עריכת הדף "התפצלות חסידות חב"ד (תרכ"ו)"

'''התפצלות חסידות חב"ד''' הוא מהלך בו התפצלה [[חסידות חב"ד]] לאחר [[הסתלקות]] [[הרבי הצמח צדק]] בשנת [[תרכ"ו]]. הפיצול הביא להקמה של שלוש חצרות חדשות בנוסף על [[חב"ד ליובאוויטש]]: [[חב"ד קאפוסט]], [[חב"ד ניעז'ין]] ו[[חב"ד ליאדי]]. מקימי החצרות השונים היו שלושה מבני הצמח צדק{{הערה|לצמח צדק היו שבעה בנים, אחד מהם (רבי [[יעקב שניאורסון|יעקב]]) נפטר עוד בחיי הצמח צדק, הבכור (רבי [[ברוך שלום שניאורסון|ברוך שלום]]) לא נהג כאדמו"ר, והבן האחר (רבי [[יוסף יצחק שניאורסון (בן אדמו"ר הצמח צדק)|יוסף יצחק]]) נהג כאדמו"ר עוד בחיי הצמח צדק, אך לא בדרך חסידות חב"ד}}, אחיו של הרבי המהר"ש. שהם [[המהרי"ל מקאפוסט]], רבי [[חיים שניאור זלמן שניאורסון (בן אדמו"ר הצמח צדק)|חיים שניאור זלמן שניארסאהן]], רבי [[ישראל נח שניאורסון (בן אדמו"ר הצמח צדק)|ישראל נח שניארסאהן]]. ממשיך דרכו של הצמח צדק ב[[ליובאוויטש]] היה [[הרבי המהר"ש]].

במהלך השנים חזרו רוב חסידי החצרות הללו לחצר חב"ד ליובאוויטש. הפיצול נגמר בשנת [[תרפ"ג]] לאחר שאחרון אדמו"רי [[חב"ד קאפוסט|קאפוסט]], רבי [[שמריהו נח שניאורסון]] נפטר ולא השאיר אחריו יורשים. לאחר פטירתו חזרו רבים מחסידי קאפוסט לליובאוויטש וקבלו עליהם את נשיאותו של [[הרבי הריי"צ]]. אך במקביל חסידים רבים מכל החצרות עזבו את חב"ד או את דרך החסידות.

==רקע==
[[קובץ:אדמור הצמח צדק - תמונה קטנה.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[הרבי הצמח צדק]]]]
בחייו של [[הצמח צדק]] היה לכל אחד מבניו בית כנסת משלו ב[[ליובאוויטש]], ובימי החול כל אחד מהם היה חוזר [[מאמר|'תורות' חסידות]] כאשר היו פונים אליו קבוצת [[חסיד|חסידים]] בבקשה זו{{הערה|ראה תיאור על כך ב[[כרם חב"ד]], אם כי לא ברור אם תורות אלו היו שלהם או חזרה על דבריו של הצמח צדק}} בנוסף על מאמרי הצמח צדק שנאמרו בשבת, והיה מקבל את פניהם של החסידים שהגיעו לבקרו. בשונה משאר האחים, לא היה [[הרבי המהר"ש]] מקבל את פניהם של החסידים וחוזר לפניהם חסידות והיה מרבה להתרועע עם היהודים הפשוטים ולהתנהג כלפי חוץ בצורה מודרנית. 

בנו החמישי של הצמח צדק רבי [[יוסף יצחק שניאורסון (בן אדמו"ר הצמח צדק)|יוסף יצחק]] נהג כבר בחיי אביו הצמח צדק באדמו"רות בסגנון [[חסידי פולין|חצרות פולין]] בעיירה אורוושט, ומידי פעם היה מגיע לליובאוויטש ואמר חסידות לפני המקושרים אליו.

בשנת [[תרט"ז]], החל בנו של ה[[יהודה לייב שניאורסון (בן אדמו"ר הצמח צדק)|מהרי"ל]] רבי [[שלמה שניאור זלמן שניאורסון (נכד אדמו"ר הצמח צדק)|שלמה זלמן]], לרכז קבוצת חסידים מבין המבקרים בליובאוויטש סביב לאביו, ולדבר עמהם בשבחו כי הוא ראוי להמשיך את דרכו של הצמח צדק לאחר [[הסתלקות|הסתלקותו]]. הוא אף פנה אל חסידי חב"ד הפזורים בעיירות ברחבי [[רוסיה]] שלא התאפשר להם להגיע לליובאוויטש מפני טורח הדרך, הזמן רב שהיא ערכה והעליות שלה, ועודד אותם לבקש מהצמח צדק שישלח את אחד מבניו למסע שיעבור בכל העיירות הללו. פניות רבות נשלחו אל הצמח צדק ללא ציון שם בן מסוים מבן הבנים שיישלח למסע, אך במקביל נשלחו אל המהרי"ל בקשות בצורה פרטית כי ייצא למסע שכזה. לפועל החליט הצמח צדק לצאת אל המסע בעצמו, ולצרף אליו את בנו [[ברוך שלום שניאורסון (בן אדמו"ר הצמח צדק)|ברוך שלום]]. כשהתפרסמה ההחלטה התאכזב רבי שלמה זלמן ומתח עליה ביקורת ברבים. כששמע זאת חתנו של הצמח צדק רבי [[לוי יצחק זלמנסון]], קרא לו ונזף בו, והפנה את תשומת ליבו של אביו המהרי"ל אל הנעשה מסביבו.

