עריכת הדף "פנחס טייץ"

{{בעבודה}}
הרב '''מרדכי פינחס טייץ''' ([[ח' בתמוז]] [[תרס"ח]], 7 ביולי 1908 - [[ד' בטבת]] [[תשנ"ו]], 26 בדצמבר 1995) היה [[רב]] אמריקאי, רבה של העיר אליזבת, שבניו ג'רזי. חבר נשיאות [[אגודת הרבנים דארצות הברית וקנדה]], גזבר "[[עזרת תורה]]" ומראשי ועד ההצלה.
==תולדות חיים==
נולד ב[[סובאט]] שב[[לטביה]] למשפחה בת תשעה בנים ובנות. אמו שיינע סירא הייתה בתו של רבי [[משה מישל שמואל שפירא]] מ[[רוגובה (ליטא)|רוגובה]], ואביו הרב [[אברהם בנימין טייץ]], היה אחיו של הרב [[אליהו עקיבא רבינוביץ']] מ[[פולטבה]], וגדל כילד יתום אצל דודו [[האדר"ת]]. בהיות פינחס בן שש נאלצו הוריו להימלט ממקום מגוריהם והמשפחה התגוררה בין השנים [[1914]]–[[1917]] בבית הדוד הרב עקיבא רבינוביץ' עד פטירתו. המשפחה נשארה בפולטבה, והאב מילא את מקום אחיו ברבנות, עד [[1921]], אז שבה המשפחה ללטביה. פינחס למד ב[[ישיבת פוניבז' (ליטא)|ישיבת פוניבז']] במשך שנתיים ואחריהן שנה נוספת בישיבה ב[[ריגה]] [[עיר בירה|בירת]] לטביה. ב-[[1924]] נסע ללמוד ב[[ישיבת כנסת ישראל (סלובודקה)|ישיבת סלובודקה]], בה כונה "פינחס ריגער". אביו לא איפשר לו לעלות עם חלק מתלמידי הישיבה ל[[ישיבת כנסת ישראל (חברון)|סניף הישיבה בחברון]], לאחר שבתו יונה עלתה עם בעלה שלמה בקרמן ל[[חיפה]], ובנו דב יוסף (רבינא) ואשתו רוחמה עלו והתיישבו ב[[חדרה]]. במחלוקת שהתפתחה בסלובודקה סביב רבנותו של הרב [[יוסף זוסמנוביץ]] "הירושלמי", צידד טייץ ברב זוסמנוביץ, בניגוד לעמדת רבי [[יצחק אייזיק שר]], שהייתה עמדתה הרשמית של הישיבה.

פעל רבות לבחירתו של [[מרדכי דובין]], חברו לספסל הלימודים בריגה, ל[[סאימה]] הלטבי. הוא חבר לחבר הסאימה [[שמעון ויטנברג]], וליו"ר [[אגודת ישראל]] בלטביה [[אביגדור בלשאנק]] בפעילות למען בחירתו של דובין. בשנים שלאחר בחירתו סייע לדובין בעניינים רבים בקהילה היהודית והתמנה כמזכיר אגודת ישראל בלטביה. הוא ערך בריגה עיתון בשם "אונזער שטימע" (קולנו).

ב[[שנות ה-30 של המאה ה-20]] נסע ל[[דווינסק]] בה הכיר את הרב [[יוסף רוזין]] "הרוגאצ'ובר", שחלק מספריו ראו אור על ידו{{הערה|צפנת פענח כללי התורה והמצות חלק שלישי, ליקוטים מספרי הצפנת פענח וצפנת פענח על [[בבא מציעא]].}}. הוא עזר לאביו לייסד ישיבה ב[[ליבנהוף]].

ב-[[1932]] נסע עם הרב [[אליהו מאיר בלוך]] למסע התרמת כספים ב[[אמריקה הצפונית]] עבור [[ישיבת טלז]], הרב בלוך פגש בו בחתונת אחותו בה נאם, והחליט לגייס את כשרונו לטובת הישיבה. בהגיעם ל[[ארצות הברית]] סיירו בקהילות רבות, טייץ הצעיר הביע את דעותיו בדבר חובות הרבנים באמריקה לדעתו, ודעותיו שעוררו את רוגזם של כמה מבני הדור הוותיק, הביאו את מזכירות [[אגודת הרבנים]] לשלוח לו מכתב נזיפה ולהשיב לו את דמי החבר ששילם. בינואר [[1935]] נישא לבתיה (בסי) בתו של רבה המנוח של הקהילה האורתודוקסית ב[[אליזבת, ניו ג'רזי]], הרב [[אלעזר מאיר פרייל]] שנפטר שנתיים קודם לכן, והתמנה לפי צוואת חותנו, כרב על מקומו הריק. בני הזוג נסעו לאירופה לסיור היכרות עם הוריו של הרב טייץ וחזרו לארצות הברית, הם שלחו להוריו אשרות כניסה וכרטיסי טיסה לארצות הברית והצליחו להציל אותם, דרך [[איטליה]], לפני פרוץ [[מלחמת העולם השנייה]].

