עריכת הדף "אגרת הקודש - סימן ל"ב"

{{תניא}}
'''פרק ל"ב''' והאחרון של [[אגרת הקודש]] עוסק בעניין ה[[צדקה]] והחסד שישראל עושים בזמן הגלות. 

==מבוא לפרק==
אגרת זו מסיימת את החלק אגרות הקודש שבתניא החלק הרביעי ובה מברך רבנו על הסדר המסודר שנוסד בענייני צדקה בקהילות ועיירות ישראל ומשבח את העושים ואת המעשים היינו הגורמים לעושים לעשות ואף על פי כן ישנה מעלה כשהאדם עושה מעצמו ולא כשמעוררים אותו על כך. 
==גוף הפרק==
{{קטע תניא|קטע=אגרת ל"ב|טקסט הקטע={{תבנית:ספר התניא/אגרת הקודש - פרק ל"ב}}}}

==סיכום הפרק==
יפה כוחו של המעורר אחרים לנתינת צדקה מאלו שנותנים צדקה בפועל אבל לאחר שעוררו אותם לנתינת הצדקה. ולכן יפה עושים כל הקהילות המקימות גבאיי צדקה. אך אל לו לאדם לחכות שיעוררו אותו לנתינת צדקה ועדיף שיתעורר מעצמו והוא על ידי הבנת העניין:

שבצדקה הניתנת על ידי שעוררו את האדם לנתינה היא הנקראת בכתוב צדקתו עומדת לעד לשון נקבה. ואילו זה הנותן מעצמו או מעורר אחרים לנתינה הוא הנקרא בכתוב צדק לפניו יהלך לשון זכר. כי כמו שבזכר ונקבה הם משל על משפיע ומקבלת כך גם בצדקה המושפע הוא נקבה ואילו המשפיע זכר. וייטיב השם לטובים ולישרים.
==מושגים יסודיים בפרק==
{{להשלים}}
{{סדרה|הקודם=[[אגרת הקודש - פרק ל"א|פרק ל"א]]|רשימה=פרקי אגרת הקודש|הבא=[[קונטרס אחרון - פרק א']]}}
[[קטגוריה:אגרת הקודש - תניא]]