עריכת הדף "לימוד התורה"

{{ציטוט צף|[[מסירת נפש]] הראויה לבני תורה הוא כדרשת [[רז"ל]] "אדם כי ימות באהל", להמית את כל ה[[תענוג]]ים בעניני [[עולם הזה|עולם]]. כי אפילו דברים קלי הערך בתענוגי עולם, מונעים המה מלהיות מסור ונתון באהלה של תורה.|[[תבנית:היום יום/א' בתמוז|היום יום, א' בתמוז]]}}

'''לימוד התורה''' היא מצווה תמידית בה מחויב כל יהודי לקיים בכל זמן פנוי, בין אם הוא צעיר, זקן, חולה ובעל יסורים. כאמור ב[[תורה]] "והגית בו יומם ולילה". [[אדמו"ר הזקן]] פוסק ב[[שולחן ערוך]] כי מקיימים מצווה זו רק על ידי לימוד '''בפה''' - באופן שזה אפשרי.

על [[לימוד התורה]] נאמר במשנה ותלמוד תורה כנגד כולם. ישנה מחלוקת בירושלמי{{הערה|1=פרק א', א'}} בפירוש המשנה, דעה אחת אומרת כי הכוונה שהיא שקולה כנגד כל חפצי העולם הזה, ודעה שניה אומרת כי "אפילו כל מצוותיה של תורה אינן שוות לאות אחת מהתורה".

מעלתה העצומה של [[לימוד התורה]] השקולה כנגד כל המצוות מוסברת ב[[ספר התניא]]{{הערה|1=פרק ה'.}} בכך, שכאשר אדם לומד איזו הלכה כל שהיא, כיון שזו היא רצונו של [[הקדוש ברוך הוא]] שכשראובן יטען כך ושמעון יטען כך על דרך [[משל]] - תהיה ההלכה כך וכך, נמצא כאשר האדם לומד הלכה זו הרי הוא תופס על ידי שכלו את חכמתו של הקדוש ברוך הוא, וחכמתו של [[הקדוש ברוך הוא]] הם אחד, כמאמר [[הזוהר]] הקדוש [[אורייתא]] ו[[קודשא בריך היא]] חד, ולכן על אף ש[[לית מחשבה תפיסא ביה]] כידוע, הרי על ידי [[לימוד התורה]] מחשבתו של האדם תפיסא ביה בקדוש ברוך הוא, והוא יחוד נפלא שאין יחוד כמוהו ולא כערכו וכדוגמתו נמצאים כלל בגשמיות, להיות לאחדים ומיוחדים ממש מכל צד ופינה. 
=== סגולה לפרנסה ולשמחה ===

לאחד האדמו"רים שביקש מ[[הרבי]] עצה לפרנסה לכלל ישראל, השיב [[הרבי]] להוסיף בלימוד התורה ובנתינת צדקה.{{הערה|1=ראה [[יעקב יצחק רבינוביץ]]}} לרב שבא לרבי וביקש ברכה להיות בשמחה, השיב [[הרבי]] כי יוסיף בלימוד התורה ועל ידי כך יהיה ב[[שמחה]].

=== עונג תמידי ===
שלא ככל המצוות, מצווה זו מיועדת שיתענג בה האדם, על ידי [[התבוננות]] בחכמת התורה, אותה רואה אחרי לימוד מעמיק.{{הערה|1=רבינו אברהם מן ההר, נדרים מח א. הקדמת אגלי טל.}} בעקבות תענוג זה עשוי הוא לבוא לידי אהבת השם.{{הערה|1=רמב"ם ספר המצוות, מצווה ג'.}}

הגמרא{{הערה|1=פסחים מח ב.}} מכנה כנוי של בזיון אודות מי שאינו מקיים מצווה זו "עם הארץ". בגמרא אף כתוב כי "ניתן לנוחרו ב[[יום הכיפורים]] שחל בשבת". עוד אומרת הגמרא כי אסור להתלוות עמו בדרך, שכן חשוד הוא על שפיכות דמים מקל וחומר; ומה על חייו אינו חס - '''ללמוד תורה ולחיות''', על חיי חבירו לא כל שכן.

===דרך הלימוד===
דרך הלימוד המקובלת מאז ומעולם מחולקת לשני חלקים; לימוד לעיון, היינו העמקה ולימוד לבקיאות (גירסא), היינו לימוד במהירות יותר מתוך מטרה לרכוש ידיעות בתורה. 

