, ב. גיטין נ, ב. ב"מ טז, א. ב"ב קנו, א.</ref>) – הרי זה ענין שנקרא "נהמא דכסופא", ואדם אינו רוצה להנות ממה שמקבל באופן כזה.

עד כדי כך שאדם מחשיב ומעדיף רק קב אחד של עצמו  "קב שלו", ש"עמל בהן", יותר מתשעה קבים שמקבל ממישהו אחר, הוא מוכן לוותר על "תשעה קבים", אם הם של חבירו העיקר שיהיה לו אפילו קב אחד, אבל "קב שלו", ש"עמל בהן"<ref>ב"מ לח, א. ובפרש"י שם.</ref>.

ולכן: דוקא מצד זה שהקב"ה הוא "עצם הטוב", ו"טבע הטוב להיטיב", ובתכלית השלימות, ורצונו שגם אצל מקבל הטוב יהיה הטוב בתכלית השלימות, לכן נתן במיוחד הזדמנות להשתתפותו של יהודי בקבלת הטוב, על ידי זה שיהי לו עבודה, שאז יוכל לקבל את הטוב בשלימות, ללא ענינים של "נהמא דכסופא".

{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:מושגים ביהדות]]