עריכת הדף "מוכיחים"

'''מוכיחים''' הוא כינוי לקבוצת רבנים ודרשנים שהיו מוכיחים את המון העם בתקופה שקדמה לתורת החסידות.
==רקע==
בעלי דרשנים אלו היו משתמשים לרוב באיומים קשים ובתיאורים איומים על עונשי הגיהנום, וכך היו מנסים להחזיר בתשובה את המון העם מחטאיהם.
==דרך הבעל שם טוב==
דרכו של הבעל שם טוב לא היתה נוחה מדרך זה משני טעמים: הראשונה היא מפני שהדרך העיקרית לקרב יהודים היא על ידי הדגשת גודל התענוג והשמחה בעבודת השם, כדרך שמדברים לבן מלך בשפת בני מלכים. השניה היא מפני שמוכיחים אלו עוררו קטרוגים רבים בהזכירם את עוונות בני ישראל.

בעל התולדות יעקב יוסף, מתייחס בשם הבעל שם טוב לדרך זו פעמים רבות בספריו, ומסביר את גודל הנזק שבדרך זו.

כך למשל מובא ב[[כתר שם טוב]]{{הערה|חלק שני רסב ב}}. ואומר כי יש ג' בחינות: [[זהב]] ו[[כסף]] ו[[נחושת]].  נחושת הם נחשים השרפים אשר נאמר עליהם וישלח ה' בעם את הנחשים השרפים, מוכיחים המעוררים ח"ו דין על בני העולם, נמצא הם נחושת לשון נחש וכמו שאמרו חז"ל ויעש משה נחש נחשת לשון נופל על הלשון. ויש בחינת כסף של רחמים, שהוא כולו רחמים מלהתעורר במוסר שהוא קצת דין, וכמ"ש מוסר ה' בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו. אבל בחינה ממוצעת היא זהב, שהוא לומר דברים נחמדים וכמ"ש הנחמדים מזהב וגו' גם שהוא דין, כי מצפון זהב יאתה, והיינו לעורר לבבות ישראל שישובו בתשובה אל אבינו שבשמים בדברי כבושים הנכנס בלב כאו"א לפי בחינתו, ואז יש תועלת גדול שגורם להמשיך שפע.

ביקורת אחרת על דרך זאת אומר הבעל שם טוב במקום אחר כמובא בכתר שם טוב{{הערה|חלק שני ע' ש}}, כי לפעמים המוכיח "נהנה" ממהתעסקות עם הרע בכדי שיוכל להוכיח עד שהוא עצמו גם כן מתחבר לרע: שמעתי ממורי <הבעש"ט זלה"ה> ביאור מוסר למוכיח שיזהר בעצמו, על פי משל שנכנס חסיד אחד לכרך שיש בה בתי זונות, וביקש לחקור מהות אנשי הכרך אמר אלך אל בית המוזג ששם רבים מצויין ויש להבחין מעניני הסיפורים ודיבורים, כי הלשון הוא קולמוס הלב. וכך היה, שזה סיפר מה עשה עם הזונה פלונית, וכן חבירו כו', עד שחרה לו עד מאד. וכאשר הרגישו בו שהוא חסיד מפורסם נתנו לו כל אחד מתנה הגונה שיכפרו פניו במנחה. למחר עשה תחבולות שיתאספו שמה שיקבל מהם מתנות, עד שאח"כ עשה כמעשיהם. והנמשל מובן. לכך ישמור את עצמו המוכיח מן הכיעור והדומה לו [ודפח"ח].


{{הערות שוליים|}}
[[קטגוריה:דרכים בעבודת השם]]