עריכת הדף "אגרת הקודש - סימן ב'"

{{תניא}}
'''פרק ב'''' של [[אגרת הקודש]] מסביר את הענין של [[יעקב]], אשר השפעת ה[[חסד]] גורמים לו [[הודאה]] וביטול, ולא כבחינת [[ישמעאל]].

==מבוא לפרק==
בלוח [[היום יום]] ל[[י' באב]] מובא בשם [[אדמו"ר המהר"ש]]: א) מתחלה היה אגרת הקודש "קטנתי" מסיימת "ורוח נכאה כולי", ואחרי אשר אמר [[רבינו הגדול]] שלש פעמים - ב[[ליאזנא]] - המאמר "כמים הפנים" גו' כפירוש רש"י ולא כתרגומו, אז הוסיף התיבות "וכולי האי - הפנים וגו'", ובזה נטע בה[[חסיד]]ים [[מידות טובות|מדות טובות]]. ב) אם הרבי לא היה כותב את שלושת המילים "במדת אמת ליעקב" - באגרת הקודש קטנתי - היה לו עוד חמישים אלף חסידים, אבל הרבי תובע מדת אמת.

==גוף הפרק==
{{קטע תניא|קטע=אגרת ב'|טקסט הקטע={{תבנית:ספר התניא/אגרת הקודש - פרק ב'}}}}

==סיכום הפרק==
על האדם להיות שפל רוח, וכל [[ליצנות]] והתבדחות מהשני מראה על כך כי החסד שהשפיע לו [[הקב"ה]] גורם לו להתנשאות, שהיא מידת ישמעאל.


==מושגים יסודיים בפרק==
*[[יעקב אבינו]]
*[[ישמעאל]]

{{סדרה|הקודם=[[אגרת הקודש - פרק א'|פרק א']]|רשימה=פרקי אגרת הקודש|הבא=[[אגרת הקודש - פרק ג'|פרק ג']]}}
[[קטגוריה:אגרת הקודש - תניא]]