עריכת הדף "מכת דם"

[[מכת דם]] היא המכה הראשונה ב[[עשרת המכות]] ש[[ה']] הביא על ה[[מצרים]] לפני [[יציאת מצרים]]{{הערה|עין גם בערך [[יציאת מצרים]]}}.

== מקורה ==
המכה מופיעה בחומש [[שמות]] פרשת [[וארא]] פרק ז' פסוקים י"ד-כ"ה. 
 
== סיבתה ==
מכיון ש[[פרעה]] הכביד את לבו ולא שחרר את [[עם ישראל]] מ[[מצרים]], [[השם]] צווה על [[משה]] להעניש את [[פרעה]] ולהראות לו ש[[ה']] הוא ה[[אלוקים]],  על ידי זה ש[[משה]] יתן על ה[[מצרים]] את המכה.

== תוכנה ==
[[השם]] אומר אל [[משה]] שבגלל ש[[פרעה]] ממאן לשלח את העם, אז [[משה]] ילך בבוקר אל ה[[הנילוס|יאור]]{{הערה|היאור היה קרוי גם נילוס}} לשם הלך [[פרעה]] {{הערה|בשביל לעשות צרכיו, כי היה עושה את עצמו אליל שלא צריך לדברים גשמיים ,והיה משכים ויוצא לנילוס כדי שימשיכו לחשוב שהו אליל. [[פירוש רש"י|רש"י]] [[שמות]] ז' ט"ו.}},[[השם]] אומר אל [[משה]] להגיד ל[[פרעה]] ש[[אלוקים|אלוקי ישראל]] שלח אותו לומר ל[[פרעה]] לשלח את [[עם ישראל]] מ[[מצרים]], ומכיוון ש[[פרעה]] לא הסכים, אז [[פרעה]] ידע כי [[אלוקים|אלוקי ישראל]] הוא בורא העולם על ידי ש[[משה]] יכה במים, והמים ביאור ובכל ארץ [[מצרים]] יהפכו לדם וכל הדגים שביאור ימותו.
[[השם]] ממשיך לומר אל [[משה]] שיגיד ל[[אהרן]] שיקח את מטהו ויכה אתו על ה[[יאור]] (משה לא יכל להכות כי על ידי היאור הוא ניצל בעודו תינוק ואסור להיות כפוי טובה) כדי שהמים יהפכו לדם. 
[[משה]] ו[[אהרן]] עשו את זה ו[[אהרן]] הכה את המים ביאור לעיני [[פרעה]] ועבדיו ויהפכו המים לדם, והדגים ביאור מתו, ולמצרים לא היה מה לשתות ולבני ישראל כן. המצרים הלכו וקנו מים מהיהודים כי ככה הם לא נהפכו לדם, וככה היהודים התעשרו.
חרטומי מצרים והמכשפים הצליחו בקוסמיהם לעשות גם כן כך על מים שקנו מהיהודים וזה הכביד את לב [[פרעה]] והוא לא שיחרר את [[עם ישראל]] מ[[מצרים]] (אלא רק אחרי כל המכות).

== בחסידות ==
[[הרבי]] מסביר ש[[ה']] הכביד את [[לב]] [[פרעה]] לא להענות לתחנוני [[משה]] לשחרר את [[עם ישראל]], מכיון ש[[פרעה]] התריס כנגד [[ה']] באומרו: "מי [[ה']] אשר אשמע בקולו"{{הערה|[[שמות]] ה' ב'.}}. החוצפה האיומה גרמה ש[[ה']] יעשה ש[[פרעה]] יתנגד לדברי [[ה']] שאמר ל[[משה]] לשלח את [[עם ישראל|העם]] ואז יענש על זה.
[[רש"י]] מסביר שלב [[פרעה]] היה כבד עוד לפני כן מעצמו, וככה שני סיבות היו לסירוב גם כי לב פרעה נברא כבד, וגם כי [[השם]] הכביד את לבו בשביל להענישו. הלב של [[פרעה]] היה כבד מעבר למסקנה שכלית ועקשנות זו גורמת לאדם להתנגד אפילו לשכלו ורגשותיו. ועל ידי ש[[משה]] היה בדיוק להפך כש[[ה']] רצה משהו הוא הניח בצד את הרצונות והרגשות והתמסר והתעקש עד שהצליח לכן דווקא [[משה]] ההפוך מ[[פרעה]] יכל לנצח את [[פרעה]] על ידי שלשניהם היתה אותה תכונה אצל זה לטובה ואצל זה לרעה{{הערה|[[ליקוטי שיחות]] כרך ל"א עמ' 28.}}.


{{הערות שוליים}}