עריכת הדף "פריידא (בת אדמו"ר הזקן)"

{{דמות
|שם=הרבנית פריידא (קלוצקר)
|תמונה=[[קובץ:עטרת מלכות.jpg|שמאל|250px]]
|תאריך לידה=[[ה'תקכ"ד]]
|מקום לידה=[[וויטבסק]]
|תאריך פטירה=[[ט"ז בסיוון]] [[ה'תקע"ג]]
|מקום פטירה=[[האדיטש]]
|אב=[[אדמו"ר הזקן]]
}}
'''הרבנית פריידא''' ([[תקכ"ד]] - [[ט"ז בסיוון]] [[תקע"ג]]), הייתה ביתו הראשונה של ה[[אדמו"ר הזקן]]. הייתה חשובה וחביבה מאוד על אביה. מנוחתה כבוד ב[[האדיטש]], על יד ציון אביה [[אדמו"ר הזקן]]. (מחותנת של ר' [[בנימין קלעצקער]], של אחיה [[אדמו"ר האמצעי]] ושל רבי [[נחמן מברסלב]]).

==תולדות חיים==
'''הרבנית פריידא'''{{הערה|בכמה מקומות מובא שכינוייה היה פריידקע. (עיתון '[[האח]]' שנה רביעית גיליון 18, [[שמועות וסיפורים]] חלק ב', מגדל עוז ([[כפר חב"ד]], [[תש"מ]]), עמודים קפה קפו, ועוד). ברשימת סיפורים מהרב מישולובין, שנזכרת בהערות להלן, נכתב, ש[[אדמו"ר הזקן]] כינה אותה פריידא, והחסידים כינו אותה פריידקע.}} נולדה בעיר [[וויטבסק]] בשנת [[תקכ"ד]], לאביה [[אדמו"ר הזקן]] ולאמה [[הרבנית סטערנא]]{{הערה| נולדה הראשונה לאחר חתונת הוריה, ב[[י"ב מנחם אב]] [[תק"כ]].}}.

השם '''פריידא''' ניתן לה על שם דודתו זקנתו של אביה ה[[אדמו"ר הזקן]] - אחות זקנו (אב אביו) ר' [[שניאור זלמן (סב אדמו"ר הזקן)|שניאור זלמן]]{{הערה|שם=עטרת|[[עטרת מלכות]], בפרק הרבנית פריידא.}}.

[[אדמו"ר הצמח צדק]] אמר עליה{{הערה|שם=עטרת}} בקשר לשמה, שהיא הייתה בדרך גילוי מלמעלה והצטיינה במידות טובות.

בעלה היה (בן-גילה) רבי [[אליהו (חתן אדמו"ר הזקן)|אליהו קלוצקר]] בנם של [[מרדכי קלוצקר|רבי מרדכי]] ומירל קלוצקר{{הערה|[[שלשלת היחס]] שלפני ה[[היום יום]]. רבי אליהו נולד בשנת [[תקכ"ג]], אביו רבי [[מרדכי קלוצקר|רבי מרדכי]] נולד בשנת [[ה'ת"צ]], ואמו מרת מירל (או מרים) נולדה בשנת [[תק"ג]].}}.

[[אדמו"ר הזקן]] התבטא עליה כי נשמתה היא מעלמא דדוכרא, רק שמסיבה מסויימת התלבשה ה[[נשמה]] שלה בגוף של אשה{{הערה|שם=ליקוטי|ליקוטי סיפורים, עמוד מ"ו.}}.

===בילדותה===
הרבנית פריידא הייתה חביבה מאוד על אביה ה[[אדמו"ר הזקן]], והוא היה אומר בפניה כל [[שבת]] לאחר ה[[תפילה]], [[חסידות]]. כאשר אחיה - [[אדמו"ר האמצעי]] - היה רוצה לברר ענין בחסידות, היה מבקש ממנה שתשאל את אביהם [[אדמו"ר הזקן]], ו[[אדמו"ר האמצעי]] היה מתחבא ושומע את הדברים{{הערה|שלפעמים היה אביו מונע מלגלות לו [[חסידות]], בכדי להגדיל את צימאונו. ([[בית רבי]] חלק א', פרק כ"ד. בחלק בנותיו של רבינו, בהערה הראשונה).}}, אך [[אדמו"ר הזקן]] הבין שרוח בנו מדבר מתוך גרונה{{הערה|[[בית רבי]]/[[אדמו"ר הזקן]] פרק כ"ד.}}.