בשנת [[תרכ"ב]], הורה הצמח צדק לבנו הרבי המהר"ש להתחיל לחזור [[מאמר|מאמרי חסידות]] ולקבל חסידים, והורה לחסידים לדרוש ממנו לומר חסידות. מאז החלו קבוצה מגדולי החסידים להתקרב אליו, ביניהם ר' [[יצחק אייזיק מהומיל]], ר' [[הלל מפאריטש]], ר' [[יקותיאל מליעפלי]], [[הרשב"ץ]], ר' [[פרץ חן]], ר' [[פסח ממלסטובקה]] ור' [[יוסף תומרקין]].

בשנת [[תרכ"ג]] נסע הרבי המהר"ש למסע לטיפול בבריאותו. על פי הכרעת הרבי הצמח צדק בין דעות הרופאים, נסע אל [[קייב]]. בדרכו עבר בעיירות רבות בהן התגוררו חסידים, וקיים בהן את הוראת הצמח צדק לחזור חסידות, אך לא קיבל איש ל[[יחידות]]. מסעו התפרסם וכאשר הגיע לקייב נערכה עבורו קבלת פנים גדולה בה השתתפו מלבד חוגי החסידים גם [[תנועת ההשכלה|המשכילים]]. הרבי המהר"ש שהה בקייב עשרה ימים, בהם חזר בכל יום חסידות אך לא קיבל ליחידות. כאשר חזר לליובאוויטש כעבור ארבעה חודשים לקראת [[חודש תשרי]] היה נראה כי יתחיל לחזור חסידות שלא כמנהגו עד אז, אך הוא המשיך בדרכו ולא חזר מאמרי חסידות.

בשנת תרכ"ו, שוב הורה לו הצמח צדק לחזור חסידות. כך נהג במשך כל החורף, כשאת מאמריו הוא פותח בכך שאת הדברים שמע מפי הצמח צדק, וחתם באיחול שהקב"ה ייתן לו בריאות איתנה. במשך אותו החורף, לא אמר הצמח צדק מאמרי חסידות{{הערה|מבוסס על 'רשימת תרכ"ו' שכתב [[הרבי הריי"צ]] מתוך מטרה להדפיס כמבוא ל[[לקוטי תורה - תורת שמואל]] תרכ"ו, אך הדפסתה שם לא יצאה אל הפועל}}.

כמו כן ה[[צמח צדק]] היה רגיל לחזור על מאמרים מיוחדים בשביל [[הרבי הרש"ב]], והיה מקרבו קירובים מיוחדים{{הערה|שם=ספר התולדות|חנוך גליצנשטיין, ספר התולדות אדמו"ר מהר"ש עמוד 37}}. ואף כאשר היה חולה ונאלץ לשכב במיטתו כדי לנוח הצמח צדק היה רגיל לבוא אליו מידי יום ולשבת לידו כמה שעות רצופות והיה מספר לו גילויים נפלאים על [[אדמו"ר הזקן]]{{הערה|שם=ספר התולדות}}.

זמן קצר לפני שהסתלק [[אדמו"ר הצמח צדק]] הוא שלח מכתב לחסידים בו הוא כתב :{{ציטוטון|אליו{{הערה|אל [[אדמו"ר המהר"ש]]}} תשמעון כאשר שמעתם אלי}}{{הערה|אוצר סיפורי חב"ד חלק ח'}}

==הפיצול==
[[קובץ:מפת ליובאוויטש.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מפת העיירה [[ליובאוויטש]]]]
[[קובץ:מיוחס למהר"ש.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ציור המיוחס ל[[אדמו"ר המהר"ש]], בנו וממשיך דרכו של הרבי ה[[צמח צדק]]]]
{{ציטוט-צף|לאחר הסתלקות [[אדמו"ר הצמח צדק]] אמרו כל בניו חסידות, בליל שבת אחד אמר [[אדמו"ר המהר"ש]] את המאמר "אז ישירו", למחרת בבוקר אחיו רבי [[יהודה לייב מקאפוסט]] אמר את המאמר עם חידוש משלו, למחרת אמר [[אדמו"ר המהר"ש]] את המאמר שוב עם עוד חידוש, ואחרי זה אמר המהרי"ל את המאמר עם עוד חידוש, כך זה נמשך עד יום שלישי בערב, אז לאחר שאמר [[אדמו"ר המהר"ש]] את המאמר עם החידושים שלו, פנה אליו המהרי"ל ואמר לו:"הפעם אמר אבא, וכנגד אבא אינני רוצה לעמוד"{{הערה|ספר השיחות תש"ה, עמוד 32}}}}
ב[[י"ג ניסן]] [[תרכ"ו]] הסתלק [[אדמו"ר הצמח צדק]]. כבר ביום הראשון של פסח החלו חסידי [[המהרי"ל]] לפעול בתעמולה לבחור בו למלא את מקומו של הצמח צדק.

