עריכת הדף "ליקוטי אמרים - פרק כ'"

{{תניא}}
'''פרק כ'''' של [[ספר התניא]] מתחיל לבאר את ענין [[אחדות ה'|אחדותו של הקב"ה]]. בפרק זה מבואר כי [[כולא קמיה כלא חשיב]], שכל העולם כולו נמשך רק מדבר ה', שהוא כמשל של דיבור אחד ביחס לכוחות הנפש הפנימיים ומהות הנפש עצמה.

==מבוא לפרק==

{{פרק תניא|פרק=כ'|טקסט הפרק="והנה מודעת זאת לכל כי מצות ואזהרת [[עבודה זרה]] שהם שני דברות הראשונים אנכי ולא יהיה לך הם כללות כל ה[[תורה]] כולה. כי דבור אנכי כולל כל [[רמ"ח מצות עשה]]. ולא יהיה לך כולל כל [[שס"ה מצות לא תעשה]] ולכן שמענו אנכי ולא יהיה לך לבד מפי הגבורה כמארז"ל מפני שהם כללות התורה כולה. ולבאר היטב ענין זה צריך להזכיר תחלה בקצרה ענין ומהות אחדותו של הקב"ה שנקרא יחיד ומיוחד וכל מאמינים שהוא לבדו הוא כמו שהיה קודם שנברא העולם ממש שהיה הוא לבדו וכמו שנאמר "אתה הוא עד שלא נברא העולם אתה הוא משנברא" כו' פירוש הוא ממש בלי שום שינוי כדכתיב "אני ה' לא שניתי" כי עולם הזה וכן כל העולמות העליונים אינן פועלים שום שינוי באחדותו יתברך בהבראם מאין ליש שכמו שהיה הוא לבדו הוא יחיד ומיוחד קודם הבראם כן הוא לבדו הוא יחיד ומיוחד אחר שבראם משום ד[[כולא קמיה כלא חשיב]] וכאין ואפס ממש כי התהוות כל העולמות עליונים ותחתונים מאין ליש וחיותם וקיומם המקיימם שלא יחזרו להיות אין ואפס כשהיה אינו אלא דבר ה' ורוח פיו יתברך המלובש בהם. ולמשל כמו ב[[נפש]] האדם כשמדבר דבר אחד שדבור זה לבדו כלא ממש אפילו לגבי כללות נפשו המדברת שהוא בחינת לבוש האמצעי שלה שהוא כח ה[[דבור]] שלה שיכול לדבר דבורים לאין קץ ותכלית וכל שכן לגבי בחינת לבוש הפנימי שלה שהוא ה[[מחשבה]] שממנה נמשכו הדבורים והיא חיותם ואין צריך לומר לגבי מהות ועצמות הנפש שהן עשר בחינותיה הנ"ל [[חב"ד (ספירות)|חב"ד]] כו' שמהן נמשכו אותיות מחשבה זו המלובשות בדבור זה כשמדבר כי המחשבה היא גם כן בחינת [[אותיות המחשבה|אותיות]] כמו הדבור רק שהן רוחניות ודקות יותר אבל עשר בחינת [[חב"ד (ספירות)|חב"ד]] כו' הן שרש ומקור המחשבה ואין בהם בחינת אותיות עדיין קודם שמתלבשות בלבוש המחשבה. למשל כשנופלת איזו [[אהבה]] וחמדה בלבו של אדם קודם שעולה מה[[לב]] אל ה[[מוח]] לחשב ולהרהר בה אין בה בחינת אותיות עדיין רק חפץ פשוט וחשיקה בלב אל הדבר ההוא הנחמד אצלו וכ"ש קודם שנפלה התאוה והחמדה בלבו לאותו דבר רק היתה בכח חכמתו ושכלו וידיעתו שהיה נודע אצלו אותו דבר שהוא נחמד ונעים וטוב ויפה להשיגו ולידבק בו כגון ללמוד איזו חכמה או לאכול איזו מאכל ערב רק לאחר שכבר נפלה החמדה והתאוה בלבו בכח חכמתו ושכלו וידיעתו ואחר כך חזרה ועלתה מהלב למוח לחשב ולהרהר בה איך להוציא תאותו מכח אל הפועל להשיג המאכל או למידת החכמה בפועל הרי בכאן נולדה בחינת אותיות במוחו שהן אותיות כלשון עם ועם המדברים והמהרהרים בהם כל ענייני העולם:"}}

==סיכום הפרק==

==צילום דפוס התניא==

==מושגים יסודיים בפרק==
*[[כולא קמיה כלא חשיב]]
*[[אחדות ה']]

{{סדרה|הקודם=[[תניא - פרק י"ט|פרק י"ט]]|הבא=[[תניא - פרק כ"א|פרק כ"א]]}}
[[קטגוריה:ליקוטי אמרים - תניא]]