עריכת הדף "זלמן לייב אסטולין"

החסיד הרב זלמן-לייב אסטולין נולד לאביו ר' יעקב יצחק ע"ה ולאמו שרה ע"ה בעיירה הקטנה שומיאץ' (הסמוכה לעיירה חאסלאוויטש) בבילורוסיה, בשנת תרע"ג.

ר' זלמן היה סמל של חסיד, מופשט מהעולם ומהנאותיו.

==שנות צעירותו==

בעת לידתו נפטרה עליו אמו מרת שרה ע"ה. אביו הר"ר יעקב יצחק לא יכול היה לגדלו לבדו, ולכן מסר אותו לאחות אמו - מרת גיסא בריינא. זו גידלה אותו יחד עם בעלה הרה"ח ישראל נח אסטולין בעיירה שומיאץ בה התגוררו. כיוון שלא היו להם ילדים משלהם, לכן השקיעו רבות בחינוכו של האחיין היתום. ר' זלמן לייב אימץ לעצמו את שם המשפחה של דודו, ומכאן ואילך נקרא שמו "אסטולין". 

רק לעיתים נדירות ראה ר' זלמן לייב את אביו.

את שנות ילדותו עשה בעיירת הולדתו שרוב תושביה לא היו חסידים ומיעוטם חסידי קאפוסט. אביו, ר' יעקב יצחק, היה מחסידי אדמו"ר מהרי"ד מקאפוסט (בעל "סידור מהרי"ד") והעניק לזלמן-לייב חינוך ברוח חסידית. עם זאת, כשבגר קצת לא נשלח ללמוד ב[[תומכי תמימים]], אולי משום שהאווירה בעיירה לא היתה מספיק חסידית. 

כשהחלה המהפכה הקומוניסטית הוריו מאמציו של ר' זלמן לייב, שהיו חסידי קאפוסט, לא הסכימו לשלחו לבית ספר בו מלמדים כפירה. כיוון שהיה ילד מאומץ, קל היה להורים להערים מהשלטונות את עובדת קיומו. 

במקום ללכת ללמוד בבית ספר כמו שאר בני גילו, החל ללמוד אצל רב העיירה הרב דוד אליהו הכהן. הרב, שהיה בשנות התשעים לחייו, היה סגי-נהור, ולימד את ר' זלמן לייב בעל פה. 

לאחר פטירתו של הרב כהן, בעת שר' זלמן לייב היה בן 13 לערך, החל ללמוד אצל ממלא מקומו ברבנות העיירה, הרב אדלשטיין שהיה מתלמידיו של רבי חיים מבריסק. ר' זלמן לייב שלמד כמה שנים רצופות גמרא מתוך הבנה מעמיקה, המשיך ללמוד אצל הרב אדלשטיין בעמקות גדולה, את מפרשי הגמרא. כתמורה לימד ר' זלמן לייב את ילדי משפחת אדלשטיין גמרא, רש"י ותוספות. 

במשך ארבע שנים למד ר' זלמן לייב עם הרב אדלשטיין, כאשר כל משך זמן הלימוד היה ר' זלמן לייב עומד על רגליו. בתקופה זו סיימו ללמוד יחד את כל הש"ס. 

לאחר ארבע שנות לימוד, עלה הרב אדלשטיין לארץ הקודש. קודם שעלה, הציע לר' זלמן לייב למלאות את מקומו כרב העיירה. ר' זלמן לייב שהיה אז כבן 17 בלבד, כבר נחשב לבקי, חריף וגאון גדול ואף כונה "העילוי משומיאץ". אולם ר' זלמן לייב סירב לבקשתו של ידידו. 

==במוסקבה==

לאחר שמורו ורבו עזב לארץ הקודש, נדד ר' זלמן-לייב למוסקבה, שם חי בשכונת מארינא רושצ'א ולמד בבית-הכנסת המקומי. עבד מעט לפרנסתו כשומר במפעל, אך את רוב שעות היממה הקדיש ללימוד התורה. בתקופה זו התקרב מאוד אל החסידים שהכיר וצעד אחר צעד החל לנהוג ב[[פורטל:מנהגי חב"ד]]. הוא החל ללמוד חסידות, השתתף [[התוועדות|בהתוועדויות]] והתדבק לגדולי החסידים בימים ההם. ברבות הימים הפך לחסיד נלהב. 

באותן שנים מילא את כרסו בש"ס ובפוסקים, עד שזכה לקבל 'סמיכה' מגדולי הרבנים של אותה תקופה, ביניהם הרב יצחק-אייזיק קראסילשציקוב, שכיהן כאב"ד בעיר האדיטש ולאחר מכן בפולטובה בעל מחבר הספר "בית יצחק" על תלמוד ירושלמי וספר התבונה. ברבות הימים קבל 'סמיכה' מהרב יהודה לייב לוין רבה של מוסקבה, והרב [[שניאור זלמן גרליק]] הרב של [[כפר חב"ד]]. 

==מלחמת העולם השניה==

זמן קצר לפני פרוץ מלחמת העולם השניה, בא ר' זלמן בקשרי השידוכין עם מרת רייזל, בת החסיד ר' חיים בנימין ברוד מחשובי חסידי ברסלב.

כחצי שנה לאחר חתונתו, גויס ר' זלמן לייב בעל כורחו לצבא האדום, במלחמה כנגד הגרמנים. רעייתו מרת רייזל נותרה לבדה בביתה. במשך כל תקופת שהותו בצבא נזהר מלהתגעל במאכלי טריפה. 

בתום המלחמה, בעודו פצוע ברגלו, הגיע לטשקנט שם כבר התאספו הרבה חסידים, פליטי מלחמה. ר' זלמן השתלב בטבעיות בעדת החסידים במקום. עד מהרה החל לעסוק בהרבצת תורה. הוא אסף ילדים שנותרו יתומים מהוריהם, לאחר שנהרגו או נפטרו מהפגזות, רעב וממחלות. כעשרים ילדים יתומים קיבץ סביבו והחל ללמדם. 

במשך חייו נעצר ר' זלמן ועונה קשות.

בתש"ו תש"ז ניסה ר' זלמן ובני משפחתו לצאת מרוסיה, אולם בסופו של דבר השתבשו האירועים ומשפחת אסטולין לא זכתה לצאת את רוסיה. כחלק מניסיון היציאה, מכרו את כל חפצי-הערך שלהם כדי שיהיו להם מזומנים להוצאות הנסיעה. בינתיים נשארנו ברוסיה עוד עשרים שנה. 

[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הריי"צ]]
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר שליט"א]]