עריכת הדף "ראש"

{{תבנית:איברים}}
הראש הוא האיבר הכללי שבאדם. לא זו בלבד שהוא למעלה מכל האיברים, ומנהיג אותם וממנו נמשכת חיותם, אלא שחיות כולם '''כלולה''' בו. בחינת הראש נמצאת בכל שלושת המימדים עולם, שנה ונפש (עש"ן): כפי שהיא בעולמות, כפי שהיא בזמן (שנה), וכפי שהיא בנפש (באדם).

==ב[[אדם]] ([[נפש]])==
===ב[[גוף]]===
הראש כלול ממוח וגולגולת. במוח שלוש אונות (הימנית, השמאלית והאחורית), וכן בגולגולת כמה חלקים (ה[[מצח]] הפנוי משערות, מקום השערות וכו').

חיות כל האיברים '''נמשכת''' מהמוח (שהוא המנהיג אותם ומורה ליד לנוע ולרגל ללכת, וכן בכולם), וחיות כולם '''כלולה''' בו. לכן כל מה שנעשה עם כל אחד מהאיברים בפרט - נרגש במוח{{הערה|דרך מצותיך מצות אהבת ישראל בתחילתו, מאמרים תרס"ג ד"ה והיה כי תבוא עמ' שנ"ד ועוד.}}.

===ב[[נשמה]]===
שלושת ה"מוחין" דהנשמה הם [[חכמה]], [[בינה]] ו[[דעת]], וה"גולגולת" היא בחינת ה"רצון"- עצם הנשמה שלמעלה מהתלבשות בגוף.

===ב[[עבודה]]===
{{הערה|לקו"ט במדבר בתחילתו.}}עניין ה"מוח" בעבודה הוא ההתבוננות בגדולת ה' המתגלה בבריאה (באלוקות המחיה את העולמות) בדביקות, בהעמקה ובהתקשרות גדולה.

ועניין ה"גולגולת" (דרגת ה"רצון", שמעל השכל.{{הערה|להבדיל מרצון '''שנמשך''' מהשכל ונולד כתוצאה מהתבוננות, אלא '''טבעה''' של עצם הנפש להשתפך אל חיק אביה שבשמים.}}) הוא ההתבוננות{{הערה|ומה שאומרים שהתגלות רצון זה '''אינה''' ע"י התבוננות הוא משני טעמים: א. ההתבוננות לא "מולידה" אותו, אלא רק '''מגלה''' אותו. ב. ההתבוננות אינה באלוקות '''שמתגלה''' (בעולמות) אלא '''בהפלאת''' האלוקות. דהיינו ההתבוננות היא בזה '''שאי אפשר''' להתבונן.}}

==בעולמות (באלוקות)==
===בפרט ובכלל===
בכל דרגה ועניין בחינת ה"ראש" שלה היא הדרגה הכוללת ומחיה כל מה שתחתיה. '''מלכות''' נקראת ראש{{הערה|לדוגמא, מאמרי אדמו"ר הזקן תורה ומועדים עמ' תקכ"ג.}} כי ממנה התהוות כל העולמות, '''חכמה''' דאצילות נקראת ראש{{הערה|לדוגמא, מאמרים תשל"ח ד"ה ושבתי בשלום הערה 92.}} כי בה לבד שורה אוא"ס ב"ה{{הערה|תניא פרק ל"ה בהגהה.}} והיא "ראשית ההשתלשלות", '''אריך אנפין''' נקרא ראש{{הערה|לדוגמא, ליקו"ת נצבים נ"ג ב'.}} כי הוא "ראש ומקור לנאצלים", '''עתיק''' נקרא "ראש צורים"{{הערה|לדוגמא, ספר המאמרים תשכ"ח ד"ה ומראש צורים אראנו.}}, '''א"ק''' נקרא ראש{{הערה|ראה בשעה שהקדימו אות קסז, וראה בביאור מכון "דעת – לימוד היהדות באור החסידות", שמבאר זאת על פי המובא במשנת חסידים מסכת כללות העולמות רפ"ב: דא"ק לגבי '''כל''' עולמות אבי"ע כמו א"א לגבי אצילות '''בלבד''', וכמ"ש בע"ח ושע"ק.}}, וכן '''אור הקו''' נקרא ראש{{הערה, לדוגמא, המשך תרס"ו ש"פ ניצבים-וילך עמ' שמ"ו.}} שהרי כולל הכל.