פעם אחת, ביקש ממנה אחיה, ה[[אדמו"ר האמצעי]], שתבקש מאביהם [[אדמו"ר הזקן]], שיאמר לה [[חסידות]] אודות ד' [[בגדי כהונה]], וכך היה. כאשר בא [[אדמו"ר הזקן]], ביקשה ממנו והסכים, ואמר על ג' בגדי כהונה, אך את ה[[אבנט]] לא הזכיר.

[[אדמו"ר האמצעי]] הרגיש שעוד מעט אביו ילך, ועדיין לא דיבר אודות האבנט. בראותו זאת, פשט את ה[[גרטל]] שלו וזרקו לרגלי אחותו, כדי שתיזכר ותבקש מ[[אדמו"ר הזקן]] לדבר גם עליו. וכן היה, כאשר ראתה הרבנית פריידא את קצה האבנט, אמרה אל אביה: אבא, עדיין לא אמרת לי על האבנט.

אך [[אדמו"ר הזקן]] אמר{{הערה|יש הרבה גירסאות ל-מה שאמר כאן. אחד הגרסאות, שאמר: כנראה שיש בחדר עוד מישהו חוץ משנינו. לפי גרסה אחרת, הוא ניגש לארון - ששם היה [[אדמו"ר האמצעי]] - והראה שהוא נמצא פה. לפי גרסה אחרת הוא לא אמר על האבנט, ו[[אדמו"ר האמצעי]] נהיה חולה מזה. לפי גרסה אחרת [[אדמו"ר הזקן]], לא הרשה לבנו להיות במאמרי ה[[חסידות]] - ומזה הוא נהיה חולה.}}: "כנראה שאחיך דוב מתחבא תחת המיטה שלך ושומע את התורה ודברי ה[[חסידות]] אשר אני אומר לך. צא בערל! צא!",{{הערה|כך כינה [[אדמו"ר הזקן]] את בנו.}} ולא המשיך עוד{{הערה| [[שמועות וסיפורים]] חלק ב'. בהוצאה חדשה - עמ' 57 (בהוצאה שנייה - עמוד 161).}}.

===בנערותה===
כשגדלה הרבנית פריידא, מסרה לרשותה אמה, [[הרבנית סטערנא]], את כל בית התבשיל, והיא הייתה מבשלת{{הערה|שם=שמועות|[[שמועות וסיפורים]] חלק ב'. (בהוצאה שנייה:) עמוד 37.}}.

בהקשר לזה מסופר{{הערה|שם=שמועות}}, שפעם אחת הגיע אל [[אדמו"ר הזקן]] רבי [[שלמה מקרלין]], ולכבודו רצתה [[הרבנית סטערנא]] בעצמה לבשל. אך בתה הרבנית פריידא טענה, שמכיוון שהיא מבשלת תמיד, כי אימה מסרה לרשותה את בית התבשיל, על כן זכותה לבשל גם עתה. 

ובאו לפני [[אדמו"ר הזקן]] לדין תורה. ועשה להם פשרה, ש[[הרבנית סטערנא]] אמנם תבשל, אבל לא תטיל את המלח. ומכיוון ש"היאכל תפל בלי מלח וגו'", נמצא שגמר הבישול הוא על שם מי שמטיל את המלח. על כן, בתה הרבנית פריידא תטיל את המלח, ויחשב לה כאילו היא המבשלת{{הערה|'''המשך הסיפור שאינו נוגע לכאן:''' לבסוף [[הרבנית סטערנא]] בישלה, אך שכחה, והטילה מלח. ביתה, הרבנית פריידא, לא ידעה מזה, והטילה גם היא מלח, כמדובר. כשהגישו המאכל על השולחן, טעם מעט רבי [[שלמה מקרלין|שלמה]], וסילק ידו, כי המאכל היה מלוח מאוד. אך ה[[אדמו"ר הזקן]] אכל, למרות שהמאכל היה מלוח. כשראה [[אדמו"ר הזקן]] ש[[שלמה מקרלין|רבי שלמה]] אינו אוכל, עלה בדעתו שמסתמא חסר מלח, ולכן הוא אינו אוכל. לקח מעט מלח, והטיל לתוך מאכלו של [[שלמה מקרלין|רבי שלמה]], וכשראה אחר כך, שאף על פי כן אינו אוכל, שאל אותו: "מדוע אין כבודו אוכל"? השיב לו [[שלמה מקרלין|רבי שלמה]]: "המאכל מלוח ביותר, ואי אפשר לאוכלו". טעם [[אדמו"ר הזקן]] את התבשיל של [[שלמה מקרלין|רבי שלמה]], ואמר שאין הוא הרגיש כלום, כי כאשר הוא היה ב[[מעזריטש]], הוא למד אצל [[הרב המגיד]] שלא להרגיש את הטעם באוכל. ועל כן לא הרגיש מלוח, באוכלו את התבשיל{{הערה|שם=שמועות}}. לפי גרסא אחרת, הסיפור עם המלח התרחש כאשר אכלו יחד [[אדמו"ר הזקן]] ו[[אדמו"ר האמצעי]].}}.

