עריכת הדף "חיים יצחק בונין"

'''חיים יצחק בונין''' ([[תרל"ה]] - [[תש"ג]]) הינו חסיד חב"ד, משורר וסופר, חבר תנועת "המזרחי".
==תולדות חיים==
{{ציטוט צף|באופן נאה מצאו בחב"ד תיקון לנפשם שני הזרמים שהגיעו תדיר למחשבה הישראלית, מתחילת הולדת עד סוף גידולו היינו:געגועים להתקשר באחדות האלוקית,שבעולם חשבה ונפש.להתעמק בדעת יחוא עילאה להתענג על ד' בהשגה ודעת.נשלבו לחטיבה אחת עם דת ומוסר|משנת חב"ד,עמ' 7}} 
בונין נולד למשפחה חב"דית ב[[הומיל]], בצעירותו הוא היה חסיד [[קאפוסט]] והיה מידי שנה נוסע ל[[רבי שלמה זלמן שניאורסון]] האדמו"ר מקאפוסט. לאחר פטירתו עבר ל[[חב"ד ליובאוויטש]] ונהיה לחסיד של [[אדמו"ר הריי"צ]]. באירופה הוא נדד בין ערים שונים ולבסוף היגר ל[[ארצות הברית]] אולם שם הוחזר בחזרה לאירופה.

לאחר שחזר ל[[רוסיה]] החל ללמוד השכלה בהוראת [[אדמו"ר הריי"צ]] אולם בעקבות סירובו להיבחן בשבת הוא הפסיק ללמוד.

אחרי [[מלחמת עולם הראשונה]] הוא עבר ל[[פולין]], בשנת [[תרע"ג]] הוא החל לפרסם מאמרים שונים על [[חב"ד]], בשנת [[תרע"ז]] הוא הדפיס חוברת ללימוד בבתי ספר היהודים.

בונין היה ציוני נלהב וחבר בתנועת "המזרחי", אולם על אף זאת עמד בקשרים עם [[אדמו"ר הריי"צ]] והיה לחסיד מקושר של אדמו"ר הריי"צ.

אחד ממשימות חייו של בונין היה כתיבית הספר "משנת חב"ד", את הספר התחיל בונין לכתוב בשנת [[תרפ"ח]], הוא יצר שקר עם רבנים וסופרים רבים בשביל כתיבת הספר, ביניהם היה הסופר [[הלל צייטלין]], [[הלל זלטפולסקי]] ועוד, במהלך כתיבת הספר הוא התייעץ עם [[אדמו"ר הריי"צ]].  בשנת [[תרצ"ג]] הוציא את החלק הראשון של "משנת חב"ד". בשנת [[תרצ"ט]] פרצה [[מלחמת עולם השנייה]], בונין שהיה בגטו המשיך לכתוב, בשנת [[תש"ג]] הוא נרצח ע"י הנאצים וכתביו אבדו.

==לקריאה נוספת==
{{הערות שוליים}}