במשך שנת האבלות התפללו כל האחים ואמרו מאמרים ב[[ליובאוויטש]] כל אחד במניין משלו, גם האח רבי [[יוסף יצחק שניאורסון (בן אדמו"ר הצמח צדק)|יוסף יצחק]], שכבר הנהיג חסידות משלו באַוְורוּטש.

כדי להחליט איזה מהבנים ירש את הצמח צדק ומי מהם יכהן בליובאוויטש, הוקם בין דין בו היו חברים שלשה מגדולי חסידי הצמח צדק: ר' [[פרץ חן]], ר' [[שניאור זלמן מלובלין]]{{הערה|[[הרבי הצמח צדק]] אמר עליו ש{{ציטוטון|אפשר לסמוך על הפסק שלו}}}} ור' [[יוסף תומרקין]]. הבית דין קבע ש[[הרבי המהר"ש]] הוא זה שימשיך את דרכו של הצמח צדק בנשיאות חב"ד{{הערה|ספר התולדות עמ' 37}}.

לימים כתב החסיד הדיין ר' [[שניאור זלמן פרדקין]] זיכרון על הפסק דין לידידו הגביר ר' [[ישעיה ברלין]]: {{ציטוטון|הלא בעזה"י אני הייתי ממייסדי ליבאוויץ, אחר הסתלקות אדמו"ר ז"ל נבג"מ, כי מסרתי נפשי בהיותי אז בפאלצק וסבלתי ייסורים גדולים בעד השתדלותי מאנ"ש שיסעו לליבאוויץ. ומכמה עיירות שלחו לי שלוחים מיוחדים להורותם הדרך למי יתקשרו, ונכנסתי בעובי הקורה ובקשרי המלחמה, ועי"ז עקרתי דירתי משם בהכרח והוכרחתי לנסוע לפולין}}{{הערה|1=[http://www.shturem.net/index.php?section=artdays&id=430 המכתב התפרסם] בקובץ "אגרות בעל תורת חסד"}}.

מסופר{{הערה|[[ספר השיחות (אדמו"ר הריי"צ)]] ה'תש"ב עמ' 104 - 103}} שכאשר נודע לחסיד [[יקותיאל מליעפלי]] על דבר פטירתו של [[אדמו"ר הצמח צדק]], הוא נכנס להיסטריה עצומה והחל לשבור את שמשות החלונות ובכה בכי גדול, ומיד נסע ל[[ליובאוויטש]] לקברו של [[הצמח צדק]], כשהגיע לליובאוויטש אמר שלא יתפלל ולא יאכל כלום לפני שילך לשמוע מה יאמר לו הצמח צדק וכך הלך לציון. ר' [[יקותיאל מליעפלי]] התרפק על הציון במשך כל היום, ולאחר שראו שהוא לא יוצא נכנסו חסידים לציון וראו שהתעלף. לאחר שהתעורר מעלפונו יצא בריקוד והחל לחזור על מאמר שהצמח צדק אמר לו בהיותו בציון. לאחר מכן בחר רבי יקותיאל ב[[אדמו"ר המהר"ש]] שיהיה לו לרבי ואמר {{ציטוטון|עד עתה דברתי אליך בלשון נוכח, ואילו מעתה הנך ה"רבי" שלי, לבש כובע ואמור חסידות}}{{הערה|ראה ספר "רבנו הצמח צדק" עמ' 191}}.

לאחר גמר הפסק דין, בנו בכורו של [[הצמח צדק]] רבי [[ברוך שלום שניאורסון]] החליט להישאר בליובאוויטש ולא נהג כאדמו"ר אלא כחסיד. בנו השני של הצמח צדק, רבי [[יהודה לייב שניאורסון|יהודה לייב]] נסע בעידוד בנו רבי [[שלמה זלמן שניאורסון]] ב[[חודש אלול]] של שנת [[תרכ"ו]] לעיירה [[קאפוסט]] שבחבל בלארוס, שם הוא ייסד את חסידות [[חב"ד קאפוסט]], אתו באו מרבית החסידים. בנו השלישי של הצמח צדק, רבי [[ישראל נח שניאורסון|ישראל נח]] נסע לעיירה [[ניעז'ין]], שם ייסד את [[חסידות חב"ד - ניעז'ין]]. בנו החמישי של הצמח צדק, רבי [[חיים שניאור זלמן שניאורסון|חיים שניאור זלמן]] נסע ל[[ליאדי]] שם ייסד את [[חסידות חב"ד - ליאדי]]. ובנו הקטן של הצמח צדק, [[אדמו"ר המהר"ש]] המשיך לגור בעיירה [[ליובאוויטש]] והמשיך שם את שושלת חב"ד כרצון אביו הצמח צדק וכפסק הבית דין.

==חב"ד ליובאוויטש והפיצול==
[[קובץ:תורה אור - קאפוסט.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ספר [[תורה אור]] שהודפס ב[[קאפוסט]]]]

[[חב"ד ליובאוויטש]] היא ממשיכתה של שושלת חב"ד, על פי פסיקת הבית דין{{הערה|ראה [[ספר התולדות אדמו"ר מהר"ש]] עמ' 37}} וכפי רצונו של הצמח צדק, שממשיך דרכו יהיה [[אדמו"ר המהר"ש]]. 