=== לאחר חתונתה ===
מסופר{{הערה|שם=עטרת}}, שפעם אחת הלך ה[[אדמו"ר הזקן]] לבית של ביתו הרבנית פריידקע, כדי להשמיע בפניה [[מאמר]] [[חסידות]], כמו שהיה רגיל. הוא הלך עד לביתה של ביתו, משום שהייתה חלשה. ומשום כך, היו מסביב לביתה עצים קטנים. ו[[חסידים|חסידיו]] של [[אדמו"ר הזקן]], בחפצם לשמוע את ה[[מאמר]], טפסו ועלו על העצים. כשהבחין בכך אביה, [[אדמו"ר הזקן]], אמר לבנו [[אדמו"ר האמצעי]], שגם היה נוכח בעת אמירת ה[[מאמר]]:
"עיתונים הם רוצים, עיתונים? מדוע אין לומדים [[תניא]]? מדוע אין לומדים [[תניא]]?" - וסיים - "אני אומר לך, מהתניא אפשר להיות [[חסיד]] כמו [[אברהם אבינו]]".

פעם אחת כתבה מכתב לאחיה ה[[אדמו"ר האמצעי]], בעניין גילוי הקץ{{הערה|מכתב זה נדפס ב[[כרם חב"ד]] 1.}}.

=== לאחר הסתלקות אביה ===
לאחר שהסתלק אביה ה[[אדמו"ר הזקן]], ב-[[כ"ד טבת תקע"ג]], מצבה הבריאותי נחלש יותר. זמן מועט לאחר מכן{{הערה|מתוך רשימת סיפורים מר' חיים אליהו מישולובין.}}, ניגש אחיה [[אדמו"ר האמצעי]], לר' אייזיק מהומיל, ויאמר לו: "היינט האך זיט געחלומט פריידן א קורצער חולם, נאר א טיפער - איר האט זיך געחלומט אז זי האט דער זעהן דעם טאטן". ["היום פריידא חלמה חלום קצר, אבל עמוק, היא חלמה שהיא ראתה את אבא"], ויאמר לה [[אדמו"ר הזקן]]: "וואס ביסט אזוי נתפעל"? ["ממה את כל-כך מתפעלת"?], וענתה: "טאטע, איך זע אויף דיר זייער א ליכטיקען לבוש" ["אבא, אני רואה עליך לבוש מאוד מאיר"]. ויאמר לה: "אויף [[רבי שמעון בר יוחאי]] איז נאך א ליכטיקערער"{{הערה|ושם נכתב: חסידים נהגו לדייק בסיפור זה, שכבר מיד לאחר ההסתלקות, רק על [[רבי שמעון בר יוחאי]] מאיר יותר.}}. ["על [[רבי שמעון בר יוחאי]] מאיר יותר"].

=== מפתגמיה ===
רבי אהרן, חתנו של [[אדמו"ר האמצעי]] סיפר: הרבנית פריידא הייתה אומרת בשם אביה, ה[[אדמו"ר הזקן]]: "להתראות עם עצמות אור אין סוף זה רק לאחר ה[[תפילה]]".
לכן - אמר רבי אהרן - אני מאריך בתפילה{{הערה|ספר השיחות ה'תש"א הוצאה חדשה עמ' לג.}}.

==הסתלקותה==
על הסתלקותה{{הערה|שם=לשמע|[[לשמע אוזן]] עמוד 29.}} סיפר [[רבי מנחם נחום (בן אדמו"ר האמצעי)]]:

הרבנית פריידא הייתה אשה חלשה וחולה, ולאחר [[הסתלקות]] [[אדמו"ר הזקן]] ב[[כ"ד בטבת]] [[תקע"ג]] נאלצו להעביר את הרבנית לנאות דשא. 

כאשר הרגישה כי היא עומדת להיפטר מהעולם, קראה לכמה חסידים וביקשה מהם כי לאחר הסתלקותה יקברו אותה ב[[האדיטש]] על יד ציונו של אביה [[אדמו"ר הזקן]].

ברגעים האחרונים לפני פטירתה, ביקשה מכמה חסידים לעמוד על יד מיטתה והחלה לומר "אלקי [[נשמה]] שנתת בי טהורה היא, אתה בראתה, אתה יצרתה, אתה נפחתה בי ואתה משמרה בקרבי..." כשהגיעה למילים " ואתה עתיד ליטלה ממני" זקפה את ידיה, הושיטה את עשר אצבעותיה כלפי מעלה וצעקה: "אבא, חכה הנה, כבר..." ומיד פרחה [[נשמה|נשמתה]].