[[הבעל שם טוב]] היה לומד עם תלמידיו שיעור בגמרא. אופן הלימוד היה עם חריפות גדולה וגאונות, ולמדו את הרמב"ם, אלפס, רא"ש ומפרשים אחרים מהראשונים שהיו שייכים לגמרא הנלמדת. [[הבעל שם טוב]] היה נוהג לתרגם המילים לאידיש. אם למדו ערכין והגיעו למאמר רז"ל (דף ט"ו עמוד ב') "לשון תליתאי קטיל תליתאי" (= לשון שלישית הורגת שלושה), תירגם הבעל שם טוב: "לשון הרע הורג את כל השלושה: את המדובר, את המדבר ואת השומע. רק שזהו בלבושים רוחניים, הקשה מרציחה גשמית.{{הערה|1= היום יום י"ג מר חשוון.}}

בקרב [[חסידות חב"ד]] היתה תמיד ההדגשה מיוחדת על לימוד הגמרא בעיון. (ברם גם מלימוד בקיאות לא הניחו ידם, בפרט מי שלא השיג ידו ללמוד בעיון, ואצל ה[[אדמו"ר הזקן]] היו מסיימים מדי שנה את כל הש"ס על פי ציוויו המפורש.)

[[המגיד ממעזריטש]] ציווה לתלמידו הגדול [[אדמו"ר הזקן]] כי ילמד מידי יום ויום גמרא בעיון{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16062&hilite=b3861118-b277-42c9-b91f-336e461a6b82&st אור התורה] להרב [[המגיד ממעזריטש]]}}

חסידי [[אדמו"ר הזקן]] היו קובעים לעצמם שיעור עיוני עמוק בגמרא שלש פעמים בשבוע לכל הפחות, זאת מלבד אשר היו מסיימים את כל הש"ס כולו מידי שנה בשנה על פי ציוויו המפורש של האדמו"ר הזקן.{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15837&hilite=018a3b10-9b57-416d-b036-685786816cda&st=+%D7%92%D7%9E%D7%A8%D7%90+%D7%91%D7%A2%D7%99%D7%95%D7%9F&pgnum=214 אוצר סיפורי חב"ד, כרך ז עמוד 216]}}

אדמו"ר [[הרש"ב]] מליובאוויטש אשר הקים את ישיבת [[תומכי תמימים]] קבע בישיבתו את דרך הלימוד בעיון, ואף רצה למנות כראש הישיבה את הגאון הידוע בחריפותו ובעמקותו מגדולי דורו [[רבי חיים מבריסק]]. הגאון [[רבי חיים מבריסק]] לא הסכים למינוי על אף ידידותו הקרובה עם אדמו"ר הרש"ב, (ככל הנראה בשל חפצו להקים ישיבה [[משל]] עצמו.)

בישיבת [[תומכי תמימים]] קבע אדמו"ר [[הריי"צ]] את הלימוד העיקרי ללימוד בעיון ובעמקות. גם קבע שעה מיוחדת לכתיבת חידושי תורה. בבתי המדרשות של חסידי חב"ד היו קובעים זמן ללימוד הגמרא בעיון{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31696&hilite=1b68c320-102b-4737-9668-cb418a227e00&st אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ, כרך י"ב]}}, זאת לצד לימוד ספרי ומאמרי חסידות בעיון.
הריי"צ גם ציווה שכל אחד ואחד יקבע לעצמו שיעור בלימוד גמרא בעיון{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31696&hilite=1b68c320-102b-4737-9668-cb418a227e00&st אגרות קודש, אדמו"ר הריי"צ, כרך י"ב]}}.

[[הרבי]] כתב ב[[ליקוטי שיחות]] {{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16065&hilite=f6f0f638-bef5-4ce3-adce-e4b3667dcb60&st ליקוטי שיחות, חלק ב]}}: "לפני עשרים שנה ב[[התוועדות]] של חג השבועות, ביקש [[אדמו"ר הריי"צ]] שלכל אחד יהיה שיעור בגמרא עיון ומכך שאמר זאת בשבועות, משמע, שיש לזה שייכות למתן תורה. ובאמת זהו פסק מפורש במשנה".

=== דרך העיון===
בדרכי הלימוד בעיון ישנם דרכי לימוד רבים. דרך הלימוד המקובלת בחב"ד, יסודה מאחד מגדולי הדורות שהיה מקורב לחסידות חב"ד [[רבי יוסף רוזין]].{{מקור}} בשיחותיו מזכיר [[הרבי]] רבות את תורתו ואף התייחס לאופן לימוד בהפלאה רבה.
{{הערות שוליים|}}
[[קטגוריה:לימוד התורה]][[קטגוריה:מצוות]]
[[קטגוריה:חסידות]]