עריכת הדף "משתמש:דער חב"סקער/ליקוי מאורות"

ליקויי חמה ולבנה הם אירועים המתרחשים מפעם בפעם. ליקוי לבנה מתרחש כאשר כדור הארץ מסתיר את השמש, אשר ממנה הירח מקבל את אורו.
==רקע==
התופעה המיוחדת של ליקוי חמה מתרחשת כאשר הירח חוצץ בין כדור הארץ לשמש, ובכך מסתיר את השמש, כולה או מקצתה. כאשר הליקוי מלא, צלו של הירח המוטל על כדור הארץ מפיל חשיכה מוחלטת במקומות שונים באמצע היום. כתוצאה מכך חלים שינויים דרמטיים במיוחד בטבע: החיות ירבצו, הפרחים יסגרו את עלי הכותרת, הטמפרטורה תרד במידה ניכרת וכוכבים ינצנצו כאילו ירד הלילה…

עמים רבים פיתחו במרוצת ההיסטוריה תפיסות שונות ומגוונות בנוגע לליקויי החמה. תפיסות אלו הפכו למיתוסים שהיו לאבן פינה בתרבויות אותם עמים. רוב העמים החזיקו כי ליקוי החמה הוא אות מבשר רעות, המלמד על אסונות קרבים ובאים.
==מקור==
כבר בנביא אנו מוצאים התייחסות לפחדים אלו, וכך אומר הנביא ירמיהו{{הערה|פרק י’}}: {{ציטוט|תוכן="כה אמר ה’ אל דרך הגויים אל תלמדו ומאותות השמים אל תחתו, כי יחתו הגויים מהמה"}}. היינו, שאל להם לבני–ישראל לחשוש מליקוי המאורות, ורק על הגויים לחשוש מכך.

בגמרא{{הערה|סוכה כט, א}} מוסבר שפסוק זה נאמר “בזמן שישראל עושין רצונו של מקום”, שאז אין הם צריכים לחשוש מליקויי החמה או הלבנה. אולם באופן כללי יש בכך סימנים רעים, וכפי שמובא שם בגמרא, ש”בזמן שהחמה לוקה – סימן רע לכל העולם כולו. משל למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שעשה סעודה לעבדיו והניח פנס לפניהם, כעס עליהם ואמר לעבדו טול פנס מפניהם והושיבם בחושך”.

לעומת זאת, רבי מאיר סובר, שאין זה סימן רע לכל העולם, אלא “לשונאיהם של ישראל{{הערה|בלשון סגי נהור}} – מפני שמלומדים במכותיהן. משל לסופר שבא לבית הספר ורצועה בידו, מי דואג? מי שרגיל ללקות בכל יום ויום הוא דואג”. אך בהמשך לדברי רבי מאיר, עורכת הגמרא הבחנה בין ליקוי חמה לליקוי לבנה, ואומרת: “בזמן שהחמה לוקה – סימן רע לעובדי כוכבים, לבנה לוקה – סימן רע לשונאיהם של ישראל”.

בהמשך הגמרא נאמרה הפיסקה הבאה:{{ציטוט|תוכן=“בשביל ארבעה דברים חמה לוקה: על אב בית דין שמת ואינו נספד כהלכה וכו’ . . ובשביל ארבעה דברים מאורות [הירח והכוכבים] לוקין: על כותבי פלסתר וכו’”}}. – זאת אומרת, שליקוי החמה נגרם כתוצאה מחטאים מסויימים, וכאשר בני האדם עוברים על חטאים אלו – נעשה ליקוי חמה.

==בתורת החסידות==
על היחס שבין אור השמש לשמש עצמה למדים אנו מתוך דברים שכתב [[רבנו הזקן]] ב[[שער היחוד והאמונה]] {{הערה|פרק ג}}, שם הוא ממשיל את ביטול הנבראים במציאות לגבי החיוּת שבהם, לביטול זיו השמש בשמש:
{{ציטוט|תוכן="והמשל לזה הוא אור השמש המאיר לארץ ולדרים שהוא זיו ואור המתפשט מגוף השמש ונראה לעין כל מאיר על הארץ ובחלל העולם. והנה זה פשוט שאור וזיו הזה ישנו גם-כן בגוף וחומר כדור השמש עצמו שבשמים, שאם מתפשט ומאיר למרחוק כל-כך כל-שכן שיוכל להאיר במקומו ממש... כי בטל ממש במציאות לגבי גוף כדור השמש שהוא מקור האור... והאור הזה אינו רק הארה מאירה מגוף ועצם כדור השמש רק בחלל העולם... שאין כאן גוף כדור השמש במציאות נראה כאן האור והזיו הזה ליש ממש לעין כל... מה-שאין-כן כשהוא במקורו בגוף השמש אין נופל עליו שם יש כלל רק שם אין ואפס, כי באמת הוא שם לאין ואפס ממש שאין מאיר שם רק מקורו לבדו שהוא גוף השמש המאיר ואפס בלעדו..".|מרכאות=לא}}

בתורת החסידות נאמרו ביאורים רבים על אור השמש ואור הלבנה{{הערה|תומצתו בספר הערכים כרך ג, עמ' רצד-שכהו ועוד}}.
==ייחסו של הרבי לעניין==
בשנת [[תשי”ז]] הפנה הרב יצחק ווייל משדה אליהו, שאלה בנידון זה אל [[הרבי]].

