עריכת הדף "דב בעריש רוזנברג"

[[קובץ:בעריש.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הרב דב בעריש רוזנברג]]
הרב '''דב בעריש רוזנברג''', (ידוע בשם ר' בעריש, [[י"ז בסיוון]] [[תרע"ט]] – [[י' בשבט]] [[תשמ"ה]]) היה [[סופר סת"ם]] ו[[משפיע]] ב[[שיכון חב"ד לוד]].

==תולדות חיים==
===נעוריו===
נולד לאביו הרב שמעון ולאמו מרת רבקה בעיר טעשין שבצ'כיסלובקיה, ביום [[י"ז בסיון]] [[תרע"ט]]. אביו ר' בעריש היה צאצא למשפחה מכובדת. סבו של אביו, הרב שמעון, היה תלמיד-חבר של ה'בני יששכר' מדינוב. אמו מרת רבקה הייתה מצאצאי בעל ה'תוספות יום טוב'.

החל מגיל [[בר מצווה]], החל ללמוד עם הרב מאיר טייטלבוים, רב ה[[עיירה]] טעשין ונכדו של בעל ה'ישמח משה' מאוהל. לאחר בר המצוה שלו, נסע ללמוד בישיבות 'כתר התורה' בעיירה קשאנוב ובישיבה נוספת בעיר קראקא. בישיבות אלו כונה "בעריש טעשינער". בגיל 18 החל ללמוד בבית המדרש שומרי שבת בעירו. באותם שנים נמנה על חסידי ראדומסק, והיה מגיע מידי פעם להתסופף בצילו של האדמו"ר מראדמוסק.

בעקבות ברכתו של האדמו"ר מראדמוסק, התחמק ר' בעריש מגיוס לצבא בפרוץ [[מלחמת עולם השנייה]], והצליח לברוח יחד עם אחיו לעיר [[לבוב]] שב[[רוסיה]]. בעיר זו פגש ר' בעריש את החסיד הרב [[חיים מאיר ליס]] שקירבו לראשונה ל[[חסידות חב"ד]].

בלבוב הוצע לו להישאר ברוסיה או לעבור ל[[גרמניה]] ר' בעריש ואחיו העדיפו לעבור לגרמניה. הרוסיה לא ראו זאת בעין טובה ושלחו אותו בשל כך ל[[סיביר]]. ב[[ז' באלול]] [[תש"ב]] השתחרר מסיביר, ולאחר שלושה שבועות, בערב [[ראש השנה]] תש"ג, הגיע לסמרקנד, שם היה ריכוז גדול של פליטים יהודיים ובהם חסידי חב"ד רבים. בעיר זו פגש שוב בר' חיים מאיר ליס שהמשיך ללמדו חסידות.

ב[[י' בכסלו]] [[תש"ד]] נישא עם מרת [[איטה רוזנברג|איטה]] לישנר. בחתונתם של בני הזוג השתתפו חשובי וגדולי החסידים שהיו ב[[סמרקנד]]. לאחר החתונה התגוררו ר' בעריש וזוגתו בבית החמות, על פי בקשתה, וזאת כיון שחמיו נפטר חודשים ספורים קודם כן. ר' בעריש נאלץ למלא את מקום חמיו ולדאוג לפרנסתה של המשפחה.

באותה תקופה התקרב ר' בעריש לחסידות חב"ד בצעדים שמעותיים, וזאת בעיקר בשל בחור אנלומי שהציג את עצמו בשם "אבמר'מל" ולמד עם ר' בעריש. קשר מיוחד שרר בין ר' בעריש לבין הרב [[חיים זלמן קוזלינר]] שהיה מגלה לו את מיקם ה[[התוועדות|התוועדויות]] שהיה אז סוד חשאי. 

ב[[חודש ניסן]] [[תש"ה]] נולדה לר' בעריש בתו הראשונה. מכיון שאך לפני שנתיים וחצי נפטר חמיו הרב שלום לישנר, התייעץ אפוא עם החסיד הנודע ה[[משפיע]] ר' [[ניסן נמנוב]] כיצד לקרוא לבת. ר' ניסן הציע שכדאי לקרוא לה שולמית. ר' בעריש שמע לעצת המשפיע, ונקרא לה שולמית (כיום רעייתו של הרב [[יצחק יהודה ירוסלבסקי]], מזכיר [[בית דין רבני חב"ד באה"ק]]).

בתום המלחמה (בשלהי [[חודש אייר]] [[תש"ה]]), נודע לו כי הוריו וכמה מבני משפחתו נהרגו.

ר' בעריש יצא מ[[רוסיה]] בערב [[חג השבועות]] [[תש"ו]] במסגרת "[[יציאת רוסיה תש"ו]]". כל הדרך הוא החביא בקרון שלהם את אברמ'ל, שלימדו חסידות. בתחילת [[חודש תמוז]] הגיעה הרכבת סמוך לעיר וורוצ'לב שבפולין, שם ירדו ר' בעריש ומשפחתו. בני המשפחה קיבלו חדר קטן במרתף בבניין הקהילתי, שם התגוררו פליטים יהודים רבים. באותו מרתף נולדה בתם השנייה - אסתר ביילה (כיום רעייתו של הרב [[יצחק דוד גרוסמן]], רבה של מגדל העמק). 

בשל האנטישמיות שהייתה אז ב[[פולין]], נדד ר' בעריש עם משפחתו למינכן ומשם למחנה הפליטים ב[[פוקינג]] שב[[גרמניה]] שלשם הגיע בסוף חודש [[אלול]] [[תש"ו]]. שם נודע להם ששמו של הבחור "אברמ'ל" הוא ר' [[אלחנן רייצס]]. 

