עריכת הדף "מכת דם"

[[מכת דם]] היא המכה הראשונה ב[[עשרת המכות]] ש[[ה']] הביא על ה[[מצרים]] לפני [[יציאת מצרים]]{{הערה|עין גם בערך [[יציאת מצרים]]}}.

== מקור ==
תיאור ההתרחשויות מופיע בחומש בפרשת [[וארא]]: תחילה מסופר אודות דיבורו של ה' אל משה:{{ציטוט|תוכן= וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה, כָּבֵד לֵב פַּרְעֹה; מֵאֵן, לְשַׁלַּח הָעָם. לֵךְ אֶל פַּרְעֹה בַּבֹּקֶר, הִנֵּה יֹצֵא הַמַּיְמָה, וְנִצַּבְתָּ לִקְרָאתוֹ, עַל שְׂפַת הַיְאֹר; וְהַמַּטֶּה אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לְנָחָשׁ, תִּקַּח בְּיָדֶךָ. וְאָמַרְתָּ אֵלָיו, ה' אֱלֹקי הָעִבְרִים שְׁלָחַנִי אֵלֶיךָ לֵאמֹר, שַׁלַּח אֶת עַמִּי, וְיַעַבְדֻנִי בַּמִּדְבָּר; וְהִנֵּה לֹא שָׁמַעְתָּ, עַד כֹּה. כֹּה, אָמַר ה', בְּזֹאת תֵּדַע, כִּי אֲנִי ה':  הִנֵּה אָנֹכִי מַכֶּה בַּמַּטֶּה אֲשֶׁר בְּיָדִי, עַל-הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר וְנֶהֶפְכוּ לְדָם. וְהַדָּגָה אֲשֶׁר בַּיְאֹר תָּמוּת, וּבָאַשׁ הַיְאֹר; וְנִלְאוּ מִצְרַיִם, לִשְׁתּוֹת מַיִם מִן-הַיְאֹר.|מקור=ספר שמות פרק ז פסוקים יד - יח.}}
לאחר מכן מופיע תיאור ביצוע המכה על יד משה רבינו:{{ציטוט|תוכן= וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה, אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן קַח מַטְּךָ וּנְטֵה יָדְךָ עַל מֵימֵי מִצְרַיִם עַל נַהֲרֹתָם עַל יְאֹרֵיהֶם וְעַל אַגְמֵיהֶם וְעַל כָּל מִקְוֵה מֵימֵיהֶם וְיִהְיוּ דָם; וְהָיָה דָם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם, וּבָעֵצִים וּבָאֲבָנִים. וַיַּעֲשׂוּ כֵן מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה', וַיָּרֶם בַּמַּטֶּה וַיַּךְ אֶת הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר, לְעֵינֵי פַרְעֹה, וּלְעֵינֵי עֲבָדָיו; וַיֵּהָפְכוּ כָּל-הַמַּיִם אֲשֶׁר-בַּיְאֹר, לְדָם. וְהַדָּגָה אֲשֶׁר בַּיְאֹר מֵתָה, וַיִּבְאַשׁ הַיְאֹר, וְלֹא יָכְלוּ מִצְרַיִם, לִשְׁתּוֹת מַיִם מִן הַיְאֹר; וַיְהִי הַדָּם, בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיַּעֲשׂוּ כֵן חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם, בְּלָטֵיהֶם; וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה'. וַיִּפֶן פַּרְעֹה, וַיָּבֹא אֶל בֵּיתוֹ; וְלֹא שָׁת לִבּוֹ, גַּם לָזֹאת. וַיַּחְפְּרוּ כָל מִצְרַיִם סְבִיבֹת הַיְאֹר, מַיִם לִשְׁתּוֹת: כִּי לֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת, מִמֵּימֵי הַיְאֹר. וַיִּמָּלֵא, שִׁבְעַת יָמִים, אַחֲרֵי הַכּוֹת ה', אֶת הַיְאֹר.|מקור=ספר [[שמות]] פרק ז' פסוקים יט-כה.}}

== סיבתה ==
מכיון ש[[פרעה]] הכביד את לבו ולא שחרר את [[עם ישראל]] מ[[מצרים]], [[השם]] צווה על [[משה]] להעניש את [[פרעה]] ולהראות לו ש[[ה']] הוא ה[[אלוקים]],  על ידי זה ש[[משה]] יתן על ה[[מצרים]] את המכה.

