עריכת הדף "ליקוטי אמרים - פרק י"ט"

{{תניא}}

==מבוא לפרק==

{{פרק תניא|פרק=י"ט|טקסט הפרק="ולתוספת ביאור צריך לבאר היטב מה שנאמר "נר ה' נשמת אדם" פירוש ש[[ישראל]] הקרוים [[אדם]] נשמתם היא למשל כאור הנר שמתנענע תמיד למעלה בטבעו מפני שאור האש חפץ בטבע ליפרד מהפתילה ולידבק בשרשו למעלה ביסוד ה[[אש]] הכללי שתחת גלגל הירח כמו שנאמר ב[[עץ חיים]] ואף שעל ידי זה יכבה ולא יאיר כלום למטה וגם למעלה בשרשו יתבטל אורו במציאות בשרשו אף על פי כן בכך הוא חפץ בטבעו. כך [[נשמה|נשמת]] האדם וכן בחינת [[רוח]] ו[[נפש]] חפצה וחשקה בטבעה ליפרד ולצאת מן הגוף ולידבק בשרשה ומקורה בה' חיי החיים ב"ה הגם שתהיה אין ואפס ותתבטל שם במציאות לגמרי ולא ישאר ממנה מאומה ממהותה ועצמותה הראשון אף על פי כן זה רצונה וחפצה בטבעה וטבע זה הוא שם המושאל לכל דבר שאינו בבחינת טעם ודעת וגם כאן הכוונה שרצון וחפץ זה בנפש אינו בבחינת טעם ודעת ושכל מושג ומובן אלא למעלה מהדעת ושכל המושג והמובן והיא בחינת [[חכמה]] שבנפש שבה [[אור א"ס ב"ה]]. וזהו כלל בכל סטרא דקדושה שאינו אלא מה שנמשך מ[[חכמה]] שנק' קודש העליון הבטל במציאות ב[[אור א"ס ב"ה]] המלובש בו ואינו דבר בפני עצמו כנ"ל ולכן נקרא כ"ח מ"ה והוא הפך ממש מבחינת ה[[קליפה]] ו[[סטרא אחרא]] שממנה נפשות [[אומות העולם]] דעבדין לגרמייהו ואמרין הב הב והלעיטני להיות יש ודבר בפני עצמו כנ"ל הפך בחינת ה[[חכמה]] ולכן נקראים מתים כי החכמה תחיה וכתיב "ימותו ולא בחכמה". וכן ה[[רשע|רשעים]] ופושעי ישראל קודם שבאו לידי נסיון ל[[קידוש ה'|קדש השם]] כי בחינת ה[[חכמה]] שב[[נפש האלהית]] עם ניצוץ אלהות מ[[אור א"ס ב"ה]] המלובש בה הם בבחינת [[גלות]] בגופם ב[[נפש הבהמית]] מצד הקליפה שבחלל השמאלי שבלב המולכת ומושלת בגופם בסוד [[גלות השכינה]] כנ"ל. ולכן נקראת אהבה זו ב[[נפש האלהית]] שרצונה וחפצה לדבק בה' חיי החיים ברוך הוא בשם [[אהבה מסותרת]] כי היא מסותרת ומכוסה בלבוש שק דקליפה בפושעי ישראל וממנה נכנס בהם [[רוח שטות]] לחטוא כמאמר רז"ל אין אדם חוטא כו' אלא ש[[גלות]] הזה לבחינת [[חכמה]] אינו אלא לבחינה המתפשטת ממנה בנפש כולה להחיותה אבל שרש ועיקר של בחינת חכמה שב[[נפש האלהית]] הוא ב[[מוחין]] ואינה מתלבשת בלבוש שק דקליפה שבלב בחלל השמאלי בבחינת [[גלות]] ממש. רק שהיא בבחינת שינה ברשעים ואינה פועלת פעולתה בהם כל זמן שעסוקים בדעתם ובינתם בתאות העולם. אך כשבאים לידי נסיון בדבר [[אמונה]] שהיא למעלה מהדעת ונגעה עד הנפש לבחינת חכמה שבה אזי היא ניעורה משנתה ופועלת פעולתה בכח ה' המלובש בה. וכמו שנאמר "ויקץ כישן ה'" לעמוד בנסיון באמונת ה' בלי שום טעם ודעת ושכל מושג לו להתגבר על הקליפות ותאוות עולם הזה בהיתר ובאיסור שהורגל בהם ולמאוס בהם ולבחור לו ה' לחלקו ולגורלו למסור לו נפשו על קדושת שמו ואף כי הקליפות גברו עליו כל ימיו ולא יכול להם כמארז"ל שהרשעים הם ברשות לבם מכל מקום כשבא לידי נסיון בדבר אמונה בה' אחד שיסודתה בהררי קודש היא בחינת חכמה שבנפש האלהית שבה מלובש [[אור א"ס ב"ה]] הרי כל הקליפות בטלים ומבוטלים והיו כלא היו ממש לפני ה' כדכתיב "כל הגוים כאין נגדו" וגו' וכתיב "כי הנה אויביך ה' כי הנה אויביך יאבדו יתפרדו" וגו' וכתיב "כהמס דונג מפני אש יאבדו" וגו' וכתיב "הרים כדונג נמסו". והנה אור ה' א"ס ב"ה המלובש בחכמה שבנפש גדול ועצום כל כך לגרש ולדחות הסטרא אחרא והקליפות שלא יוכלו יגעו אפילו בלבושיו שהם [[מחשבה דבור ומעשה]] של אמונת ה' אחד דהיינו לעמוד בנסיון למסור נפשו אפילו שלא לעשות רק איזה מעשה לבד נגד אמונת ה' אחד כגון להשתחות לעבודה זרה אף שאינו מאמין בה כלל בלבו וכן שלא לדבר תועה ח"ו על אחדות ה' אף שאין פיו ולבו שוין רק לבו שלם באמונת ה' וזה נקרא דחילו הנכלל ברחימו שהיא אהבה הטבעית שב[[נפש האלהית]] שבכללות ישראל שחפצה ורצונה בטבעה לידבק בשרשה ומקורה [[אור א"ס ב"ה]] שמפני אהבה זו ורצון זה היא יראה ומפחדת בטבעה מנגוע בקצה טומאת עבודה זרה ח"ו שהיא נגד אמונת ה' אחד אפילו בלבושיה החיצונים שהם [[דבור]] או [[מעשה]] בלי אמונה בלב כלל:"}}

==סיכום הפרק==

==צילום דפוס התניא==

==מושגים יסודיים בפרק==

{{סדרה|הקודם=[[תניא - פרק י"ח|פרק י"ח]]|הבא=[[תניא - פרק כ'|פרק כ']]}}
[[קטגוריה:ליקוטי אמרים - תניא]]