עריכת הדף "ליקוטי אמרים - פרק כ"ד"

{{תניא}}

==מבוא לפרק==
ב[[תניא - פרק כ"ג|פרק הקודם]] ביאר [[אדמו"ר הזקן]] את היחוד הנעשה על ידי קיום ה[[מצוות]]. ומבואר שכאשר מקיים אדם את [[רמ"ח מצוות עשה]] נעשה בבחינת [[מרכבה]] ל[[רצון העליון]]. בפרק זה יבואר שכאשר אדם עובר על אחת מ[[שס"ה מצוות לא תעשה]] עובר הוא על הרצון העליון, ויורד לדרגה הכי תחתונה, שיורד למטה מהקליפות.

{{פרק תניא|פרק=כ"ד|טקסט הפרק="וזה לעומת זה הן [[שס"ה מצות לא תעשה]] דאורייתא וכל איסורי דרבנן מאחר שהן נגד רצונו וחכמתו יתברך והפכם ממש הם נפרדים מיחודו ואחדותו יתברך בתכלית הפירוד ממש כמו ה[[סטרא אחרא]] וה[[קליפה]] הנקראת עבודה זרה ואלהים אחרים מחמת הסתר פנים של [[רצון העליון]] כנ"ל. וכן [[שלשה לבושי הנפש]] שמ[[קליפת נוגה]] שב[[ישראל]] שהם [[מחשבה דבור ומעשה]] המלובשים ב[[שס"ה מצוות לא תעשה|שס"ה לא תעשה]] דאורייתא ודרבנן וכן מהות הנפש עצמה המלובשת בלבושיה כולם מיוחדים ממש ב[[סטרא אחרא]] וקליפה זו הנקראת [[עבודה זרה]] ולא עוד אלא שבטלים וטפלים אליה וגרועים ופחותים ממנה מאד כי היא אינה מלובשת בגוף חומרי ויודעת את רבונה ואינה מורדת בו לפעול פעולתה במשלחת מלאכי רעים שלה שלא בשליחותו של מקום ב"ה ח"ו וכמאמר בלעם "לא אוכל לעבור את פי ה'" וגו' ואף שנקרא [[עבודה זרה]] הא קרו ליה אלהא דאלהיא ואינם יכולים לעבור כלל על רצונו יתברך כי יודעים ומשיגים שהוא חיותם וקיומם שיונקים מבחינת [[אחוריים]] ד[[אחוריים]] של [[רצון העליון]] ב"ה המקיף עליהם אלא שיניקתם וחיותם שבתוכם היא בבחינת [[גלות]] בתוכם להחשיב עצמן אלהות והרי זו כפירה באחדותו אבל מכל מקום אינן כופרים וכחשו בה' לגמרי ולומר לא הוא אלא דקרו ליה אלהא דאלהיא דהיינו חיותם וקיומם הנמשך ויורד עליהם מרצונו יתברך ולכן אינן עוברין רצונו ית' לעולם. ואם כן האדם העובר על רצונו יתברך הוא גרוע ופחות הרבה מאד מה[[סטרא אחרא]] ו[[קליפה]] הנקראת [[עבודה זרה]] ואלהים אחרים והוא בתכלית הפירוד מיחודו ואחדותו של הקב"ה יותר ממנה וכאלו כופר באחדותו יותר ממנה ח"ו. וכמ"ש בע"ח שער מ"ב סוף פ"ד שהרע שב[[עולם הזה]] החומרי הוא שמרי הקליפות הגסות כו' והוא תכלית הבירור וכו' ולכן כל מעשה עולם הזה קשים ורעים והרשעים גוברים בו וכו': 