== תוכנה ==
[[השם]] אומר אל [[משה]] שבגלל ש[[פרעה]] ממאן לשלח את העם, אז [[משה]] ילך בבוקר אל ה[[הנילוס|יאור]]{{הערה|היאור היה קרוי גם נילוס}} לשם הלך [[פרעה]] {{הערה|בשביל לעשות צרכיו, כי היה עושה את עצמו אליל שלא צריך לדברים גשמיים ,והיה משכים ויוצא לנילוס כדי שימשיכו לחשוב שהו אליל. [[פירוש רש"י|רש"י]] [[שמות]] ז' ט"ו.}},[[השם]] אומר אל [[משה]] להגיד ל[[פרעה]] ש[[אלוקים|אלוקי ישראל]] שלח אותו לומר ל[[פרעה]] לשלח את [[עם ישראל]] מ[[מצרים]], ומכיוון ש[[פרעה]] לא הסכים, אז [[פרעה]] ידע כי [[אלוקים|אלוקי ישראל]] הוא בורא העולם על ידי ש[[משה]] יכה במים, והמים ביאור ובכל ארץ [[מצרים]] יהפכו לדם וכל הדגים שביאור ימותו.
[[השם]] ממשיך לומר אל [[משה]] שיגיד ל[[אהרן]] שיקח את מטהו ויכה אתו על ה[[יאור]] (משה לא יכל להכות כי על ידי היאור הוא ניצל בעודו תינוק ואסור להיות כפוי טובה) כדי שהמים יהפכו לדם. 
[[משה]] ו[[אהרן]] עשו את זה ו[[אהרן]] הכה את המים ביאור לעיני [[פרעה]] ועבדיו ויהפכו המים לדם, והדגים ביאור מתו, ולמצרים לא היה מה לשתות ולבני ישראל כן. המצרים הלכו וקנו מים מהיהודים כי ככה הם לא נהפכו לדם, וככה היהודים התעשרו.
חרטומי מצרים והמכשפים הצליחו בקוסמיהם לעשות גם כן כך על מים שקנו מהיהודים וזה הכביד את לב [[פרעה]] והוא לא שיחרר את [[עם ישראל]] מ[[מצרים]] (אלא רק אחרי כל המכות).

== בחסידות ==
[[הרבי]] מסביר ש[[ה']] הכביד את [[לב]] [[פרעה]] לא להענות לתחנוני [[משה]] לשחרר את [[עם ישראל]], מכיון ש[[פרעה]] התריס כנגד [[ה']] באומרו: "מי [[ה']] אשר אשמע בקולו"{{הערה|[[שמות]] ה' ב'.}}. החוצפה האיומה גרמה ש[[ה']] יעשה ש[[פרעה]] יתנגד לדברי [[ה']] שאמר ל[[משה]] לשלח את [[עם ישראל|העם]] ואז יענש על זה.
[[רש"י]] מסביר שלב [[פרעה]] היה כבד עוד לפני כן מעצמו, וככה שני סיבות היו לסירוב גם כי לב פרעה נברא כבד, וגם כי [[השם]] הכביד את לבו בשביל להענישו. הלב של [[פרעה]] היה כבד מעבר למסקנה שכלית ועקשנות זו גורמת לאדם להתנגד אפילו לשכלו ורגשותיו. ועל ידי ש[[משה]] היה בדיוק להפך כש[[ה']] רצה משהו הוא הניח בצד את הרצונות והרגשות והתמסר והתעקש עד שהצליח לכן דווקא [[משה]] ההפוך מ[[פרעה]] יכל לנצח את [[פרעה]] על ידי שלשניהם היתה אותה תכונה אצל זה לטובה ואצל זה לרעה{{הערה|[[ליקוטי שיחות]] כרך ל"א עמ' 28.}}.


{{הערות שוליים}}