קודם פטירתו של [[הצמח צדק]] ב[[י"ג בניסן]] שנת [[תרכ"ו]] הוא כתב צוואה, בה נכתב שלא יהיה אדמו"ר אחד לחב"ד, אלא כל בניו של הצמח צדק יאמרו חסידות ביחד. אך חסידיו של [[המהרי"ל|המהרי"ל מקאופוסט]], בנו השני של הצמח צדק דרשו שרבם יהיה לרבי ואף עשו לשם זה כל מיני תחבולות{{הערה|ראה ב[[כרם חב"ד]] בעשרות מקומות}}, ולכן הוקם בית דין מיוחד שדן בעניין, והבית דין קבע ש[[אדמו"ר המהר"ש]] שהיה צעיר הבנים הוא ימשיך את דרכו של ה[[צמח צדק]] בשושלת חב"ד.

בהזדמנות אחת אמר [[הצמח צדק]] לבנו [[הרבי המהר"ש]] ש{{ציטוטון|פך השמן הרוחני שמסר [[הבעש"ט]] לתלמידו הרב [[המגיד ממזריטש]] למשוח בו את [[אדמו"ר הזקן|רבנו הזקן]] לנשיאות לדורותיו, הנה בכח זה נמשח חותני - [[אדמו"ר האמצעי|הרבי האמצעי]] - ובכח זה משחתי אותך}}{{הערה|[[ספר המאמרים (אדמו"ר הריי"צ)|ספר המאמרים]] תש"י עמ' 163}}. כמו כן [[אדמו"ר הריי"צ]] מספר שזמן קצר לפני פטירת ה[[צמח צדק]] ב[[תרכ"ו]] הוא השאיר פתק המיועד לחסידים בו כתב על [[אדמו"ר המהר"ש]] ש{{ציטוטון|אליו תשמעון כאשר שמעתם אלי}}.

החלטת בית הדין נבעה בין השאר בשל בקיאותו של [[הרבי המהר"ש]] ב[[נגלה]]{{הערה|ראה בספר התולדות במקומו}}, למרות היותו צעיר יחסית. לאחר שהראה את בקיאותו הגדולה ב[[נגלה]] שאלו אחיו, רבי [[ישראל נח שניאורסון]] מנין לו כזו בקיאות בעודו כו"כ צעיר, [[הרבי המהר"ש]] ענה לו ע"כ ש{{ציטוטון|אתה קשיש בשנותך אתה, ואילו אני קשיש בשנות אבינו}}{{הערה|ראה [[ספר השיחות אדמו"ר הריי"צ|ספר השיחות]] תש"ח עמ' 35}}.

לאחר שנפטר אדמו"ר ה[[צמח צדק]] ב[[ערב פסח]] של שנת [[תרכ"ו]] ומונה הרבי מהר"ש להמשיכו בליובאוויטש. נפתחו שלושת החצרות האחרות, רוב החסידים הלכו אחר בנו השני של הצמח צדק, רבי [[יהודה לייב שניאורסון|יהודה לייב]] ל[[קאפוסט]]. בהקשר לכך מסופר שפעם החסיד ר' [[שמואל דובער ליפקין מבוריסוב|שמואל דב מבוריסוב]] שאל את [[אדמו"ר המהר"ש]] מה יהיה עם החסידים, ו[[אדמו"ר המהר"ש]] ענה לו ש{{ציטוטון|אל תדאג, זה לזמן קצר}}. ואכן לאחר חצי שנה (לאחר עלותו של הרבי מהר"ש לנשיאות) ב[[חודש חשון]] שנת [[תרכ"ז]] נפטר [[המהרי"ל מקאפוסט]] והרבה מחסידי קאפוסט חזרו בחזרה לליובאוויטש וקבלו עליהם את נשיאותו של [[אדמו"ר המהר"ש]].

מטבע הדברים היחסים בין ליובאוויטש ולשאר הענפים היו מתוחים חלק מהזמן, במיוחד בין ליובאוויטש ל[[חב"ד קאפוסט|קאפוסט]], דבר שהוביל בהמשך לפרישתה של [[חסידות קאפוסט]] מ[[כולל חב"ד]] ולהקמתו של [[כולל חב"ד המיוחד]].

בתחילה חב"ד ליובאוויטש הייתה הקטנה מבין ענפיה השונים של חב"ד. אך לאחר חצי שנה, בעת פטירת [[יהודה לייב שניאורסון (בן אדמו"ר הצמח צדק)|המרי"ל]] מקאפוסט חזרו חלק גדול מחסידיו לליובאוויטש, ולאחר פטירת בנו שלמה זלמן חזרו עוד חלק נכבר מחסידי [[חב"ד קאפוסט]] לליובאוויטש ובכך נהפכה חב"ד ליובאוויטש לחצר גדולה אף יותר מקאפוסט.

בין היחסים המתוחים שהיו לליובאוויטש עם קאפוסט ניתן למנות את האיסור שהוציאו רבותינו נשיאינו על קריאה בספר [[תורה אור]] מכיון שהוא הודפס ב[[קאפוסט]]{{מקור}}, כמו כן [[חסידי חב"ד]] הקפידו שלא ללמוד בספר [[דרך מצוותיך]] מכיוון שהודפס לראשונה על ידי [[חב"ד קאפוסט|קאפוסט]]{{מקור}}. 

