עריכת הדף "פריידא (בת אדמו"ר הזקן)"

'''הרבנית פריידא''' ([[תקכ"ד]] - [[י"ז סיוון]] [[תקע"ג]]), הייתה ביתו הראשונה של ה[[אדמו"ר הזקן]]. הייתה חשובה וחביבה מאוד על אביה. מנוחתה כבוד ב[[האדיטש]], על יד ציון אביה [[אדמו"ר הזקן]]. (מחותנת של ר’ [[בנימין קלעצקער]], של אחיה [[אדמו"ר האמצעי]] ושל רבי [[נחמן מברסלב]]).

==תולדות חיים==
'''הרבנית פריידא'''{{הערה|בכמה מקומות מובא שכינוייה היה פריידקע. (עיתון '[[האח]]' שנה רביעית גיליון 18, [[שמועות וסיפורים]] חלק ב', ועוד).}} נולדה בשנת [[תקכ"ד]], לאביה [[אדמו"ר הזקן]] ולאמה [[הרבנית סטערנא]]{{הערה| נולדה הראשונה לאחר חתונת הוריה, ב[[י"ב מנחם אב]] [[תק"כ]].}}.

השם '''פריידא''' ניתן לה על שם דודתו זקנתו של אביה ה[[אדמו"ר הזקן]] - אחות זקנו ר' [[שניאור זלמן (סב אדמו"ר הזקן)|שניאור זלמן]]{{הערה|[[עטרת מלכות]], בפרק הרבנית פריידא.}}.

בעלה היה [[אליהו (חתן אדמו"ר הזקן)|רבי אליהו קלוצקר]] בנו של רבי מרדכי קלוצקר{{הערה|[[שלשלת היחס]] שלפני ה[[היום יום]]. וכן בספר [[בית רבי]] פרק כ"ד, מביא מיומן החבריא קדישא את חתן [[אדמו"ר הזקן]] (בעל ביתו הרבנית פריידא), בחתימתו בשם רבי אליהו בן רבי מרדכי.}}.

[[אדמו"ר הזקן]] התבטא עליה כי נשמתה היא מעלמא דדוכרא, רק שמסיבה מסויימת התלבשה ה[[נשמה]] בגוף של אשה{{הערה|ליקוטי סיפורים, עמוד מ"ו.}}.

===בילדותה===
הרבנית פריידא הייתה חביבה מאד על אביה [[אדמו"ר הזקן]]. והוא היה אומר בפניה כל [[שבת]] אחר ה[[תפילה]], [[חסידות]]. כשאחיה - [[אדמו"ר האמצעי]] - היה רוצה לברר ענין בחסידות, היה מבקש ממנה שתשאל את אביהם ו[[אדמו"ר האמצעי]] היה מתחבא ושומע את הדברים{{הערה|שלפעמים היה אביו מונע מלגלות לו [[חסידות]], בכדי להגדיל את צימאונו. ([[בית רבי]] חלק א’, פרק כ"ד. בחלק בנותיו של רבינו, בהערה הראשונה).}}.

פעם אחת, ביקש ממנה [[אדמו"ר האמצעי]], שתבקש מאביהם שיאמר לה [[חסידות]] אודות ד’ [[בגדי כהונה]], וכך היה. כאשר בא [[אדמו"ר הזקן]], ביקשה ממנו והסכים, ואמר על ג’ בגדי כהונה, אך את ה[[אבנט]] לא הזכיר.

[[אדמו"ר האמצעי]] הרגיש שעוד מעט אביו ילך, ועדיין לא דיבר אודות האבנט. בראותו זאת, פשט את ה[[גרטל]] שלו וזרקו לרגלי אחותו, כדי שתיזכר ותבקש מ[[אדמו"ר הזקן]] לדבר גם עליו. וכן היה, כאשר ראתה הרבנית פריידא את קצה האבנט, אמרה אל אביה: עדיין לא אמרת לי על האבנט.

אך [[אדמו"ר הזקן]]{{הערה|שמסתמא ראה את ה[[גרטל]].}} אמר: "כנראה שאחיך דוב מתחבא תחת המיטה שלך ושומע את התורה ודברי ה[[חסידות]] אשר אני אומר לך. צא בערל! צא!",{{הערה|כך כינה [[אדמו"ר הזקן]] את בנו.}} ולא המשיך עוד{{הערה| [[שמועות וסיפורים]] חלק ב'. 

בהוצאה חדשה - עמ' 57, בהוצאה שנייה - עמ' 161.}}.

===בנערותה===
כשגדלה הרבנית פריידא, מסרה לרשותה אמה, [[הרבנית סטערנא]], את כל בית התבשיל, והיא הייתה מבשלת{{הערה|[[שמועות וסיפורים]] חלק ב'. (בהוצאה שנייה:) עמוד 37.}}.

בהקשר לזה מסופר,{{הערה|[[שמועות וסיפורים]] חלק ב’. (בהוצאה שנייה:) עמוד 37.}} שפעם אחת הגיע אל [[אדמו"ר הזקן]] רבי [[שלמה מקרלין]], ולכבודו רצתה [[הרבנית סטערנא]] בעצמה לבשל. אך בתה הרבנית פריידא טענה, שמכיוון שהיא מבשלת תמיד, כי אימה מסרה לרשותה את בית התבשיל, על כן זכותה לבשל גם עתה. 

