עריכת הדף "ידיעת המציאות"

'''ידיעת המציאות''' היא כשיודע '''על''' מציאות הדבר, ו'''ידיעת המהות''' היא כשמכיר '''את''' הדבר - את מהותו{{הערה|על פי ביאורי הר"ש גרונם על התניא, ובמקומות רבים. ראה למשל לקו"ת ואתחנן דף ד ע"א. דרך מצוותיך האמנת אלוקות פרק ב'.}}.

==באדם==
'''ידיעת המציאות''' פירושה שיודע אודות מציאות מסויימת שהיא קיימת, אך אין לו הכרה במהותה. כלומר, כשההכרה באה על ידי תפיסתו האישית, (למשל על ידי '''שמיעה''') שייך שיבוא חכם גדול ממנו ויסתור את סברתו (וכמו ר"מ שהיה מטהר את השרץ בק"נ טעמים{{הערה|עירובין י"ג א}}, וכמו שבשכל אפשר להוכיח שעובר אינו יכול לחיות - שהרי פיו סגור ובטנו פתוחה – ואיך חי?).


'''ידיעת המהות''' היא כשמכיר במהות הדבר. אחד הכינויים לזה בחסידות, הוא '''ראיית''' המהות. דהיינו, כשההבנה באה על ידי ראיה (שרואה את העניין בעצמו) אין שייך כלל לשכנעו בשום הסבר. הוא לא מגיע לכך מתפיסה סובייקטיבית של העניין, אלא הוא פשוט רואה את הדבר עצמו, את האובייקט.

מבחינתנו, כיוון שאנחנו חיים בעולם מגושם, הדבר היחיד שאפשר לקלוט את מהותו זה דברים גשמיים שנמצאים בעולמינו. דברים רוחניים - אנחנו קולטים רק את מציאותם, את העובדה שהם קיימים.

==בעבודת ה'==
הידיעה שלנו היום באלוקות היא ידיעת המציאות בלבד, וזהו שהתורה מצווה על המצוות בלשון '''שמיעה''': שמע ישראל{{הערה|ואתחנן ו' ד'.}}, ועתה שמע אל החוקים{{הערה|ואתחנן ד' א'.}} - ולא כפי שביקש משה אעברה נא '''ואראה{{הערה|דברים ג' כ"ה.}}'''.

אך [[לעתיד לבוא]] (וכן עכשיו בגן עדן) תהיה הכרה אמיתית במהות האלוקות באופן של ראיה ממש כמו שכתוב כימי צאתך מארץ מצרים '''אראנו''' נפלאות{{הערה|מיכה ז' ט"ו.}}.
== ראו גם ==
[[ראיה ושמיעה]]

{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה: ערכים במבט החסידות]]