וכן היה איסור וקפידה על הלומדים בספרים של אדמו"רי קאפוסט{{מקור}}, כמו כן גם חסידי קאפוסט היו נוהגים לשרוף ספרי חסידות שהיו שייכים לליובאוויטש. שיא המשבר בין ליובאוויטש לקאפוסט היה כאשר בשנת [[תרע"ב]] האדמו"ר מקאפוסט רבי [[שמריהו נח שניאורסון]] הורה לחסידיו לפרוש מ[[כולל חב"ד]] שהיה נתון לשליטתם של חסידי ליובאוויטש, ולפתוח כולל חדש שנקרא [[כולל חב"ד המיוחד]].

עד שנת תרפ"ג נכחדו ענפיה השונים של חב"ד וכך כל שאר חסידי חב"ד מהענפים השונים חזרו למקור וקבלו עליהם את מרותו של [[אדמו"ר הריי"צ]].

==חצרות שנפתחו והתפצלו מליובאוויטש==
בעקבות המחלוקת בין בניו השונים של [[אדמו"ר הצמח צדק]] שלושה מבניו פתחו חצרות חדשות ונהגו באדמו"רות כל אחד בעיירה אחרת. שלושת חצרות חב"ד שקמו בעקבות כך הם:

===חב"ד קאפוסט===
{{ערך מורחב|חסידות קאפוסט}}

[[קובץ:מהריל.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מצבתו של [[המהרי"ל]], מייסד [[חסידות קאפוסט]] בעיירה [[קאפוסט]]]]
כנ"ל מייסד החצר היה רבי [[שלמה זלמן שניאורסון]] בנו של [[המהרי"ל מקאפוסט]], השתדל להקים חצר עוד בחיי הצמח צדק.

לאחר הסתלקות [[אדמו"ר הצמח צדק]] [[יהודה לייב שניאורסון|המהרי"ל]] אמר בתחילה שאינו רוצה לנהוג כרבי, אך בנו הרב [[שלמה זלמן שניאורסון]] יזם ודחף שהחסידים יחפצו שיהיה לרבם והביאו אותו לעיירה קאפוסט, ושם נהג [[יהודה לייב שניאורסון|המהרי"ל]] כאדמו"ר זמן קצר. על כך הוא כתב מכתב לאחיו, [[אדמו"ר המהר"ש]] ש{{ציטוטון|הוכרחתי לנהוג בנשיאות}}.

בגלל שהמהרי"ל היה הבן המבוגר ביותר של הצ"צ שהסכים לנהוג באדמו"רות, והוא אף ראה את פני אדמו"ר הזקן נהרו אליו מרבית [[חסידי חב"ד]], והחצר החסידית [[חב"ד קאפוסט]] הייתה בתחילה החצר הגדולה ביותר ב[[חסידות חב"ד]].

המהרי"ל נפטר כחצי שנה אחר אביו, ועיקר החצר קמה והתקיימה על ידי בנו, רבי [[שלמה זלמן שניאורסון]] בעל המגן אבות, לאחר שהוא נפטר מילאו את מקומו שני אחיו, רבי [[שלום דובער שניאורסון]] שנהג בנשיאות בעיירה [[רציצא]], ורבי [[שמריהו נח שניאורסון]] שנהג בנשיאות בעיירה [[בוברויסק]].

בתחילה היחסים בין ליובאוויטש וקאפוסט היו מאוד מתוחים, דבר שהתבטא בעיקר במחלוקות בעניין [[כולל חב"ד]] כאשר חסידי קאפוסט דרשו להיות אחראים על הכולל, ובפועל השליטה בו הייתה ע"י חסידי ליובאוויטש, בעקבות כך הקימו חסידי קאפוסט את [[כולל חב"ד המיוחד]]. כמו כן התקבלה גזירה בליובאוויטש שלא ללמוד בספריהם של אדמו"רי קאפוסט, ואף חסידי ליובאוויטש לא למדו בספר תורה אור משום שהודפס בקאפוסט. גם היו מקרים של חילול ספרי חסידות של ליובאוויטש ע"י חסידי קאפוסט.

החצר התקיימה במשך חמישים ושבע שנים - משנת [[תרכ"ו]] עד שנת [[תרפ"ג]], ולאחר שנפטר אחרון האדמו"רים של החצר חזרו רוב חסידי קאפוסט לליובאוויטש וקבלו על עצמם את נשיאותו של [[אדמו"ר הריי"צ]].

===חב"ד ליאדי===
{{ערך מורחב|חסידות ליאדי}}
מייסד החצר היה רבי [[חיים שניאור זלמן שניאורסון (בן אדמו"ר הצמח צדק)|חיים שניאור זלמן שניאורסון]].

כאשר נסע לעיירה [[ליאדי]] בקשו ממנו החסידים ששהו בעיירה שינהג באדמו"רות ויהיה להם לרבי, ואך רבי [[חיים שניאור זלמן שניאורסון|חיים שניאור זלמן]] הסכים לכך והחל לנהוג שם בנשיאות, כשהגיע לשם אמר {{ציטוטון|ודור רביעי ישובו הנה}}{{הערה|היה דור רביעי לאדמו"ר הזקן שהתיישב ב[[ליאדי]]}}.

