עריכת הדף "ליקוטי אמרים - פרק י"ד"

{{תניא}}
'''פרק י"ד''' של ספר ה[[תניא]] ממשיך לבאר את דרגתו של ה[[בינוני]]. בפרק זה מבואר שזוהי מדת כל אדם ואחריה כל אדם ימשוך, שאין ביכולת אדם להיות [[צדיק]], אך יכול להיות [[בינוני]]. שזהו לשון השבועה "תהי צדיק ואל תהי רשע", שאף שאינו בבחינת צדיק, יכול שלא להיות רשע שעה אחת לפני המקום.

==מבוא לפרק==

{{פרק תניא|פרק=י"ד|טקסט הפרק="והנה מדת ה[[בינוני]] היא מדת כל אדם ואחריה כל אדם ימשוך שכל אדם יכול להיות בינוני בכל עת ובכל שעה כי הבינוני אינו מואס ברע שזהו דבר המסור ללב ולא כל העתים שוות אלא סור מרע ועשה טוב דהיינו בפועל ממש ב[[מעשה דבור ומחשבה]] שבהם הבחירה והיכולת והרשות נתונה לכל אדם לעשות ולדבר ולחשוב גם מה שהוא נגד תאות לבו והפכה ממש כי גם בשעה שהלב חומד ומתאוה איזו תאוה גשמיית בהיתר או באיסור ח"ו יכול להתגבר ולהסיח דעתו ממנה לגמרי באמרו ללבו אינני רוצה להיות רשע אפילו שעה אחת כי אינני רוצה להיות מובדל ונפרד ח"ו מה' אחד בשום אופן כדכתיב עונותיכם מבדילים וגו' רק אני רוצה לדבקה בו נפשי רוחי ונשמתי בהתלבשן בשלשה לבושיו יתברך שהם [[מעשה דבור ומחשבה]] בה' ותורתו ומצותיו מ[[אהבה מסותרת]] שבלבי לה' כמו בלב כללות ישראל שנקראו אוהבי שמך ואפילו קל שבקלים יכול למסור נפשו על קדושת ה' ולא נופל אנכי ממנו בודאי אלא שנכנס בו [[רוח שטות]] ונדמה לו שב[[עבירה]] זו עודנו ביהדותו ואין נשמתו מובדלת מאלהי ישראל וגם שוכח אהבתו לה' המסותרת בלבו אבל אני אינני רוצה להיות שוטה כמוהו לכפור האמת. מה שאין כן בדבר המסור ללב דהיינו שיהא הרע מאוס ממש בלב ושנאוי בתכלית שנאה או אפילו שלא בתכלית שנאה הנה זה אי אפשר שיהיה באמת לאמיתו אלא על ידי גודל ותוקף האהבה לה' בבחינת [[אהבה בתענוגים]] להתענג על ה' מעין עולם הבא. ועל זה אמרו רז"ל "עולמך תראה בחייך" כו' ואין כל אדם זוכה לזה כי זהו כעין קבול שכר וכדכתיב "עבודת מתנה אתן את כהונתכם" וגו' כמו שמבואר במקום אחר. ולכן אמר איוב "בראת צדיקים" וכו' וכדאיתא ב[[תיקונים]] שיש בנשמות ישראל כמה מיני מדרגות ובחינות. חסידים גבורים המתגברים על יצרם מארי תורה נביאים כו' צדיקים כו' עיין שם: 

ובזה יובן כפל לשון השבועה "תהי צדיק ואל תהי רשע" דלכאורה תמוה כי מאחר שמשביעים אותו תהי צדיק למה צריכים להשביעו עוד שלא יהיה רשע. אלא משום שאין כל אדם זוכה להיות [[צדיק]] ואין לאדם משפט הבחירה בזה כל כך להתענג על ה' באמת ושיהיה הרע מאוס ממש באמת ולכן משביעים שנית אל תהי רשע על כל פנים שבזה משפט הבחירה והרשות נתונה לכל אדם למשול ברוח תאותו שבלבו ולכבוש יצרו שלא יהיה רשע אפילו שעה אחת כל ימיו בין בבחינת סור מרע בין בבחינת ועשה טוב ואין טוב אלא [[תורה]] דהיינו [[תלמוד תורה]] שכנגד כולן. אך אף על פי כן צריך לקבוע לו עתים גם כן לשית עצות בנפשו להיות מואס ברע כגון בעצת חכמינו ז"ל "אשה חמת מלאה צואה" כו'. וכהאי גוונא. וכן כל מיני מטעמים ומעדנים נעשים כך חמת מלא כו'. וכן כל תענוגי עוה"ז החכם רואה הנולד מהן שסופן לרקוב ולהיות רמה ואשפה וההפך להתענג ולשמוח בה' על ידי [[התבוננות]] ב[[גדולת א"ס ב"ה]] כפי יכולתו אף שיודע בנפשו שלא יגיע למדרגה זו באמת לאמיתו כי אם בדמיונות אף על פי כן הוא יעשה את שלו לקיים את השבועה שמשביעים תהי צדיק וה' יעשה הטוב בעיניו. ועוד שההרגל על כל דבר שלטון ונעשה טבע שני. וכשירגיל למאס את הרע יהיה נמאס קצת באמת וכשירגיל לשמח נפשו בה' על ידי [[התבוננות]] ב[[גדולת ה']] הרי ב[[אתערותא דלתתא]] [[אתערותא דלעילא]] וכולי האי ואולי יערה עליו רוח ממרום ויזכה לבחינת [[רוח]] משרש איזה צדיק שתתעבר בו לעבוד ה' בשמחה אמיתית כדכתיב "שמחו צדיקים בה'" ותתקיים בו באמת השבועה שמשביעים תהי צדיק:"}}

==סיכום הפרק==

==צילום דפוס התניא==

==מושגים יסודיים בפרק==

{{סדרה|הקודם=[[תניא - פרק י"ג|פרק י"ג]]|הבא=[[תניא - פרק ט"ו|פרק ט"ו]]}}
[[קטגוריה:ליקוטי אמרים - תניא]]