עריכת הדף "מבשרי אחזה אלוקה"

'''מבשרי אחזה אלוה''' הוא יסוד מרכזי בתורת הקבלה ובתורת החסידות המוזכר פעמים אין ספור.

==הפסוק==

{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=וְאַחַר עוֹרִי נִקְּפוּ זֹאת וּמִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלוׁהַ|מקור=איוב פרק יט, כו}}

==משמעות==
המשמעות הפשוטה של הפסוק היא כי מהחכמה העמוקה הטמונה בבריאת האדם ובכל פרט מפרטיו, האדם יכול לראות ולהבין את מציאות הקב"ה בבהירות גדולה כל כך הנקראת [[ראיה]], באופן שאין כל ספק וספק ספיקא.

בתורת הקבלה של ה[[אר"י]] הקדוש למדו מפסוק זה יסוד מרכזי בפנימיות התורה. כי מכיון שה[[אדם]] נקרא בשם זה על שם היותו דומה לעליון לעולמות העליונים ומלשון הפסוק "אדמה לעליון", דהיינו שהיות ובריאת כל העולמות היה בשביל ישראל שיעבדו את הקב"ה כמאמר חז"ל ישראל עלו במחשבה תחילה, על כן ברא הקב"ה את האדם הגשמי באופן שכל פרט ופרט מאיבריו נמשל לענינים רוחנים שעל האדם להפך מרכבה אליהם, כגון האיברים שבראש [[עינים]] [[אזנים]] [[חוטם]] [[פה]], שעל פי המבואר ב[[עץ חיים]] הם מרמזים לעניינים נעלים ב[[עולם העקודים]], ו[[עולם הנקודים]], ולאחר מכן בכל פרצוף ופרצוף שב[[סדר ההשתלשלות]]. כמו כן כל החושים שבאדם כגון [[ראיה]] [[שמיעה]] [[ריח]] ו[[טעם]] נמשלים לענינים עמוקים באלקות. 

גם כל קומת האדם נמשלת לעניניים רוחנים, הראש ושלשת המוחין שבו הם [[חב"ד]], הידים והגוף שביניהם הם [[חג"ת]], והרגלים הם [[נה"י]].

גם בעובי מציאות איברי האדם שהוא [[עור]] [[בשר]] [[גידים]] ו[[עצמות (איברי האדם)|עצמות]] יש בכל דבר ודבר רמזים עמוקים מאוד.

יסוד זה הוא אשר מושתת עליו כל תורת הקבלה ואחריה כל תורת החסידות, ומשמשת בתמידות כמקור בהירות בהבנת העניינים העמוקים בחסידות, כי כל דבר גשמי הוא כעין [[משל]] ו[[מרכבה]] להשגת ענין רוחני, למרות שהרוחניות הוא ענין שכלי ולמעלה מהשכל ואינו כלל מענין הגשמיות.
[[קטגוריה:האדם וגופו|*]]