חסידות [[חב"ד ליאדי]] התקיימה במשך שני דורות, במשך ארבעים ושלוש שנה, כאשר בדור השני התפצלה החסידות בין רבי [[יצחק דובער שניאורסון]] (בנו של מייסד הענף רבי [[חיים שניאור זלמן שניאורסון]]) לבין גיסו, רבי [[לוי יצחק מסירטשין]] שחסידותו נקראה "סירטשין ליאדי" לאחר שנפטרו האדמו"רים חזרו רוב חסידי ליאדי ל[[חב"ד ליובאוויטש]] ומקצתם ל[[חב"ד קאפוסט]]. לאחר פטירתם חזרו חלק גדול מחסידיהם לחב"ד ליובאוויטש.

===חב"ד ניעז'ין===
{{ערך מורחב|חסידות ניעז'ין}}
מייסד החצר היה רבי [[ישראל נח שניאורסון (בן אדמו"ר הצמח צדק)|ישראל נח שניאורסון]] בנו של [[הצמח צדק]].

החצר התקיימה במשך כחמש עשרה שנה, משנת [[תרכ"ח]] ועד לשנת [[תרמ"ג]], לאחר פטירתו של רבי [[ישראל נח שניאורסון]] בשנת [[תרמ"ג]] עברו רוב חסידי ניעז'ין ל[[חב"ד קאפוסט]] ומקצתם לליובאוויטש.

==אדמו"רי חב"ד בתקופת הפיצול==

{| class="wikitable" border="1"
! ענף חסידי !! דור ראשון !! דור שני !! שנות החצר !! הערות
|-
|'''[[חב"ד ליובאוויטש]]'''{{ש}}{{ללא גלישה|הענף המרכזי}} || [[אדמו"ר המהר"ש]] - ממשיך דרכו של [[הצמח צדק]] ישב על כיסא אביו בליובאוויטש ([[תרכ"ו]] - [[תרמ"ג]]) || [[אדמו"ר הרש"ב]] ([[תרמ"ג]] - [[תר"פ]]) ||  || בשנת [[תרפ"ג]] - שלוש שנים לאחר תחילת נשיאותו של [[אדמו"ר הריי"צ]], הסתיימה תקופת ההפיצול, כשאחרוני החסידים מהחצרות המקבילות חזרו לליובאוויטש.
|-
|'''[[חב"ד קאפוסט]]''' || מייסד החצר - [[המהרי"ל מקאפוסט]] {{ללא גלישה|(חצי שנה; ניסן [[תרכ"ו]] - חשון [[תרכ"ז]])}} || בנו הראשון: רבי [[שלמה זלמן שניאורסון (נכד אדמו"ר הצמח צדק)|שלמה זלמן שניאורסון]] (קאפוסט, [[תרכ"ז]] - [[תר"ס]]){{ש}}{{שורה אחת|בנו השני: רבי [[שלום דובער שניאורסון (מרציצה)|שלום דובער שניאורסון]] (רצ'יצ'ה, [[תרמ"ג]] - [[תרס"ט]]){{ש}}בנו השלישי: רבי [[שמריה נח שניאורסון]] (בברויסק, [[תרס"ט]] - [[תרפ"ג]])}} || {{ללא גלישה|[[תרכ"ו]] - [[תרפ"ג]]}} (57 שנים) || בין השנים תרכ"ו - תרמ"ג התקיימה חצר אחת {{טקסט מוקטן|(קאפוסט)}}, בין השנים תרמ"ג-תרס"ט התקיימו במקביל שלושה חצרות לסירוגין {{טקסט מוקטן|(קאפוסט, רצ'יצ'ה ובברויסק)}}{{הערה|קאפוסט ורצ'יצ'ה כיהנו במקביל בשנים תרמ"ג - תרס"ט, רצ'יצ'ה ובברויסק כיהנו במקביל בשנים תר"ס-תרס"ט. רבי שלום דובער מרציצה - כיהן בחצי השני של כהונת אחיו רבי שלמה זלמן והתנהלו כשני חצרות מקבילות, ולאחר ששלמה זלמן נפטר - כיהן האח השלישי שמריה נח בחצר נוספת מקבילה לרצ'יצ'ה.}}, ובין השנים תרס"ט - תרפ"ג התקיימה רק חצר אחת {{טקסט מוקטן|(בברויסק)}}.
|-
|'''[[חב"ד ליאדי]]''' || מייסד החצר - רבי [[חיים שניאור זלמן שניאורסון (בן אדמו"ר הצמח צדק)|חיים שניאור זלמן שניאורסון]] ([[תרכ"ז]] - [[תר"מ]]) || בנו: רבי [[יצחק דובער שניאורסון (נכד אדמו"ר הצמח צדק)|יצחק דובער שניאורסון]] (ליאדי, [[תר"מ]] - [[תר"ע]]){{ש}}חתנו: רבי [[לוי יצחק מסיראטשין (חתן בן אדמו"ר הצמח צדק)|לוי יצחק גוטרמן]] (סירטשין-ליאדי, [[תר"מ]] - [[תרס"ה]]) || [[תרכ"ז]] - [[תר"ע]] (43 שנים) || רבי יצחק דובער ורבי לוי יצחק כיהנו במקביל בחצרות נפרדות.
|-
|'''[[חב"ד ניעז'ין]]''' || מייסד החצר - רבי [[ישראל נח שניאורסון]] ([[תרכ"ח]] - [[תרמ"ג]]) || || {{ללא גלישה|[[תרכ"ח]] - [[תרמ"ג]]}} (15 שנים) || החסידות לא המשיכה להתקיים לאחר פטירת המהרי"ן, לאחר סירובם של בניו וחתניו לכהן כאדמו"רים.
|}