===שלושת הראשים הכלליים===
שלושת ה"ראשי ראשים" הם אור קדמון אור צח ואור מצוחצח. מקור המושג בפרדס להרמ"ק{{הערה| שער א' רפ"ז, שער שער הצחצחות פ"א.}} (בשם רב האי גאון) שי"ג מידות הרחמים הן עשר ספירות וג' ראשי-ראשים.

מוסבר על זה בתורת החסידות{{הערה|אוה"ת חיי שרה עמ' 260, מאמרים תרס"ד עמ' ק"ב ועוד}}, שה"ראשים" הם שורש עשר הספירות{{הערה|הספירות כפי שהן בדרגת ה[[כתר]].}}, ו"ראשי ראשים" הוא מקורן ושורשן הראשון (דהיינו, כתר-חכמה-בינה הגנוזות, שהם שורש האבות, ונקראים גם "עשר ספירות הגנוזות").

'''ובעבודה:''' כללות כל העבודה היא להמשיכם בגלוי בעולמות בי"ע ע"י עבודת הבירורים{{הערה|ד"ה ויקח לו יעקב תרע"ח סה"מ תרע"ח ע' עו ואילך.}}

==בזמן (שנה)==
===ראש חודש===
הבחינה הפרטית ביותר של "ראש" היא ראש חודש{{הערה|שבת אינה ראש השבוע, כי עם היות שממנו מתברכים כל ימי השבוע מכל מקום ההמשכה אינה בהשתלשלות. תורת מנחם חלק י עמודים 150, 159.}}, שנקרא '''ראש''' חודש ולא '''תחילת''' החודש מכיון שכולל כל ימי החודש{{הערה|לקו"ש ט' עמ' 290 הערה 14, ובמקומות רבים.}}.

'''עניינו בעבודה'''' ראש חודש הוא מולד הלבנה, שאז היא נקודה בלבד – ביטול, ולכן זהו הזמן המוכשר לגלות כח הביטול שישנו בכל אחד מישראל{{הערה|ספר המאמרים מלוקט, ד"ה בחודש השלישי, מבה"ח סיון תשכ"ט.}}. 

הדבר נובע מכך שמצד אחד דומה ראש חודש לימות החול (שמותר במלאכה), אך מצד שני לשבת (שאינו בכלל  ימי המעשה){{הערה|לומדים זאת מהפסוק ביחזקאל (מ"ד ב')  "שער החצר הפנימית הפונה קדים יהיה סגור ששת ימי המעשה וביום השבת יפתח וביום החודש יפתח". וראה רד"ק על הפסוק, "שהיה מנהגם שלא לעשות מלאכה בר"ח כמו הנשים היום".}}

דמיונו לשבת הוא שאז מקבלת כנסת ישראל באופן ישיר מחכמתו{{הערה|ולא רק מהמידות כבימי המעשה. ואז גם באדם מאירות בחינות חב"ד שלמעלה מהמדות הטבעיות ומורגשת האמת האלקית שהוא לבדו ואין זולתו}}, ולכן הוא שעת הכושר לישראל להתבוננות באמיתת מציאותו של הקב"ה, ועד שמצד ההתבוננות ירגיש את האלוקות וימנע עצמו '''כל היום''' מעשיית מלאכה.

