עריכת הדף "יגיעה"

'''יגיעה''' היא דרך מוכרחת ב[[עבודת השם]], כשהאדם נדרש לא רק לעשות את המוטל עליו, אלא שזה יבוא על ידי יגיעה דווקא, להתאמץ יותר מרגילותו הטבעית, ולהתמיד ביגיעה דווקא.

==במקורות חז"ל==
חז"ל קבעו בגמרא, שבכל מה שנוגע לעבודת השם {{ציטוטון|אם יאמר לך אדם: 'יגעתי ולא מצאתי - אל תאמן'. 'לא יגעתי ומצאתי - אל תאמן'. 'יגעתי ומצאתי - תאמן'}}{{הערה|מגילה ו, ב.}}. זאת בשונה ממה שקשור לעניני מסחר ומשא ומתן - שההצלחה תלויה בסייעתא דשמיא וכמה שאדם יתאמץ - זה לא בהכרח ישפיע על הצלחתו{{הערה|כך גם בנוגע ל'''זכירת''' הלימוד הדבר תלוי בסייעתא דשמיא.}}.

כך גם מסבירים מפרשי המשנה את דברי חז"ל בפרקי אבות "בֶּן הֵא הֵא אוֹמֵר, לְפוּם צַעֲרָא אַגְרָא"{{הערה|פרק ה, משנה כג.}}, שמה שנחקק באדם מהלימוד זה דווקא מה שטרח ועמל על לימודו מתוך יגיעה, אבל מה שקורא ולומד מתוך תענוג ומנוחה אין בזה לא קיום ולא תועלת{{הערה|פירוש המשניות לרמב"ם. בדומה לכך פירש המהרש"א.}}.

היגיעה לא חייבת להתבטא במאמץ שכלי, אלא כל מאמץ ויגיעה לצורך הלימוד{{הערה|מנחות ז, א. ברש"י: "משום יגעתי ומצאתי".}}.

==בתורת החסידות==
ההצלחה הן בלימוד התורה והן בעבודת התפילה והן בהפצת המעיינות, תלויה דווקא ביגיעה.

כאשר הצדיק רבי [[שלמה מקרלין]] ביקש לקבוע את מקומו ב[[בישנקוביץ]] בשטח עליו הופקד אדמו"ר הזקן, אדמו"ר הזקן התנה זאת בשלושה תנאים, ביניהם, שיקבע בין [[התקשרות|מקושריו]] את חובת היגיעה בצבאות השם{{הערה|לקוטי דיבורים חלק א' ליקוט ה' חלק שני אות לא. אוצר סיפורי חב"ד חלק ג' עמוד 144.}}. 

כאשר תיקן את הרבי את אמירת [[י"ב הפסוקים ומאמרי חז"ל]], הכוללים נקודות עיקריות בחינוך החסידי כלל בהם גם את דברי חז"ל במסכת מגילה 'יגעתי ולא מצאתי - אל תאמין, לא יגעתי ומצאתי - אל תאמין, יגעתי ומצאתי - תאמין'.

במידה ואדם זוכה להצלחה בעניני עבודת השם ובלימוד התורה גם ללא יגיעה, צריך הוא להוסיף מאמץ ולהשתדל שהדבר יבוא ביגיעה דווקא, ושהיגיעה תתבטא אף בגשמיות{{הערה|1=[https://www.chabadlibrary.org/books/admur/tm/5/3/49.htm שיחת חג הפורים תשי"ב].}}, ולא להסתפק בהצלחה הבאה לו שלא על ידי יגיעה. על האדם להתייגע ולהשתדל, ולא להתפלל שיצליח בלי יגיעה, ורק בצד הטומאה הדברים מגיעים בלא יגיעה{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/admur/ig/10/3266.htm אגרות קודש חלק י' אגרת ג'רסו].}}.


בדומה לכך ביאר [[אדמו"ר הריי"צ]] ש[[ברכת שהחיינו]] שמברכים בשמחת תורה על התורה, המילה 'והגיענו' הוא גם מלשון 'יגיעה', שכאשר אדם מרגיש את החשיבות והתענוג שבדבר, הוא מתייגע בו ומתאמץ בו יותר מיכולתו הרגילה{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/admur/tm/5727-1/125/index.htm על פי ביאור הרבי בשיחת ליל שמחת תורה (קודם הקפות), ה'תשכ"ז].}}.

ודווקא כאשר אדם מתאמץ ככל יכולתו, כמה שיכול להתייגע - זוכה הוא שישפיעו לו מלמעלה ענינים שלא בערך ליגיעתו, באופן של 'מתנה'{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/admur/tm/3/27/168.htm שבת פרשת שלח מברכים החודש תמוז תשי"א], [https://chabadlibrary.org/books/admur/mlukat/2/21/182.htm?q=%D7%9E%D7%99%D7%9D שבת פרשת מקץ, זאת חנוכה תשמ"ג], ועוד.}}.

על האדם להתבונן, שהיגיעה נדרשת לא רק בעבודת השם אלא גם בכל עניני הבריאה שבשביל להצליח בהם דרושה יגיעה, וההשקעה כדאית כיון שבאמצעות היגיעה המועטה שמתייגע כעת - יקבל מכך תועלת שתימשך שנים ארוכות קדימה{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/admur/ig/13/4737.htm גרות קודש חלק י"ג אגרת ד'תשל"ז].}}.

חשבתי על הכיוון של פרק ט"ו בתניא (אולי גם ל'), אגרת הקודש סי' יב. אבל אני בטוח שזה רק קצה הקרחון, ואפשר יהיה לשרטט את מפת הערך רק אחר עבודת מחקר על הנושא בחסידות כולה, שאין הזמ"ג, ולכן איני יודע לפרט ברמת כותרות, ועל כך שאלתי ובקשתי... -- קרייזי אבאוט משיח • מביאים אותו ביחד - 15:55, י' באב ה'תשפ"א

{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:עבודת השם]]