הוא כונן באליזבת מערכת חינוך [[יהדות אורתודוקסית|אורתודוקסית]] שכללה בית ספר לבנים ולבנות וישיבה. שנה לאחר מינויו נקרא לשוב לשורות "אגודת הרבנים" והצטרף אליה. הוא ראה ב[[עם הארץ|'עם הארץ'ות]] אם כל חטאת, וגרס כי אם ערך לימוד התורה יעלה בארצות הברית, הוא יהווה חיסון בפני הרפורמה, יותר ממתקפות חוזרות ונשנות ובדרך כלל חסרות תכלית מול רבנים רפורמים וקונסרבטיבים. הוא התמנה כיו"ר הוועד המנהל של אגודת ישראל בארצות הברית, ופעל במסגרתה בשיתוף פעולה עם ידידו הרב [[יחיאל מיכל פיינשטיין]].

עד [[1953]] כונן את מוסדות הקהילה, ודאג לבניית בית כנסת חדש, ובנינים חדשים לבתי הספר ולתלמוד התורה והישיבה הקהילתיים בקמפוס שנקרא "[[המרכז לחינוך יהודי]]" (JEC) {{אנ|Jewish Educational Center}}.

עם הקמת מדינת ישראל ראה בתקופה עת מבחן ליהדות החרדית וניסה לפעול למען איחוד בין כל המפלגות הדתיות בישראל, איחוד שלא התממש. הוא התנגד לקביעת יום צום לזיכרון אימי השואה, והציע לקבוע את [[יום השואה]] בל"ב בעומר, יום לפני [[ל"ג בעומר]], במטרה להעבירו מחודש ניסן בו נאסרה האבלות לפי המסורת.

ב-[[1965]] נסעו בני הזוג טייץ לביקור ראשון ב[[מוסקבה]] שמעבר ל[[מסך הברזל]]. הם התמידו בשנים הבאות בביקורים אלו, יצרו קשר עם יהודים, ודיווחו בארצות הברית על מצב היהדות ב[[רוסיה הסובייטית]]. הרב טייץ הדפיס [[אלמנך|אלמנכים]] וחומרי הסברה יהודיים והגניב אותם לרוסיה. הוא הקים למטרה זו ארגון בשם "מהיר": מפעל הצלת יהודי רוסיה. הארגון סיפק טליתו ותפילין, מזוזות וסידורים למבקשים בברית המועצות.

===דף השבוע===
החל בינואר [[1953]] הגיש הרב טייץ תוכנית שבועית ברדיו [[WEVD]] {{אנ|WEVD}} הסוציאליסטי, בשם "דף השבוע" ובה לימד דף מן [[התלמוד הבבלי]]. השיעור הועבר ב[[יידיש]] בתקווה ששמיעת השפה תעורר זכרונות בקרב יהודים שהתרחקו מהמסורת ושפת אמם תזכיר אותה להם. חוגים שמרניים ביקרו את השימוש במדיה המודרנית לצרכים אלו, אך הרב טייץ זכה לגיבוי מהרבנים: [[משה פיינשטיין]], [[יצחק אייזיק הלוי הרצוג]], [[מנחם מנדל שניאורסון]], [[יוסף שלמה כהנמן]], [[יחיאל יעקב וינברג]] ו[[אליעזר סילבר]]. בשלב מסוים העלה הרב טייץ רעיון חדש, להקליט את שיעוריו על תקליטים, אך מגבלת הזמן גרמה לכך שיצאו רק 12 תקליטים בסדרה זו והרעיון נגנז. לפי הערכה של גוף ממשלתי, האזינו בשנות ה-50 לתוכנית זו 200,000 איש מדי שבוע.

בראשית [[שנות ה-60 של המאה ה-20]] הקליט שיעורי תלמוד עבור [[קול ציון לגולה]]; שידורים אלו נקלטו גם באירופה וב[[ברית המועצות]]. 

שיעורי דף השבוע הועברו על ידי הרב טייץ במשך 35 שנים, החל בשנת [[1980]] החליף אותו לעיתים בנו.

===מרכז הרבנים===
ב-[[1981]], לאחר שקריאותיו החוזרות ונשנות לחברי [[אגודת הרבנים]] לפתוח את שורות הארגון לרבנים צעירים ילידי אמריקה, נענו בשלילה. הקים הרב טייץ בשיתוף עם רבי [[יעקב קמינצקי]], ידידו מתקופת לימודיו בסלובודקה, איגוד רבנים חדש בשם "מרכז הרבנים". הם זכו לגיבוי בכתב מהרבנים [[יעקב ישראל קניבסקי]] ו[[אלעזר מנחם מן שך]], "[[גדול הדור|גדולי הדור]]" ה[[ליטאים (זרם)|ליטאים]] בישראל. פעילות המרכז העיקרית הייתה להפנות אברכי [[כולל אברכים|כוללים]] לאחר מספר שנות לימוד, להפצת תורה בפריפריה, בתפקידי הוראה ובתפקידי רבנות. מרכז הרבנים נסגר לאחר שנות פעילות מועטות.

==הקשר עם חב"ד==

{{הערות שוליים}}