מצד שני דומה הוא לימי המעשה, שהרי האור האלוקי יורד ומתלבש בבריאה (ולא "שובת" ומסתלק למקורו ושורשו- שאז מתגלה העונג העליון, והאדם '''אסור''' במלאכה.) {{הערה|ד"ה והיה מדי חודש בחודשו, לקו"ת ברכה צ"ו ד}}

===ראש השנה===
ראש השנה נקרא '''ראש''' (ולא "תחילה") כי הוא חיות כללי על כל השנה, ואח"כ נתחלק לפרטים שהם י"ב חדשים, והיום הוא הפרט מכלל החדש (ומקבל ממנו חיותו){{הערה|לקו"ת ניצבים מ"ו ב' (בדילוגים), ומובא בכמה מקומות.}}.
עניינו בעבודה הוא קבלת עול '''כללית''' (כדרך הראש, בו כלולים האיברים במקורם, ואינם ניכרים בפני עצמם.), "קבלו מלכותי ואחר כך קבלו גזרותי", דהיינו, לא קבלת עול פרטית (על תורה ומצוות) אלא כללית{{הערה|לקו"ש ב' בהוספות לח"י אלול, אות ט'.}}.

===ארבעה ראשי שנים===
ארבעת ראשי השנים{{הערה|במשנה, תחילת מסכת ראש השנה.}} שייכים זה לזה{{הערה|הגהות מיימוניות לרמב'ם הלכות שופר פרק א' אות א'.}}, וכל אחד מהם מהווה "ראש" לעניינו על כל השנה.

==למלכים ולרגלים==
עניינו של ראש השנה למלכים ולרגלים בעבודה{{הערה|לקו"ש לו, שיחה לחמשה עשר בשבט.}} הוא העמל וה[[יגיעה]] בתורה, המצמיחים הצלחה שלא בערך ושמחה אמיתית.

"צמיחת" הנשמה באה ע"י שני עניינים: ביטול (רקבון) ושמחה (גידול). דבר זה מתבטא הן ב"רגלים"{{הערה|המחברים את ה"רגל" (ביטול) עם ה(מועדים) ל'''שמחה'''.}} והן ב"מלכים"{{הערה|המחדירים בעם ביטול, וע"י זה מעלים אותם בעליה גדולה ביותר.}}. 

===למעשר בהמה===
בעבודה{{הערה|ביאורי הזהר להצ"צ פרשת בלק אות ג'.}}, בהמה היא נפש הבהמית, וכשבשעת תפילת י"ח עולה בבחינת ביטול להכלל בנפש האלוקית נקראת '''מעשר בהמה'''{{הערה|דהיינו, מכיון שבחינת הביטול שבעל עניין היא המדריגה העשירית שבה, שהיא נקודה בלבד. כפי שמבואר שם באות הקודמת.}}.
ונתינת הכח לנפש הבהמית לביטול זה היא מר"ח אלול, כי אז נפתחים י"ג מדות הרחמים ששורשן ממלכות דא"ק - '''בהמה רבה'''. וממנה הכח לנפש הבהמית להתבטל (להיות בבחינת "מעשר" בהמה).

===לשנים לשמיטים ליובלות לנטיעה ולירקות===
בשבת, שמיטה ויובל נפסקת עבודת הבירורים, והמלכות עולה מירידתה לבי"ע חזרה למקורה ושורשה. אלא שבשבת היא עולה מעלה מעלה עד שמתכללת במקורה הראשון באור אין סוף ברוך הוא, ואילו בשמיטה היא עולה למקורה בעולם האצילות אך לא למעלה מזה{{הערה|ללמוד את המועדים (גופין) פרק ג'.}}.

===לאילן===
אילן הוא עניין התענוג בלימוד התורה{{הערה|אילן בכלל רומז לתורה "כי האדם עץ השדה" ופירשו בגמרא (תענית ז' א') דקאי על תלמידי חכמים, ופירות אינם נצרכים אלא לתענוג}}, המחדיר תענוג בכל שאר העניינים. מטעם זה הוא היחיד מבין ארבעת ראשי השנים שחל באמצע החודש (כשהלבנה במילואה) ולא בתחילתו (כשהיא בבחינת נקודה, ביטול) – כי ע"י התורה נמשך התענוג בכל השאר העניינים – ועד שאפילו קבלת העול היא בתענוג{{הערה|ד"ה חמישה עשר בשבט תשל"א.}}.

{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:ערכים בחסידות]]