עריכת הדף "משתמש:שלום עליכם/עירוב"

העירוב היא תקנה שתוקנה על ידי [[שלמה המלך]] עליו השלום. כאשר שלמה המלך תיקן תקנה זו עם התקנה של [[נטילת ידים]], יצאה [[בת קול]] משמים ואמרה: בני, אם חכם לבך, ישמח ליבי גם אני{{הערה|עירובין דף כ"א.}}.

קיימים שני סוגי עירובין, ושנים מבוססים על הדין שדירתו של אדם ב[[שבת]] וחג היא היכן שסעודתו מונחת.

===עירוב חצרות===
{{הפניה לערך מורחב|ערך=[[עירוב חצרות]]}}
על ידי שבני אדם משתתפים במאכל לסעודה ומניחים אותם באחת מהחצרות, הם מערבים ומשתפים בכך את רשויותיהם, והופכים בכך את חצרותיהן כחצר אחת המשותפת לכולם ואז הם מותרים לטלטל.

===עירובי תחומין===
{{הפניה לערך מורחב|ערך=[[עירובי תחומין]]}}
כאשר אדם מניח את סעודתו במקום מחוץ לתחום, הוא הופך בכך את דירתו לאותו מקום בו מונח העירוב, ולכן, למרות שאסור לאדם ללכת אלפים אמה מסוף עירו, כאן מותר לו ללכת אלפים אמה ממקום סעודתו לכל צד שירצה. אדם לא יכול להתגורר בשני מקומות בעת ובעונה אחת, ולכן אם הניח עירוב בצד מסוים של העיר, הוא איבד בכך את הזכויות שהעניקה לו דירתו הקודמת, ושוב אסור לו ללכת באותו חג אלפים אמה ממקום דירתו, ומותר לו רק ממקום עירובו.

צריך לשים שיעור של [[מזון]] שתי סעודות.

==בתורת הקבלה==
העירוב הוא צירוף של שני מילים - עב - ריו. כי העירוב הוא איחוד של שתי מידות, [[חסד]] (בגימטריא ע"ב) ו[[גבורה]] (בגימטריא רי"ו){{מקור}}.
{{הערות שוליים}}
{{לט מלאכות}}
[[קטגוריה:שבת]]