עריכת הדף "ציון"

{{מפנה|ציון|בית עלמין|בית החיים}}
'''ציון''' הוא כינוי לנקודת פנימיות הלב, עצם הנשמה של היהודי, כפי שמתגלה ובאה לידי ביטוי בעבודת השם בקיום התורה ומצוות מתוך אהבה שלמעלה מטעם ודעת.

היא נקראת בשם 'ציון' וסימן, כיון שבמהותה היא בטלה לרצון העליון ואינה אלא מעין 'סימן' בלבד למקורה העליון באלוקות שבו היא דבוקה ועמו היא מאוחדת.

==מקור המושג וביאורו==
חז"ל במסכת עירובין{{הערה|נד, ב.}} לומדים מהפסוק ביחזקאל "וְעָבְרוּ הָעֹבְרִים בָּאָרֶץ וְרָאָה עֶצֶם אָדָם וּבָנָה אֶצְלוֹ צִיּוּן"{{הערה|לט, טו.}} שציון הוא לשון סימן{{הערה|וכמו שפירש רש"י על הפסוק: סימן שיש כאן עצם של מת כדי שיפרשו ממנו הולכי דרכים ועושי טהרות.}}.

אף שבמקומות רבים בנביא 'ציון' הוא כינוי של העיר ירושלים{{הערה|ובפרטיות יותר על 'מקום המלוכה' כפירוש הרד"ק על הפסוק 'אוהב השם שערי ציון' (תהלים פז, ב) "והזכיר ציון – כי הוא מקום המלוכה ובכללו ירושלם", או של עיר דוד שבתוכה, כביאור המלבי"ם על ישעיהו ד, ג: "בציון, בירושלם". מבואר אצלי תמיד כי מצודת ציון היא עיר דוד, וירושלים כולל כל העיר.}}, או בצירוף הלשון 'הר ציון' או בלשון 'ציון' בלבד דוגמת הפסוק 'צהלי ורוני יושבת ציון', עיקר הכינוי הוא על כנסת ישראל, כדרשת חז"ל{{הערה|ברכות לב, א.}} על הפסוק 'ותאמר ציון עזבני השם'{{הערה|ישעיהו מט, יד.}} שאלו הם דברי כנסת ישראל לקדוש ברוך הוא, וכן במקומות נוספים.

על פי הסוד, לשון ציון מורה על מידת מלכותו של הקב"ה כפי שמתלבשת בבחינת מקום וזמן{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/adhaz/maamarei/566a/28/index.htm מאמרי אדמו"R הזקן תקס"ו חלק א' עמוד ריב ואילך].}}, ובפרטיות יותר בחינת [[יסוד דנוקבא]] כיון שהוא גם לשון זכר וגם לשון נקבה{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/adhaz/toraor/10/37d.htm תורה אור מקץ לז, ד].}}, וכאשר היא יורדת ל[[עולמות בי"ע]] [[עבודת הבירורים|לברר בירורים]], היא נקראת בשם 'בת ציון', ובדומה לזה כנסת ישראל בזמן הגלות נקראת גם היא בשם 'בת ציון'{{הערה|שם לז, ג.}}, ובזמן הגאולה 'לציון יאמר איש ואיש יולד בה', שתתעלה ותהיה בחינת 'איש' וזכר.

המשכת האלוקות בעולם, היא על ידי שכנסת ישראל הקרויה בשם 'ציון' מקיימת את המצוות המעשיות, שגם הם בחינת 'סימן' ו'ציון' בלבד ('הציבי לך ציונים'{{הערה|ירמיהו לא, כ.}}), שזהו פירוש לשון הפיוט שאומרים ב[[הושענות]] 'ציון המצויינת', כנסת ישראל המקיימת את המצוות{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/adhaz/toraor/10/37b.htm תורה אור מקץ לז, ב]. [https://chabadlibrary.org/books/adhaam/tch/b1/5/2/132a.htm תורת חיים בראשית חלק א' חיי שרה קלב, א].[https://chabadlibrary.org/books/zz/oht/otd1/2/5/113.htm אור התורה דברים חלק א' עמוד קיג].}}.

ביהודי עצמו, השם 'ציון' מורה על עצם הנשמה ועבודת השם ב[[רעותא דליבא]] שלמעלה מטעם ודעת מתוך אהבה רבה{{הערה|[https://chabadlibrary.org/books/2800530005 הקדמת שער האמונה לאדמו"ר האמצעי], נתיב מצותיך (קאמרנא) נתיב היחוד שביל ד.}}, הטעם בשם 'ציון' הוא משום שבחינה זו שביהודי היא 'סימן' ו'ציון' לעצמותו יתברך{{הערה|1=[https://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/4279990#footnoteRef26a4279990 מאמר ד"ה ציון במשפט תפדה תשט"ו].}}.

===חומת בת ציון===
{{ערך מורחב|ערך=[[דברים בטלים]]}}
'בת ציון' מורה על כנסת ישראל עצמה, ונקראת 'ציון המצויינת' כאשר היא דבורה בשם הוי' בכל קומתה, במוחין במידות ברצון ובתענוג.

'חומת בת ציון' מורה על האותיות מחשבה ודיבור, ששורשם בעצמות, בחינת המקיף הכללי, בדוגמת החומה שמקיפה את העיר כולה{{הערה|באופן כללי בחסידות 'בית' מורה על מקיף, והחומה שמקיפה על הבתים כולם היא המקיף הכללי, וכך בנמשל שאותיות המחשבה והדיבור הם מקיף כללי גם לבחינת הרצון והתענוג.}}.

אותיות המחשבה והדיבור מצד עצמם נקראות 'אבנים' שהם בחינת דומם ויכולים לשמש לכל צורך, וכאשר הם משמשות לדברים בטלים - יוצרות חומה המקיפה ומסתירה לנשמת האדם ומפריעות לה להתחבר באלוקות, והדרך היחידה שלה להתגבר על מכשול זה הוא באמצעות התעוררות רחמים רבים על ידי בכי, כלשון הפסוק 'חומת בת ציון הורידי כנחל דמעה', והרחמים העליונים ממשיכים מקיפים עליונים דקדושה שבכוחם להפוך את הדיבורים בטלים לקדושה{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/adhaam/orah/2/7a.htm שערי אורה שער החנוכה ז, א].}}.

==ראו גם==
*[[ירושלים]]
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:נפש אלוקית]]