עריכת הדף "דבר מלכות ויקהל"

{{בעבודה}}
'''דבר מלכות ויקהל''' הינה [[שיחה]] שאמר [[הרבי]] ב[[שבת]] קודש [[כ"ה אדר]] [[תשנ"ב]].

בשיחה מבאר הרבי את המעלה של [[אהבת ישראל]], ושל האתחדות עם [[הקב"ה]] על ידי אמירת [[מודה אני]].

שיחה זו היא חלק מהרצף של שיחות הרבי המוגהות שנאמרו במשך השנה האחרונה בה שמענו שיחות על ידי הרבי, המכונות [[דבר מלכות]].
==רקע==
שיחה זו הינה השיחה האחרונה שנאמרה על ידי [[הרבי]], הנוהג היה שהרבי היה מגיה את כל השיחה, אך שיחה זו הגיה הרבי את ראשי הדברים שלה בלבד, וכשעתיים לאחר [[מוצאי שבת]], דבר שעורר את תמיהתם של החסידים, אך הובן למפרע כאשר אירע המאורע של [[הסטרוק הראשון|כ"ז אדר]] כיומיים לאחר מכן{{הערה|מאחורי השיחות, עמ' 47, בהוצאת [[חדור בד"ם]].}} . 
==תוכן השיחה==
הרבי בשיחה הסביר בפנימיות הדברים את הקביעות של אותה [[שנה]] בה [[פרשת ויקהל]] ו[[פרשת פקודי]], לא היו מחוברים, שבכך מתבטא השלימות של [[פרשת ויקהל]] בפני עצמה, שהיא לגלות את ה[[אחדות]] בבריאה ובין [[בני ישראל]]. הרבי הוסיף שקודם שהאדם פועל אחדות בינו לבין חברו, עליו לפעול אחדות בינו לבין [[הקב"ה]], דבר המתבטא בכך שמיד "כשניעור משנתו" הוא אומר [[מודה אני]].

בשיחה ציין הרבי, את העובדה שהחל "ויקהל" - "[[קיבוץ גלויות]]" של רבים מבני ישראל ל[[ארץ ישראל]], וזאת בשונה מ[[רבותינו נשיאנו]] שלא [[עלייה לארץ ישראל|עלו או ביקרו בארץ ישראל]], וגם [[מסע אדמו"ר הריי"צ לארץ הקודש|ביקור אדמו"ר הריי"צ בארץ ישראל]] היה בגלל שלא יכל לבקר ב"קברי אבותיו" שב[[ליובאוויטש]] ו[[רוסטוב]].

בנוסף עורר הרבי בשיחה להוסיף בנתינת [[צדקה]], באופן שיכניס בזה את כל עשר כוחות הנפש, ובכך יזרז את ה[[גאולה]].
{{שיחות הדבר מלכות}}
{{הערות שוליים}}