ולכן אמרו רז"ל על פסוק כי תשטה אשתו אין אדם עובר עבירה וכו' דאפי' אשה המנאפת שדעתה קלה היתה מושלת ברוח תאותה לולי [[רוח שטות]] שבה המכסה ומסתיר ומעלים את ה[[אהבה מסותרת]] שב[[נפש האלוקית|נפשה האלהית]] לדבקה באמונת ה' ויחודו ואחדותו ולא ליפרד ח"ו מאחדותו אפילו נוטלים את נפשה ממנה לעבוד עבודה זרה ח"ו ואפילו בהשתחואה לבדה בלי שום אמונה בלב כלל וכל שכן לכבוש היצר ותאות הניאוף שהם יסורים קלים ממיתה ה' ישמרנו וההפרש שאצלה בין איסור ניאוף לאיסור השתחואה לעבודה זרה הוא גם כן [[רוח שטות]] דקליפה המלבשת ל[[נפש האלהית]] עד בחינת [[חכמה]] שבה ולא עד בכלל מפני אור ה' המלובש בחכמה כנ"ל. אבל באמת לאמיתו אפילו [[עבירה]] קלה הרי העוברה עובר על רצון העליון ב"ה והוא בתכלית הפירוד מיחודו ואחדותו יתברך יותר מסטרא אחרא וקליפה הנקראת אלהים אחרים ועבודה זרה ממש ויותר מכל הדברים הנשפעים ממנה בעולם הזה שהם בהמות טמאות וחיות ועופות טמאים ושקצים ורמשים וכמאמר יתוש קדמך פירוש דאף יתוש שמכניס ואינו מוציא שהיא קליפה היותר תחתונה ורחוקה מבחינת ה[[קדושה]] המשפעת בתכלית הריחוק קודמת לאיש החוטא בהשתלשלות וירידת החיות מ[[רצון העליון]] ב"ה וכל שכן שאר בעלי חיים הטמאים ואפילו חיות רעות שכולם אינם משנים תפקידם ופקודתו יתברך שמרה רוחם ואע"ג דאיהו לא חזי כו'. וכמו שנאמר "ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ" וכפירוש רז"ל שאין חיה רעה מושלת באדם אלא אם כן נדמה לה כבהמה. והצדיקים שאין צלם אלהים מסתלק מעל פניהם כל חיות רעות אתכפיין קמייהו כמו שנאמר בזהר גבי דניאל בגוב אריות. ואם כן החוטא ועובר רצונו יתברך אפילו בעבירה קלה בשעת מעשה הוא בתכלית הריחוק מקדושה העליונה שהיא יחודו ואחדותו יתברך יותר מכל בעלי חיים הטמאים ושקצים ורמשים המושפעים מסטרא אחרא וקליפת עבודה זרה ומה שפיקוח נפש דוחה שאר עבירות וגם יעבור ואל יהרג היינו כפירוש חז"ל אמרה תורה חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה ולא משום קלות העבירות וחומרן [תדע שהרי [[שבת]] חמורה ושקולה כעבודה זרה לענין שחיטת מומר לדבר אחד בי"ד סי' ב' מה שאין כן במומר לגילוי עריות ואפילו הכי פיקוח נפש דוחה שבת ולא גילוי עריות אלא דגזירת הכתוב הוא] אלא שלאחר מעשה החטא אם היא מעבירות שאין בהן [[כרת]] ומיתה בידי שמים שאין נפשו האלהית מתה לגמרי ונכרתת משרשה באלהים חיים רק שנפגם קצת דביקותה ואחיזתה בשרשה בחטא זה: [''הגהה: (ולפי ערך וחלוקי בחינת הפגם בנפש ובשרשה בעליונים כך הם חלוקי בחינת המירוק והעונש ב[[גיהנם]] או בעולם הזה לכלל עון וחטא עונש מיוחד למרק ולהעביר הלכלוך והפגם וכן בחייבי מיתה וכרת אין פוגמין כולם בשוה):''] הרי גם [[נפש הבהמית|נפשו החיונית הבהמית]] המלובשים בגופו וכן גופו חוזרים ועולים מה[[סטרא אחרא]] ו[[קליפה]] זו ומתקרבים לקדושת [[נפש האלהית]] המלובשת בהם המאמינה בה' אחד וגם בשעת החטא היתה באמנה אתו יתברך רק שהיתה בבחינת [[גלות]] ממש תוך נפש הבהמית מסטרא אחרא המחטיאה את הגוף ומורידתו עמה בעמקי שאול למטה מטה תחת טומאת הסטרא אחרא קליפת עבודה זרה ה' ישמרנו ואין לך [[גלות]] גדול מזה מאיגרא רמה כו' וכמש"ל דשרש ומקור נפשות כל בית ישראל הוא מ[[חכמה עילאה]] והוא יתברך וחכמתו אחד וכו' והוא כמשל האוחז בראשו של מלך ומורידו למטה וטומן פניו בתוך בית הכסא מלא צואה שאין לך עלבון גדול מזה אפילו עושה כן לפי שעה שהקליפות וסטרא אחרא נקראים קיא צואה כנודע:"}}

==סיכום הפרק==

==צילום דפוס התניא==

==מושגים יסודיים בפרק==
*[[שס"ה מצוות לא תעשה]]
*[[עבודה זרה]]

{{סדרה|הקודם=[[תניא - פרק כ"ג|פרק כ"ג]]|הבא=[[תניא - פרק כ"ה|פרק כ"ה]]}}
[[קטגוריה:ליקוטי אמרים - תניא]]