במכתב תשובתו מיום [[ה’ תמוז]], מתייחס הרבי לסוגייה זו, ולאחר שמוכיח כי בידי חכמי ישראל היו לוחות מדוייקים לחישוב הליקויים, ממשיך הרבי בזה הלשון:

{{ציטוט|תוכן=מעריכת לוחות האמורים מובן שתופעה האמורה היא ענין טבעי, אבל ביחד עם זה יש בזה גם סימן, ובדוגמת ענין הקשת, שגם הוא ענין טבעי עתה, וביחד עם זה משמש אות, וככתוב בארוכה, ואין בזה סתירה, שהרי במה דברים אמורים אשר לקוי חמה ולקוי לבנה יש להם הפירושים כמאמר רז”ל (סוכה כט, א) – כשנראים הליקוים בארץ (ונראים לזה היודע על דבר פירוש הליקוים), מה שאין כן באם יתכסו השמים בעננים וכיוצא בזה, הרי אין זה ענין של סימן והוראה להאדם אשר על האדמה, ועל–דרך זה הוא גם בענין הקשת, וכמבואר במפרשי התורה”.

תשובה זו הובאה ביתר אריכות בשיחה מיוחדת שהקדיש הרבי לנושא זה בשבת פרשת שלח ה’תשל”ה, בעקבות ליקוי לבנה שאירע בחודש סיון באותה שנה – אולם, בשיחה זו דחה הרבי תשובה זו, מצד שתי סיבות:

א. ישנם ארצות שאין בהן עננים כלל, כדוגמת ארץ מצרים, ולא מסתבר לומר שכאשר בני ישראל עושין רצונו של מקום – הקב”ה מביא עננים שיסתירו את הליקוי.

ב. מלשון חז”ל “כשהמאורות לוקין”, משמע שהסימן הרע אינו בראיית הליקוי, אלא בעצם הליקוי. זאת גם הסיבה בשלה מחלקת הגמרא בין ליקוי חמה שמהווה סימן רע לעובדי כוכבים, לבין ליקוי לבנה שמהווה סימן רע לשונאיהם של ישראל – משום שישראל מונין ללבנה, ועובדי הכוכבים לחמה, ולכן, הליקוי בהנהגתם של ישראל גורם ליקוי בלבנה, והליקוי בהנהגתם של הגויים גורם ליקוי בחמה. ממילא מובן, שכאשר בני ישראל עושים רצונו של מקום – לא מתרחש ליקוי בלבנה, ולא שמתרחש ליקוי אלא שלא רואים אותו…}}


ביאורו של הרבי בסוגיה מעניינת זו משתרע על פני כמה עמודים בסדרת ה”שיחות קודש”, והובא ביתר פירוט והרחבה ב”לקוטי שיחות”{{הערה|חט”ו עמ’ 7 ואילך}} בשיחה שהוגהה על–ידי הרבי מלך המשיח. 

הרבי ביאר שכאשר ברא הקב”ה את עולמו – ברא את העולם באופן כזה, שמפעם לפעם, בזמנים קבועים וידועים מראש, יאיר בעולם מזל רע, ובאותו יום ממש יתרחש ליקוי לבנה או ליקוי חמה, בכדי שתושבי כדור הארץ יהיו מודעים למזל הרע השולט ביום זה.

מזל רע זה גורם להתפרצויות של פורעניות שונות, וגם גורם לכך שמשמים מקפידים יותר על מי שיחטא באחד מ”ארבעה דברים” המנויים בגמרא.

וזאת הסיבה לכך שכאשר בני ישראל עושים רצונו של מקום, אין הם צריכים לדאוג מן הפורענות – מכיון שאין על מה להעניש אותם.

ולכן אין להקשות מכך שהליקוי הוא תופעה ידועה מראש – כיון שאכן הליקוי אינו תוצאה ממעשה בני אדם. הליקוי הוא רק סימן על זמן פורענות, שבו מענישים במיוחד על “ארבעה דברים” המנויים בגמרא. והזמנים הללו של המזלות הרעים, כולל הסימנים שלהם (הליקויים) – אכן נקבעו מלכתחילה בטבע הבריאה באופן שאי אפשר לשנותו.
==לקריאה נוספת==
*מגזין בית משיח,  כ"ט סיוון תש"פ.
==ראו גם==
*[[ליקוי לבנה]].
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:מושגים בחסידות]]