ובאו לפני [[אדמו"ר הזקן]] לדין תורה. ועשה להם פשרה, ש[[הרבנית סטערנא]] אמנם תבשל, אבל לא תטיל את המלח. ומכיוון ש"היאכל תפל בלי מלח וגו'", נמצא שגמר הבישול הוא על שם מי שמטיל את המלח. על כן, בתה הרבנית פריידא תטיל את המלח, ויחשב לה כאילו היא המבשלת{{הערה|'''המשך הסיפור שאינו נוגע לכאן:''' לבסוף [[הרבנית סטערנא]] בישלה, אך שכחה, והטילה מלח. ביתה, הרבנית פריידא, לא ידעה מזה, והטילה גם היא מלח, כמדובר. כשהגישו המאכל על השולחן, טעם מעט רבי [[שלמה מקרלין|שלמה]], וסילק ידו, כי המאכל היה מלוח מאוד. אך ה[[אדמו"ר הזקן]] אכל, למרות שהמאכל היה מלוח. כשראה [[אדמו"ר הזקן]] ש[[שלמה מקרלין|רבי שלמה]] אינו אוכל, עלה בדעתו שמסתמא חסר מלח, ולכן הוא אינו אוכל. לקח מעט מלח, והטיל לתוך מאכלו של [[שלמה מקרלין|רבי שלמה]], וכשראה אחר כך, שאף על פי כן אינו אוכל, שאל אותו: "מדוע אין כבודו אוכל"? השיב לו [[שלמה מקרלין|רבי שלמה]]: "המאכל מלוח ביותר, ואי אפשר לאוכלו". טעם [[אדמו"ר הזקן]] את התבשיל של [[שלמה מקרלין|רבי שלמה]], ואמר שאין הוא הרגיש כלום, כי כאשר הוא היה ב[[מעזריטש]], הוא למד אצל [[הרב המגיד]] שלא להרגיש את הטעם באוכל. ועל כן לא הרגיש מלוח, באוכלו את התבשיל.}}.

==הסתלקותה==
על הסתלקותה{{הערה|[[לשמע אוזן]] עמוד 29.}} סיפר [[רבי מנחם נחום (בן אדמו"ר האמצעי)]]:

הרבנית פריידא הייתה אשה חלשה וחולה, ולאחר [[הסתלקות]] [[אדמו"ר הזקן]] ב[[כ"ד טבת תקע"ג]] נאלצו להעביר את הרבנית לנאות דשא. 

כאשר הרגישה כי היא עומדת להיפטר מהעולם, קראה לכמה חסידים וביקשה מהם כי לאחר הסתלקותה יקברו אותה ב[[האדיטש]] על יד ציונו של אביה [[אדמו"ר הזקן]].

ברגעים האחרונים לפני פטירתה, ביקשה מכמה חסידים לעמוד על יד מיטתה והחלה לומר "אלקי [[נשמה]] שנתת בי טהורה היא, אתה בראתה, אתה יצרתה, אתה נפחתה בי ואתה משמרה בקרבי..." כשהגיעה למילים " ואתה עתיד ליטלה ממני" זקפה את ידיה, הושיטה את עשר אצבעותיה כלפי מעלה וצעקה: "אבא, חכה הנה, כבר..." ומיד פרחה [[נשמה|נשמתה]].

נפטרה (חצי שנה לאחר פטירת אביה), ב[[י"ז בסיון]] [[תקע"ג]]. ונטמנה כפי בקשתה סמוך ממש לציונו של אביה [[אדמו"ר הזקן]]{{הערה|'''סוף הסיפור של ר' נחום:''' החסידים, למרות בקשתה של הרבנית פריידא, היססו היכן לקבור אותה. ויחליטו, שיתנו לסוסים לנסוע, ובמקום אשר שם יעצרו הסוסים, יקבורה. הלא תבינו, - סיים ר' נחום את סיפורו - הסוסים המשיכו להאדיטש, ושם קברו אותה ליד אביה.}}.

===לאחר הסתלקותה===
ב[[האדיטש]], היה שמש שהשגיח על ה'[[אוהל]]', ושמו ר’ חיים מאיר, הוא היה חרש באוזן אחת.

ומעשה שהיה - כך היה. פעם הגיע אליו [[פדיון נפש]] דחוף, והוא מיהר להכניסו  ל'[[אוהל]]', ובחפזו שכח להקיש תחילה בדלת. ואז לפתע מצא את עצמו מחוץ ל'[[אוהל]]', מוטל על הארץ...

בלילה ראה ר’ חיים מאיר בחלומו את הרבנית פריידא, שאמרה לו: חיים מאיר, היתכן להיכנס מבלי להקיש בדלת? הלא נשמות מגיעות לכאן! וסיימה: חסידים הרי אינם מאמינים בחלומות, אז יהיה לך סימן. מיד כשניעור משנתו, הגיחה דבורה שזממה לו באוזן, ומאז נשאר חרש באוזן זו{{הערה|[[לשמע אוזן]] עמוד 23.}}.

== משפחתה ==
*בנה ר' [[ברוך קלוצקר]] חתן ר' [[בנימין קלעצקער]]. וחותן בנו של רבי [[יעקב שניאורסון]], בן הרבי [[הצמח צדק]]{{הערה|בתו של רבי [[ברוך קלוצקר]] - [[פריידא]], התחתנה עם רבי [[יעקב שניאורסון|יעקב]] בנו של ה[[צמח צדק]].}}.
*בנה ר' [[אהרן זסלבסקי מקרמנצ'וג]].

==קישורים חיצוניים==
*'''[http://merkazanash.com/sites/default/files/594%20-%20Worthy%20Mashpi%27im.pdf הרבנית פריידא]''' בעלון 'מרכז אנ"ש' קראון הייטס גליון 594 (אנגלית)

{{הערות שוליים}}
{{בית רבי/אדמו"ר הזקן}}
[[קטגוריה:משפחת אדמו"ר הזקן]]
[[קטגוריה:בנות בית רבי]]