==היחסים בין החצרות==
היחס בין החצרות לווה במחלוקת שעיקרה היה בין חב"ד ליובאוויטש לקאפוסט.

מסופר שבאחת הפעמים הגיע חסיד קאפוסט לאדמו"ר המהר"ש ועשה לו סימן של ניצחון, בתגובה הסתכל עליו [[אדמו"ר המהר"ש]] ואותו חסיד נהיה משותק כל ימיו, לא הועילו כל התחנונים של המשפחה החסיד נשאר משותק כל ימיו{{מקור}}.

בין היחסים המתוחים שהיו לליובאוויטש עם קאפוסט ניתן למנות את האיסור שהוציאו רבותינו נשיאינו על קריאה בספר [[תורה אור]] מכיון שהוא הודפס ב[[קאפוסט]]{{מקור}}, כמו כן [[חסידי חב"ד]] הקפידו שלא ללמוד בספר [[דרך מצוותיך]] מכיוון שהודפס לראשונה על ידי [[חב"ד קאפוסט|קאפוסט]]{{מקור}}. 

וכן היה איסור וקפידה על הלומדים בספרים של אדמו"רי קאפוסט{{מקור}}, כמו כן גם חסידי קאפוסט היו נוהגים לשרוף ספרי חסידות שהיו שייכים לליובאוויטש, בין השאר טענו ש[[אדמו"ר המהר"ש]] זייף את המכתבים שבהם כתב [[אדמו"ר הצמח צדק]] שהוא צריך להיות האדמו"ר. שיא המשבר בין ליובאוויטש לקאפוסט היה כאשר בשנת [[תרע"ב]] האדמו"ר מקאפוסט רבי [[שמריהו נח שניאורסון]] הורה לחסידיו לפרוש מ[[כולל חב"ד]] שהיה נתון לשליטתם של חסידי ליובאוויטש, ולפתוח כולל חדש שנקרא [[כולל חב"ד המיוחד]].
 
כאשר נפטר אחיו של [[אדמו"ר המהר"ש]] רבי [[יהודה לייב שניאורסון|יהודה לייב]] מקאפוסט הוא שיגר מכתב לבנו, רבי [[שמריהו נח שניאורסון|שמריהו נח]], במכתב קרא אדמו"ר המהר"ש לרבי [[שמריהו נח שניאורסון|שמריהו נח]] לגמור את המחלוקת ולהשכין את השלום בחב"ד{{הערה|ראה [[ספר התולדות אדמו"ר המהר"ש]] עמ' 35}}.

==סוף הפיצול והתאחדות עם ליובאוויטש==
במרוצת השנים ענפיה השונים של [[חסידות חב"ד]] החלו להיעלם, הענף הראשון שנעלם היה של [[חב"ד ניעז'ין]], הענף שרד רק כ-15 שנה משנת [[תרכ"ח]] ועד לשנת [[תרמ"ג]] ומיד לאחר פטירתו של מייסדו, רבי [[ישראל נח שניאורסון]] ב[[י"ז ניסן]] [[תרמ"ג]] עברו רוב חסידיו ל[[חב"ד קאפוסט]].

לאחר פטירת מייסד חסידות [[חב"ד ליאדי]] רבי [[חיים שניאור זלמן שניאורסון]] בשנת [[תרס"ה]] התפצלה החסידות בין בנו רבי [[יצחק דובער שניאורסון]] לבין חתנו רבי [[לוי יצחק מסירטשין]]. הענף החסידי סירטשין ליאדי שרד זמן קצר ממש, ורוב חסידי סירטשין ליאדי עברו לחב"ד ליובאוויטש. ולאחר שהגיע הקץ על חסידות ליאדי רוב חסידיו התפזרו בין ליובאוויטש ו[[קאפוסט]].

לאחר ששני החצרות [[חב"ד ליאדי]] ו[[חב"ד ניעז'ין]] נעלמו נשארו איפה רק חב"ד ליובאוויטש ו[[חב"ד קאפוסט]]. אך בשנת [[תרפ"ג]] כשהאדמו"ר רבי [[שמריהו נח שניאורסון]] מקאפוסט נפטר הוא כתב בצוואתו שימנו את אחד מנכדיו לאדמו"ר במקומו, אך בפועל הבקשה לא קוימה ו[[חב"ד קאפוסט]] חדלה מקיומה, וכך כל [[חסידי קאפוסט]] נהפכו למקושרים ל[[אדמו"ר הריי"צ]] וחזרו לליובאוויטש.

