עריכת הדף "דוד צבי הילמן"

הרב דוד צבי הילמן בן ר' אשר ומרים דבורה הילמן. אימו היא ביתו של הרב [[יהושע דוברסקין]] ורעייתו מרת מוסיא בת הרב [[דוד צבי חן]].

==תולדות חיים==
נולד כחודשיים אחר פטירת הרב [[דוד צבי חן]] ונקרא על שם סבו<ref>דודו הרב [[שלום שלמה שניאורסון]] שהיה נשוי גם כן לבתו של הרד"צ חן, היה אחיו של רבי [[לוי יצחק שניאורסון]] אביו של הרבי.</ref>. 

אביו שהיה חסיד של הרבי מהוריי"צ התייעץ עם הרבי בשנת תרצ"ז אודות אופני חינוכו של הילד דוד צבי, והרבי<ref>אגרות קודש אדמו"ר מהוריי"צ ח"ד ע' ב-ג. </ref> כותב<ref>יתכן כמענה על השאל האם יכול לשולחו לללמוד בישיבת פאנוויז במקום בישיבת חב"ד.</ref>: אם כי כל הדברים האמורים במכתבו וטעמיהם נכונים המה, אבל עיקר העקרים היא ההדרכה הטובה ולתת מזון להרגש החסידותי הנוזל בדמי עורקיו. - היינו כבן למשפחה חב"דית מפוארת כל כך מהראוי שימשיך ללמוד בישיבות חב"ד.

בשנת תש"ח ביקש אביו אצל הרבי לכתוב אל בנו, ומענה של הרבי הוא<ref>אגרות קודש שלו ח"ב ע' רפ. </ref>: כשתהי' הזדמנות הראוי' אכתוב לבנו שי' ביחוד, ולעת עתה מטובו לפרוש שלומו. 

בצעירותו ביקר הרבה המשפיע הרב [[חיים שאול ברוק]] .בצעירותו ישיבת פוניבז', ונמנה עם עשרים הבחורים הראשונים שלה.

היה תלמיד של הגאון הרב [[חיים נאה]] שאף מצטט אותו בכבוד גדול<ref>שיעור מקוה (ירושלים תשי"א) עמ' קסח "העירני ע"ז ידידי הב' החו"ב נפלא עדיו לגאון מו"ה דוד צבי הילמן שליט"א" </ref>, ואף כתב לו מכתבי ידידות, אך כשחש שסטה מדרך חסידות חב"ד לדרך המתנגדים, גער בו שאין דרך חסידים לדבר בשבח ובמעלות עצמו.

עם השנים התקרב יותר ויותר לחוגי ה[[חזון איש]] ועזב את דרך החסידות ואף נהפך להיות שונא לדרך החסידים.

הרבי התבטא עליו ועל הרב שלמה ברמן שכואב לו שיהודי שמגיע מגזע חסידים לא לומד חסידות.

היה בעל כשרונות גדולים ונחשב לחריף ובקי עצום. אך עיקר כוחו וגדולתו של בההדרת כת"י ובענייני גרסאות ומנהגים ולשונות ספרים וכדומה. היה נוהג להגיה מסברא ולהשלים חסרונות שנשמטו מפני הדומות. היינו ששני משפטים סמוכים המסתיימים באותה מילה, המעתיק/מדפיס השמיט בשגגה אחד מהם, בד"כ מפני שהדמיון הטעהו לחשוב במבט ראשון שמשפט אחד שנכפל יש לפניו, וכך דילג עליו הבחור הזעצער הלאה, והרבה הגהה מפני סברתו.

על אף שזנח דרך החסידים, יש אומרים ששמר על נוסח התפלה של אדמו"ר הזקן.

נפטר ב-כ"ז באלול תש"ע.

==הוצאה לאור==
בתשי"ג, בהיותו בן 27, הוציא הילמן את הספר "[[אגרות בעל התניא ובני דורו]]", המכיל את "כל האיגרות, התשובות והתעודות, שיש להן שייכות לאדמו"ר הזקן, בין שנכתבו על ידו ובין שנכתבו על ידי בני דורו אליו או אודותיו". הוא כתב שם כי בשל יוקר הדפוס נבצר ממנו להוציא את החלק השני, שהיה אמור לכלול עניינים נוספים הקשורים בבעל התניא, ובהם פסקי הלכה שלו וכן השמטות של מספר סימנים בשולחן ערוך הרב. הספר בנוי בעיקרו ובכללו על הארכיון של האדמו"ר הרב ברב"ש נכדו של האדמו"ר מוהרש"נ מבאברויסק.

עבודה גדולה ומדעית עשה בספרו זה, אבל הוא בנוי בעיקר על חומר שהי' לפניו בארכיון ברב"ש, ולא הוצרך לחטט בספריות. 


בתחילת שנות הלמדס' נקרא על ידי הרב [[שבתי פרנקל]] לעמוד בראש המערכת שההדירה והוציאה את משנה תורה לרמב"ם במהדורה חדשה, ובמשך כארבעים שנה התווה את דפוסי פעילותה. הילמן ערך גם את ספר המצוות לרמב"ם שבהוצאה זו. 

על פי החלטו הוחרם שמו של הרבי בכל סדרת רמב"ם מהדורת פרנקל, אך הרבי מאוד אהב את עבודתו, והגה בהוצאה זו וציין לה רבות, מספרים שספר זמנים הגיע לרבי לפני חג הפסח, והרבי התבטא שהספר גרם לו ל"ליכטעקע פסח" (פסח מואר).

כמו ערכים באנציקלופדיה התלמודית, בהם: הפרשת תרומות ומעשרות, הפרשת חלה, חציצה, טעמים, כתובה, כתובת בנים דכרין, וכתובת יבמין.

==[[הגניזה החרסונית]]==
בחלקו האחרון של הספר [[אגרות בעל התניא ובני דורו]] עוסק ב[[גניזה החרסונית]]. הילמן עסוק בהפרכת מהימנותם של המסמכים. טענותיו הועלו בפני הרבי שהאריך לענות עליהן בכמה מכתבים.

הילמן, שעזב בצעירותו את חסידות חב"ד, ראה צורך להצדיק את עזבתו, וגרס מלחמה ברבי, וכל מענותיו של הרבי אליו הביא אותו להוסיף ולגדף, ועל כן הרבי פסק מלענות לו<ref>צריך להוסיף המקור, באג"ק שהרבי כותב שזאת הסיבה שפסק לענות לו.</ref>.

כנ"ל, סוגיית הגניזה החרסונית פיתחה אצלו רגש של מלחמה של ממש נגד הרבי, ואף שנים לאחר מכן, לא נרגע וקידש את המלחמה ברבי על רקע מעשה זה.

כאשר ביקשו ממנו לפרסם בקובץ אור ישראל ממונסי שנערך על ידי הרב [[גדליה אובערלנדער]] ומכניס גם מחסידי מחב"ד, התבטא שאינו יכול לשתתף בו שכן זה יותר מדאי חב"די עבורו.

{{הערות שוליים}}