עריכת הדף "ליקוטי אמרים - פרק ט'"

{{תניא}}

==מבוא לפרק==

{{פרק תניא|פרק=ט'|טקסט הפרק="והנה מקום משכן [[נפש הבהמית]] שמ[[קליפת נוגה]] בכל איש ישראל הוא ב[[לב]] ב[[חלל שמאלי]] שהוא מלא דם וכתיב "כי הדם הוא הנפש" ולכן כל התאות ו[[התפארות]] ו[[כעס]] ודומיהן הן בלב ומהלב הן מתפשטות בכל הגוף וגם עולה ל[[מוח]] שבראש לחשב ולהרהר בהן ולהתחכם בהן כמו שהדם מקורו בלב ומהלב מתפשט לכל האברים וגם עולה להמוח שבראש. אך מקום משכן [[נפש האלהית]] הוא במוחין שבראש ומשם מתפשטת לכל האברים וגם בלב ב[[חלל הימני]] שאין בו דם וכמו שנאמר "לב חכם לימינו" והיא [[אהבת ה']] כרשפי שלהבת מתלהבת בלב משכילים המבינים ו[[התבוננות|מתבוננים]] בדעתם אשר במוחם בדברים המעוררים את האהבה. וכן שמחת לבב בתפארת ה' והדר גאונו כאשר עיני החכם אשר בראשו במוח חכמתו ובינתו מסתכלים ביקרא דמלכא ותפארת גדולתו עד אין חקר ואין סוף ותכלית כמבואר במקום אחר וכן שאר [[מדות]] קדושות שבלב הן מ[[חב"ד (ספירות)|חב"ד]] שבמוחין. אך הנה כתיב "ולאום מלאום יאמץ" כי הגוף נקרא [[עיר קטנה]] וכמו ששני מלכים נלחמים על עיר אחת שכל אחד רוצה לכבשה ולמלוך עליה דהיינו להנהיג יושביה כרצונו ושיהיו סרים למשמעתו בכל אשר יגזור עליהם. כך שתי הנפשות ה[[נפש האלוקית|אלהית]] וה[[נפש הבהמית|חיונית הבהמית]] שמהקליפה נלחמות זו עם זו על הגוף וכל אבריו שהאלהית חפצה ורצונה שתהא היא לבדה המושלת עליו ומנהיגתו וכל האברים יהיו סרים למשמעתה ובטלים אצלה לגמרי ו[[מרכבה]] אליה ויהיו לבוש לעשר בחינותיה ושלוש לבושיה הנ"ל שיתלבשו כולם באברי הגוף ויהיה הגוף כולו מלא מהם לבדם ולא יעבור זר בתוכם ח"ו דהיינו תלת מוחין שבראש יהיו ממולאים מ[[חב"ד (ספירות)|חב"ד]] שב[[נפש האלהית]] שהיא חכמת ה' ובינתו להתבונן ב[[גדולת ה'|גדולתו]] אשר עד אין חקר ואין סוף ולהוליד מהן על ידי ה[[דעת]] ה[[יראה]] במוחו ופחד ה' בלבו ו[[אהבת ה']] כאש בוערה בלבו כרשפי שלהבת להיות נכספה וגם כלתה נפשו בחשיקה וחפיצה לדבקה בו ב[[א"ס ב"ה]] בכל לב ונפש ומאד מעומקא דלבא שב[[חלל הימני]] שיהיה תוכו רצוף אהבה מלא וגדוש עד שתתפשט גם ל[[חלל השמאלי]] ל[[אתכפייא|אכפיא]] לסטרא אחרא יסוד ה[[מים]] הרעים שבה שהיא ה[[תאוה]] שמ[[קליפת נוגה]] לשנותה ולהפכה מתענוגי עולם הזה ל[[אהבת ה']] כמ"ש "בכל לבבך" בשני יצריך והיינו שיעלה ויבא ויגיע למדרגת אהבה רבה וחיבה יתרה ממדרגת אהבה עזה כרשפי אש והיא הנקראת בכתוב [[אהבה בתענוגים]] להתענג על ה' מעין עולם הבא והענג הוא במוח חכמה ושכל המתענג בהשכלת ה' וידיעתו כפי השגת שכלו וחכמתו והוא בחינת ה[[מים]] וזרע אור זרוע שבקדושת [[נפש האלהית]] המהפכת לטוב את בחינת המים שבנפש הבהמית שמהם באו תאות תענוגי עולם הזה מתחלה וכמ"ש ב[[עץ חיים]] שער נ' פרק ג' בשם ה[[זהר]] שהרע נהפך להיות טוב גמור כמו יצר טוב ממש בהסיר הבגדים הצואים ממנו שהם תענוגי עולם הזה שהוא מלובש בהם וכן שאר כל ה[[מדות]] שבלב שהן ענפי ה[[יראה]] וה[[אהבה]] יהיו לה' לבדו וכל כח ה[[דבור]] שבפה וה[[מחשבה]] שבמוח יהיו ממולאים מן לבושי המחשבה והדבור של נפש האלהית לבדה שהן מחשבת ה' ותורתו להיות שיחתו כל היום לא פסיק פומיה מגירסא וכח המעשיי שבידים ושאר רמ"ח אבריו יהיה במעשה המצות לבד שהוא לבוש השלישי של נפש האלהית אך [[נפש הבהמית]] שמהקליפה רצונה להפך ממש לטובת האדם שיתגבר עליה וינצחנה כ[[משל הזונה]] שב[[זוהר]] הקדוש:"}}

==סיכום הפרק==

==צילום דפוס התניא==

==מושגים יסודיים בפרק==


{{סדרה|הקודם=[[תניא - פרק ח'|פרק ח']]|הבא=[[תניא - פרק י'|פרק י']]}}
[[קטגוריה:ליקוטי אמרים - תניא]]