==חסידות אוורוטש ==
{{ערך מורחב|חסידות אוורוטש}}
בן נוסף של אדמו"ר הצמח צדק, האדמו"ר רבי [[יוסף יצחק שניאורסון (בן אדמו"ר הצמח צדק)|יוסף יצחק]], הקים, בהשפעת חמיו ודודו הרב [[יעקב ישראל מטשערקאס]] (ה"צ'רקאסר"), עוד בחיי אביו חצר בעיירה אוורוטש, בשנת תרי"ט. אך החסידות התנהלה בסגנון [[חסידות צ'רנוביל|חסידויות צ'רנוביל]] ולא בדרכה של חסידות חב"ד{{הערה|1= ציטוט מ[[בית רבי (ספר)]], חלק ג', דף ט"ו, עמוד א': {{ציטוטון|אח"כ בקשוהו במדינת וואהלין להיות להם לרב כדרך רבני פולין}} ובחלק ג' עמוד ט"ו: {{ציטוטון|הנהגת רבנותו הי' כדרך רבני פולין}} {{!}} מ[https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=12184&st=&pgnum=3 הקריאה והקדושה כסלו תש"ה]: {{ציטוטון|כשהיה בן שלושים ושש שנה בשנת תרי"ט הכריחו כ"ק חותנו אדמו"ר המפורסם כבוד קדושת שם תפארתו מרנא ורבנא ר' יעקב ישראל מטשערקאסס.. לקבל עליו הנשיאות בהנהגת ובהדרכת מקוריו היושבים בווהאלין .. מושובו בעיר אוורוטש פלך זיטאמיר, הוא כ"ק אדמו"ר מוהרייצ הוא דור רביעי לנשיאי חסידי טשרנאביל}} ובהערה: {{ציטוטון|א. אדמו"ר הרה"ק ר' מנחם נחום ב. אדמו"ר ההר"ק ר' מרדכי ג. אדמו"ר הרה"ק ר' יעקב ישראל..}}. אדמו"ר הריי"צ מונה את רבי יוסף יצחק כאחד מבני [[אדמו"ר הצמח צדק]] שישבו על כסאו במקומות שונים לאחר פטירתם אביהם ([[הקריאה והקדושה]], [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=12182&st=&pgnum=7 תשרי תש"ה, מדור "זכרון זכות אבות - י"ג תשרי"]) כמו כן הוא מכונה בשלשלת היחס בתואר "כ"ק אדמו"ר".}}{{הערה|שם=כדרך_פולין|1=אם כי בפני כמה ממקורביו נהג בכמה ממנהגי חב"ד. ראה למשל: [[בית רבי (ספר)]], עמוד קכ"ג: "הנהגת רבנותו הייתה כדרך רבני פולין אך בפני יחידי סגולה היה אומר גם דברי חסידות - היינו תורת חב"ד"}}. 

את מקומו של רבי יוסף יצחק לאחר פטירתו מילא בנו האדמו"ר רבי [[נחום דובער שניאורסון]], שנפטר ב[[ח' בטבת]] [[תרנ"ו]]{{הערה|1=לגבי נחום דובער שניאורסון כתוב ב[[בית רבי (ספר)]], חלק ג' דף ט"ו עמוד ב': {{ציטוטון|שמילא מקומו אחריו}} (אחרי אביו בהנגת חסידות ארווטש כדרך צ'רנוביל ולא בדרך חב"ד). וב[https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=12149&st=&pgnum=3 הקריאה והקדושה טבת תש"ב]: {{ציטוטון|בנו השלישי וממלא מקום אביו באוורוטש כ"ק אדמו"ר חסידא ופרישא כבוד קדושת שם תפארתו מוהר"ר נחום דובער בן הוד כ"ק אדמו"ר הגאון חסידא ופרישא כ"ק שם תפארתו מרנא ר' יוסף יצחק.. נולד בשנת תר"ב בעיר ליובאוויטש והוא בן הזקונים לאביו כ"ק אדמו"ר מוהריי"ץ ודור חמישי לנשיאי טשערנוביל בעיר אוורוטש פלך זיטומיר}} ובהערה: {{ציטוטון|א. אדמו"ר הרה"ק ר' מנחם נחום ב. אדמור ההר"ק ר' מרדכי ג. אדמו"ר הרה"ק ר' יעקב ישראל ד. אדמור הרה"ק מוהריי"ץ}}}}. לאחר פטירתו התפזרו חסידיו בין [[חסידות צ'רנוביל|חסידויות טשרנוביל]] השונות, אך חלקים נוספים עברו לחב"ד{{מקור}}.

ללא קשר להתפצלות - יש לציין שבמשפחת בית הרב היו צאצאים נוספים [[שושלת צ'רקס|שפתחו חצרות נוספות]], כדרך חסידות [[טשרנוביל]]. והם [[חסידות טומושפול]] ו[[חסידות הורנסטייפל]].

==ראו גם==
*[[שושלת צ'רקס]]
*[[חב"ד קאפוסט]]
*[[חב"ד ליאדי]]
*[[חב"ד ניעז'ין]]

{{חצרות}}
{{הערות שוליים}}

[[קטגוריה:אירועים בחסידות]]