עריכת הדף "יחודא עילאה"

#הפניה [[יחודא עילאה ויחודא תתאה]]

==מקום ארון אינו מן המידה==
בחסידות מובאת הדוגמא של 'מקום ארון אינו מן המידה' הן ליחודא עילאה והן ליחודא תתאה.

===יחודא עילאה===
בחלק מהמאמרים{{הערה|ראה לדוגמא תרמ"ג עמ' ק.}} מפרשים ש'מקום ארון' הכוונה למקום הארון '''עצמו''' (לנפח שהוא תופס).

לפירוש זה, העובדה שהארון לא תפס מקום הוא משום ש'''הארון'''{{הערה|שבו לוחות הברית, בהם מתגלית האלוקות בגילוי גמור '''בגשמיות העולם'''.}} הוא בחינת יחודא עילאה, ולכן התבטל כל גדר מציאותו ולא תפס מקום. היינו, 'עולם' היא מציאות שמוגדרת ע"י מקום (וזמן), ומכיון שמציאות העולם (במקום הארון) בטילה לאלוקות – לכן גם בגשמיות הוא לא תפס מקום. שתים וחצי האמות של רוחב הארון לא תפסו שום מקום ולא הייתה בהם לא בחינת צפון ולא דרום, אלא היו נקודה אחת בלבד (כי באותן שתים וחצי אמות 'האירה' האלוקות שלמעלה מהעולם בגילוי, ומציאות העולם התבטלה והתכללה באלוקות). {{ערך מורחב|ערך=[[גדר המקום|רוחות העולם]]}}


===יחודא תתאה===
במאמרים אחרים{{הערה|לדוגמא עטר"ת עמ' קמב.}} מפרשים ש'מקום הארון' הוא קודש הקודשים, היינו, המקום '''בו מונח''' הארון (ולא מקום הארון עצמו, כדלעייל). לפירוש זה נשאר המקום נשאר בגדר מציאות, כפי שבפועל אכן היה אפשר להצביע היכן הצפון והיכן הדרום, ואפשר היה למדוד את רוחבו (20 אמה) - אלא שבמקום זה גופא התגלתה האלוקות.

עניין זה הוא דוגמא ל'יחודא תתאה', האור האלוקי מאיר ונמצא בעולם, אך אינו משנה את מציאותו.  הארון נמצא כאן - אבל השפעתו מתעלמת בעולם, ו'מקומו' (קודש הקודשים) נשאר מוגדר בגדרי המקום והזמן.

==שני אופני היחוד של זעיר-אנפין ומלכות==
בתניא{{הערה|שער היחוד והאמונה פרק ז'.}} מבואר שישנו הבדל בין האופן בו נראים העולמות מצד [[זעיר אנפין|המידות]] לבין  האופן בו הם נראים מצד [[ספירת המלכות|המלכות]]:

מצד המלכות, למרות שאין לנבראים 'מציאות'{{הערה|כדוגמת דמות המשתקפת לאדם במראה. אם כי ודאי שהדמות היא מציאות בפני עצמה נפרדת מהאדם המסתכל במראה, מאחר וכל 'מציאותה' תלויה באדם העומד אנו אומרים שאין לה מציאות עצמאית משל עצמה. יש להעיר ולהדגיש שעניין זה עמוק מאד, ומשל זה אינו מכוון בכל הפרטים. כדי להבין את העניין לאשורו ולעומקו יש להביא עוד כמה משלים ולהסביר עוד כמה צדדים של הנושא.}} הנה 'חשיבות' '''יש''' להם (שאם לא היה בהם צורך למה נבראו?), אבל מצד המידות (חסד וכו') אין להם גם שום חשיבות כלל{{הערה|כי מצד המידות כל מציאות העולם היא רק התפשטות '''שלהן''' של המידות.}}.

אלא שהעולם לא נברא רק ממלכות וגם לא רק מהמידות, אלא משילובן - ובשילוב זה שני אופנים:

===שילוב אדני בהוי'ה===
שם ה' מורה על המידות הקדושות, ושם אדני לספירת המלכות, ומובא בקבלה{{הערה|זוהר חלק ג רעד א', פרע"ח שער הברכות פרק ז'.}} שישנם שני אופנים בהם משתלבים השמות. אופן אחד הוא שילוב ספירת המלכות והתכללותה באלוקות. בשילוב זה האות הראשונה שהיא הגוברת{{הערה|לקו"ת שבת שובה סה ד.}} היא משם ה': י' א' ה' ד' ו' נ' ה' י'.

היינו, מצד מידת המלכות כפי שכלולה במידות העליונות גם הדברים הנבראים ממנה (המקום והזמן) בטלים '''בתכלית'''. לא כביטול אור הנר לשמש (שרק אינו מועיל אבל אי אפשר לומר שאינו קיים) אלא כביטול אור השמש בשמש (טרם התפשט ויצא להאיר בחלל העולם). המשל המובא לזה בחסידות{{הערה|שם=מאמרים מלוקט|מאמרים מלוקט ד' עמ' ס"ז ובנסמן שם.}} הוא מעניין הניסים שמעל הטבע: שורש ניסים אלו הוא משם הוי', וכשמאיר שם זה בעולם מתבטלים גדרי העולם. למרות ששם זה מאיר '''בעולם''', הנה באותו רגע מפסיק העולם להתנהג בגדריו הרגילים ומה שמורגש היא המציאות '''שמעל''' העולם.

===שילוב הוי'ה באדני===
האופן השני הוא שילוב שם ה' באדנות (א' י' ד' ה' נ' ו' י' ה'). בשילוב זה (יחודא תתאה) המורגש הוא '''העולם''' – אלא שאף על פי כן בהעלם מאיר בו שם הוי'. והמשל לזה{{הערה|שם=מאמרים מלוקט}} הוא ניסים המלובשים בטבע, וכדוגמת נצחון המכבים. שהנצחון בא ע"י מלחמה (פעולה טבעית), אלא שזה שמעטים ניצחו את הרבים (היפך הסדר הרגיל), הוא מפני ששם הוי' פעל שהטבע הנמשך משם אלוקים יפעל בהתאם לרצונו. משל נוסף לזה מובא מעניין השוחד: השופט פוסק על פי שכלו ואינו מרגיש כלל שהשוחד היטהו, ואף על פי כן למסתכל מהצד ברור שהשוחד הוא הוא זה שהיטה את שכלו.

==בדרגות האדם==
בכללות דרגות האדם, עבודת הצדיקים{{הערה|שם=לקו"ש|ראה לקו"ש ח"ה, שיחה ב' לבראשית, סעיף יא ואילך.}} היא דרגת יחודא עילאה, ואילו עבודת הבינונים עניינה יחודא תתאה.

==בעבודת ה'==
אצל כל אחד בפרט הזמן שהוא מקדיש לתפילה{{הערה|שם=לקו"ש}} הוא בחינת יחודא עילאה{{הערה|בכללות יותר כן הוא גם בלימוד התורה וקיום המצוות, אלא שבתפילה מודגש ומורגש יותר ביטולו לאלוקות, שהרי זהו כל עניינה של התפילה.}}, ויחודא תתאה הוא הזמן בו הוא נושא ונותן באמונה (וכיו"ב) – שאז למרות שהעיקר אצלו הוא ענייני העולם, הנה הם גופא מונהגים בהתאם לרצון ה'.


==== ראו גם ====
* [[אחדות ה' ויחוד ה' (ההבדל ביניהן)]]
* [[דעת עליון ודעת תחתון]]


{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:ספירות]]
[[קטגוריה:תורת החסידות]]