עריכת הדף "איסר זלמן מלצר"

הגאון רבי איסר זלמן מלצר, מחשובי הרבנים, תלמידו של רבי [[חיים מבריסק]] זצ"ל.

==בסלוצק==

(כאן צריך לבוא פרטים על רבנותו שם)

למרות היותה של העיירה [[סלוצק]] עיירה [[מתנגד]]ית, הרי שר' איסר זלמן פעל בתקופת רבנותו שם יד ביד עם [[אדמו"ר הרש"ב]] בנושאי ציבור. אנו מוצאים אותו{{הערת שוליים|[[אגרות קודש אדמו"ר הרש"ב]] ח"ב עמ' תת"ע}} באסיפת הרבנים שכינס [[אדמו"ר הרש"ב]] בשנת [[תרע"ז]] מוסקבה כחבר נשיאות האסיפה. מטרת האסיפה הי' לרכז את כל צרכי ה[[יהדות]] של [[יהודי]] [[רוסיה]]. אלא שלבסוף לא יצאה האסיפה לפועל{{הערת שוליים|ראה [[שמועות וסיפורים]] מהדורת [[תש"נ]] ח"א עמ' קכ"א}}.

==למד קבלה וחסידות==

בהיותו ב[[ירושלים]] למד ר' איסר זלמן [[קבלה]] ו[[חסידות]] עם חברותא, דבר שהי' בימים ההם חידוש גדול{{הערת שוליים|מאחר שבציבור הליטאי-ירושלמי פשתה באותם ימים התנגדות ללימדו חסידות. ראה בארוכה קונטרס "זקניךך ויאמרו לך - הייתה כזו בימיהם" נגד לימוד [[תורת החסידות]], [[ירושלים]] [[תשמ"ט]].}}.

במכתבו לרב [[שלמה יוסף זווין]] מעיר [[הרבי]] כי במאמרו של הרב זווין על הרב מלצר בספר [[אישים ושיטות]] הי' מן הראוי לציין פרט זה{{הערת שוליים|[[אגרות קודש אדמו"ר שליט"א]] כרך י"ז אגרת ו'תט"ו:

"...במהד"ש מספרו - ראיתי ההוספה בנוגע להרב מלצר ע"ה. ולפני איזה זמן סיפרו לי, אשר בשנים בם דר כירושלים עיה"ק עסק בלימוד הקבלה, ולא עוד - אלא שהי' זה בחברותא. ואתענין לדעת אם נכונה השמועה, ואם נכונה היא - הרי חבל שלא הזכיר עד"ז במאמרו, כי אף שבאופן ישר אין זה מענין ספרו "אישים ושיטות", אבל הרי ידוע פתגם הרה"צ הרה"ח הרה"ג כו' הר"ה מפאריטש כששאלוהו טעם מה שנזהר כ"כ במצות, ומענתו, אז ער טוט אלץ בכדי בא עם זאל זיך אפלייגין א ווארט חסידות, וק"ל.".}}.

==באגודת ישראל==

(כאן צריך לבוא פרטים)

בשנת [[תשי"ב]] עמלו עסקני [[אגודת ישראל]]{{הערת שוליים|בינהם ניתן למנות את הרב [[זלמן סורוצקין]], [[יצחק מאיר לוין]] ו[[מנחם פרוש]] (ראה בארוכה בספר "מקטוביץ' ועד ה' אייר" מאת הרב [[צבי ויינמן]].).}}  בעידוד של הרב [[יצחק זאב סולובייצ'יק]]{{הערת שוליים|ראה 'הקרבניט', מוסף [[סוכות]] [[תש"ע]] לעיתון המבשר.}}להכשיל את מאבקו של [[הרבי]] למען [[חזית דתית מאוחדת]], וביקשו לכנס אסיפת [[מועצת גדולי התורה]] להעביר החלטה להתנגד לחזית ולא להשתתף בה. ר' איסר זלמן שידע על כוונתם התחמק בכל כוחו שלא להגיע לאסיפה על מנת לפוסלה{{הערת שוליים|אמנם לבסוף גברו העסקנים והחזית אכן לא התקיימה - לכאבו הגדול של הרבי.}}.

{{הערות שוליים}}