לאחר הסתלקות [[אדמו"ר הזקן]], מצבה הבריאותי נחלש, והיא נפטרה, בהיותה על ציון אביה ב[[האדיטש]], כחמישה חודשים לאחר פטירת אביה, ביום שני - לשבוע [[פרשת בהעלותך]]{{הערה|היום בשבוע וה[[פרשה]], מתוך לוח השנה של שנת [[תקע"ג]].}}, בתאריך [[ט"ז בסיוון]] [[תקע"ג]]. בהיותה בגיל 49. ונטמנה כפי בקשתה סמוך ממש לציונו של אביה [[אדמו"ר הזקן]]{{הערה|'''סוף הסיפור של ר' נחום:''' החסידים, למרות בקשתה של הרבנית פריידא, היססו היכן לקבור אותה. ויגיעו לצומת דרכים, שבין [[קרמנצ'וג]] ל[[האדיטש]], והחליטו, שיתנו לסוסים לנסוע, ובמקום אשר שם יעצרו הסוסים, יקבורה. הלא תבינו, - סיים ר' נחום את סיפורו - הסוסים המשיכו ל[[האדיטש]], ושם קברו אותה ליד אביה{{הערה|שם=לשמע}}.}}.

היא הייתה קשורה מאוד לאביה. על מצבתה נכתב: "בחייהם ובמותם לא נפרדו"{{הערה|שם=ליקוטי}}.
===לאחר הסתלקותה===
ב[[האדיטש]], היה שמש שהשגיח על ה'[[אוהל אדמו"ר הזקן|אוהל]]', ושמו ר' חיים מאיר, הוא היה חרש באוזן אחת.

ומעשה שהיה - כך היה. פעם הגיע אליו [[פדיון נפש]] דחוף, והוא מיהר להכניסו ל'[[אוהל אדמו"ר הזקן|אוהל]]', ובחפזו שכח להקיש תחילה בדלת. ואז לפתע מצא את עצמו מחוץ ל'[[אוהל אדמו"ר הזקן|אוהל]]', מוטל על הארץ...

בלילה ראה ר' חיים מאיר בחלומו את הרבנית פריידא, שאמרה לו: חיים מאיר, היתכן להיכנס מבלי להקיש בדלת? הלא נשמות מגיעות לכאן! וסיימה: חסידים הרי אינם מאמינים בחלומות, אז יהיה לך סימן. מיד כשניעור משנתו, הגיחה דבורה שזממה לו באוזן, ומאז נשאר חרש באוזן זו{{הערה|[[לשמע אוזן]] עמוד 23.}}.

== משפחתה ==
*בנה ר' [[ברוך קלוצקר]] חתן ר' [[בנימין קלעצקער]]. וחותן בנו של רבי [[יעקב שניאורסון]], בן הרבי [[הצמח צדק]]{{הערה|בתו של רבי [[ברוך קלוצקר]] - [[ברוך קלוצקר#בתו פריידא|פריידא]], התחתנה עם רבי [[יעקב שניאורסון|יעקב]] בנו של ה[[צמח צדק]].}}.
*בנה ר' [[אהרן זסלבסקי מקרמנצ'וג]]{{הערה|חתן בזיווג שני של דודו ה[[אדמו"ר האמצעי]], ובזיווג שלישי של רבי [[נחמן מברסלב]].}}.
*עוד בת הייתה לה, שבחתונתה הכריז דודה ה[[אדמו"ר האמצעי]]: "האבא ([[אדמו"ר הזקן]]) ופריידקע באים"{{הערה|רשימות הרב"ש עמוד ל"ג.}}.

==קישורים חיצוניים==
*'''[http://merkazanash.com/sites/default/files/594%20-%20Worthy%20Mashpi%27im.pdf הרבנית פריידא]''' בעלון 'מרכז אנ"ש' קראון הייטס גליון 594 (אנגלית).

==לקריאה נוספת==
*[[בית רבי (ספר)]].
*[[עטרת מלכות]].
*[[ימי חב"ד (ספר)]].
*[[יוסף יצחק קמינצקי#ספריו והוצאותיו|קיצור תולדות חב"ד]].
*[[לשמע אוזן]].
*ליקוטי סיפורים.
*[[שמועות וסיפורים]].
{{הערות שוליים}}
{{בית רבי/אדמו"ר הזקן}}
[[קטגוריה:משפחת אדמו"ר הזקן]]
[[קטגוריה:בנות בית רבי]]