לאתר תקופה בה שהה ר' בעריש במחנה, הוא תיכנו להגר ל[[צרפת]], אולם בשל הוראתו של [[אדמו"ר הריי"צ]] שינה ר' בעריש את תוכניתו ועבר עם משפחתו ל[[ארץ ישראל]], אליה הגיעה ב[[טבת]] [[תש"ט]]. 
===בארץ ישראל===
בארץ ישראל הם שוכנו בפרס חנה, ומשם עבר בעזרת חסידי חב"ד שלקחו אותו משם ל[[שיכון חב"ד בלוד]].

בלוד סבלה המשפחה מחוסר מחיה, ר' בעריש נאלץ בהתחלה לעבוד כמנקה רחובות, ולאחר בפריקת טעינת בלוקים, ולאחר מכן פרש מעבודה זו. לאחר זמן החל לעבוד במכלותו של חמותו, שם דאג לחלק את ה[[חלב]] מידי בוקר. לאחר מספר שנים התקבל לעבודה בדואר המרכזי בלוד כעובד קבוע. במשך השנים התקדם בעבודתו, ומפקיד זוטר התקדם עד שהגיע לתפקיד מנהל סניף הדואר בלוד. במהלך עבודתו בדואר דאג לקרב את חבריו לעבודה ל[[יהדות]], ועודדם לשמור [[תורה]] ו[[מצוות]]. זכה במסגרת עבודתו בדואר בפרס העובד המצטיין.

לאחר שקיבל אישור מהרבי, החל ר' בעריש לעבוד כ[[סופר סת"ם]]. לאחר זמן נודע לו על יהודי בן שמונים שהצטער על כך שהתפילין אותם הניח מגיל [[בר מצווה]] היו פסולות, ר' בעריש ראה מכך סימן משמים שעליו להפסיק את עבודתו כסופר סת"ם, אולם מכיוון שקיבל הוראה מהרבי לעבוד כסופר הוא היה עושה מידי פעם תיקונים בספרי תורה של בית כנסת חב"ד ב[[לוד]].

הנהגותיו ואישיותו המיוחדת גרמו לתושבי שיכון חב"ד בלוד לקבלו כמשפיע. רבים התייעצו עמו בעניינים גשמיים ורוחניים, [[התוועדות חסידית|ובהתוועדויות]] היה הוא מדבר ומתוועד. בנוסף שימש כ[[גבאי]] ב[[בית הכנסת]] חב"ד בלוד. 

משלהי [[מנחם אב]] [[תשל"ד]] החל למסור כל ערב שיעור חסידות בישיבת [[תומכי תמימים לוד]], לעילוי נשמת חתנו ובתו נחמה שנפטרו ב[[התאונה בח' סיון תשל"ד|תאונה מחרידה]] ב[[ח' סיוון]] תשל"ד, אך לאחר שנה הפסיק, וזאת למרות הפצרותיהם של הבחורים שימשיך ללמדם. 

ב[[שמחת תורה]] [[תשמ"ה]], האחרון בחייו, הוא היה אצל הרבי. כאשר הרבי עבר לידו עם ספר התורה בדרך להקפות, איחל לרבי: 'דערלעבט איבער א יאר' [= שתזכה לשנה הבאה]. בדרך כלל הרבי ענה באותה מטבע לשון, אולם הרבי שתק ולא ענה. ר' בעריש נענה מיד ואמר: "אוי! דאס איז דאס!" (אוי, זהו זה). נפטר ב[[י' שבט]] [[תשמ"ה]].

==משפחתו==
*בנו, הרב [[שמעון רוזנברג]] - [[עפולה]].
*בנו, הרב [[יוסף יצחק רוזנברג]] - [[ירושלים]].
*חתנו, הרב [[יצחק יהודה ירוסלבסקי]].
*חתנו, הרב שמואל שנור - [[מגדל העמק]].
*חתנו, הרב יוסף הרשקוביץ - [[לוד]] ומנהל [[חיידר אידיש כפר חב"ד]]
*חתנו, הרב נפתלי גרינברג.
*חתנו, הרב אברהם רייך - [[ניו יורק]].
*חתנו, הרב [[יצחק דוד גרוסמן]] - מגדל העמק.
*נכדתו, הרבנית [[רבקה הולצברג]] [[שליח|שלוחה]] של [[הרבי]] ב[[בית חב"ד מומבאי|מומבאי]] שב[[הודו]], שנרצחה על ידי מחבלים.
*נכדו, הרב [[שלום רוזנברג]].
==קישורים חיצוניים==
*[https://col.org.il/news/9505 20 שנה לפטירת המשפיע הרב דב-בעריש רוזנברג ע"ה] באתר {{חב"ד און ליין}}.
*[http://www.shturem.net/index.php?section=news&id=33816 היארצייט ה-24 של ר' בעריש רוזנברג ע"ה ● תמונות] באתר {{שטורעם}}.

{{מיון רגיל:רוזנברג, דב בעריש}}
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הריי"צ]]
[[קטגוריה:חסידים בתקופת אדמו"ר שליט"א]]
[[קטגוריה:משפיעים בקהילות חב"ד]]
[[קטגוריה:אישים בלוד]]
[[קטגוריה:משפחת רוזנברג]]
[[קטגוריה:אישים שנפטרו בשנת תשמ"ה]]